מבצע סערת אלאקצא ב-7 באוקטובר 2023 סימן נקודת מפנה בקרב בין ההתנגדות הפלסטינית לישות הציונית. מבצע זה, שבוצע תוך תכנון קפדני ותיאום הדוק על ידי קבוצות פלסטיניות, הטיל מכות חזקות על ארבעת עמודי התווך המרכזיים של המשטר הציוני: הצבא, החברה, הכלכלה והתדמית הבינלאומית שלו. כעת, לאחר חודשים של לחימה חסרת תקדים ואלימה, הוסכם על הפסקת אש בין שני הצדדים; מדובר בהסכם שבנוסף להשלכותיו הצבאיות והפוליטיות יש לו ממדים הומניטריים ואזוריים חשובים.
תנאי הסכם הפסקת אש
לפי מידע שפורסם, הסכם הפסקת האש נקבע בשני שלבים, כולל צעדים הומניטריים וחילופי שבויים.
השלב הראשון יימשך 42 ימים ובמהלכו ישוחררו 33 אסירים ישראלים, רובם נשים, ילדים וקשישים. ההערכה היא שרק מחצית מהאסירים הללו בחיים. אסירים אלו ישוחררו בתמורה להקלת הלחץ הצבאי על עזה ולאפשרות של חזרת תושבים לצפון רצועת עזה.
בשלב שמתחיל ביום הששה עשר ישוחררו 1,650 אסירים פלסטינים בתמורה לשחרור אסירים ישראלים נוספים. בשלב זה צבא ישראל נסוג מעזה לאזורי הגבול והמלחמה מסתיימת.
עם זאת, רשויות הכיבוש הישראליות ממשיכות לסרב לשחרר כמה אסירי התנגדות שהשתתפו במבצע ה-7 באוקטובר, והטילו הגבלות על החזרת האסירים לגדה המערבית.
התבוסה האסטרטגית של המשטר הציוני
הסכם זה נוצר בזמן שהמשטר הציוני לא השיג את מטרותיו העיקריות. בנימין נתניהו וקבינט המלחמה שלו הדגישו שוב ושוב כי מטרת המלחמה הזו היא להשמיד כליל את חמאס, לשחרר את בני הערובה ולספח את צפון עזה. אך כעת, לא רק שהמטרות הללו לא הושגו, המשטר מתמודד עם אבדות צבאיות גוברות, לחצים כלכליים וחברתיים בבית, והגירה הפוכה.
נתניהו, שטען ב-2023 כי "חמאס לא יתקיים בעזה", נאלץ כעת להסכים להפסקת אש עם חמאס. שינוי גישה זה הוא סמל לכישלון מדיניותו בהתמודדות עם ההתנגדות.
תפקידו של ציר ההתנגדות והתמיכה האזורית
תמיכה של קבוצות התנגדות אזוריות כמו חיזבאללה בלבנון, אנסאר אללה בתימן וההתנגדות העיראקית מילאה תפקיד מרכזי בחיזוק הכוח הצבאי והפוליטי של הפלסטינים. הרפובליקה האסלאמית של איראן, בתמיכתה המוסרית, הפוליטית והייעוץ, כאחד מעמודי התווך העיקריים של ציר ההתנגדות, הצליחה למלא תפקיד משפיע בהצלחת ההתנגדות הפלסטינית.
הצהרתו של מזכיר המדינה האמריקני, אנטוני בלינקן, כי "לא ניתן להביס את חמאס באמצעים צבאיים" מאשרת בבירור את יעילות ההתנגדות בשינוי המשוואות בשטח.
האתגרים שלפנינו: שליטה בעזה לאחר הפסקת האש
אחד הנושאים החשובים ביותר לאחר הפסקת האש הוא ניהול עזה. ישראל מנסה למנוע חלוקת סיוע בינלאומי באמצעות חמאס ולהעביר את השליטה בסיוע זה לידי הרשות הפלסטינית. גם מצרים וקטאר מנסות להקים ועדה לניהול עזה, אך מחמוד עבאס התנגד לתוכנית זו. הוא מבקש להשיג שליטה מלאה על עזה ולנצל את ההזדמנות הזו כדי לנהל משא ומתן עם ארצות הברית.
שבריריות ההסכם וערנות ההתנגדות
הסכם הפסקת האש, למרות היבטיו החיוביים, שביר. כל התנהלות בלתי הולמת של המשטר הישראלי, במיוחד בנוגע לאסירים והחזרת פליטים, תסכן את ההסכם. נכונותה המלאה של ההתנגדות להתעמת עם כל הפרה של הפסקת האש תהיה אחד הגורמים המרתיעים את שיטות המשטר.
השלכות אסטרטגיות
אין ספק שהסכם זה מסמל את ניצחון ההתנגדות ואת תבוסת המשטר הציוני. כישלונו של נתניהו בהשגת מטרותיו המוצהרות, לרבות השמדת חמאס, שחרור שבויים במלחמה וסיפוף צפון עזה, בשל התגברות ההתנגדות, הלחצים הפנימיים והבינלאומיים והתמוטטות האיתנות של רצועת עזה, הובילו כולם ל החרפת הפילוג הפלסטיני. הצבא הישראלי הוא אחת הסיבות העיקריות לתבוסת המשטר הציוני במלחמת עזה. נתניהו, הנרדף על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בגין "רצח עם בעזה" ופשעי מלחמה, ביצע פשעים חסרי תקדים, שרק שימשו להכתים את תדמית המשטר הציוני בדעת הקהל העולמית ולהסב את תשומת הלב של העולם לאי צדק ו צדק בישראל. העם הפך לפלסטין.
למרות שהסכם הפסקת האש הוא צעד חיובי בהקלת הלחץ על תושבי עזה, הוא לא יכול להיות סוף המערכה. ההתנגדות הפלסטינית הראתה ששלום בר קיימא באזור יכול להיות מושג רק על ידי כיבוד זכויות העם הפלסטיני וסיום הכיבוש. הסכם זה הוא, בעיקר, סמל לאפקטיביות של ההתנגדות ולכישלון המדיניות התוקפנית של המשטר הציוני. עזה תישאר סמל של כבוד והתנגדות לעוול.
נור ניוז