ההתפתחויות בסוריה נותרו במרכז תשומת הלב העולמית, אבל מה שמתרחש מאחורי ההתעניינות העולמית באירוע זה הוא התמקדות מופחתת בנושאים כמו פלסטין וכיבוש המשטר הציוני. בינתיים, התקשורת המערבית מנסה להצדיק את התערבותה על ידי הצגת שני תרחישים ל"אפגניזציה" ו"לבנון" של סוריה. אבל ההאשמות הללו מהוות כיסוי למציאות מרה המושרשת בהתערבויות ובמדיניות האוטוריטרית של המערב.
אפגניסטן; שני עשורים של כיבוש ושני עשורים של הרס
בשנת 2001 פלשה ארצות הברית לאפגניסטן באמתלה של תגובה לפיגועי 11 בספטמבר וטענה שהיא מביאה יציבות ושגשוג לתושבי המדינה הזו. אבל שני עשורים של קיומה של נאט"ו והוצאה של יותר מ-2 טריליון דולר רק הובילו לעוני נרחב, ייצור סמים מוגבר, הבדלי גזע והרס של תשתיות חברתיות. בשנת 2021, אמריקה עזבה את אפגניסטן בן לילה, והותירה אחריה מורשת של משברים הומניטריים, שחיתות ועקירה.
הטרגדיה בנמל התעופה בקאבול הייתה סמל לחוסר האחריות של המערב, שכן במקום להתעמת עם טרוריסטים, משפחה אפגנית נפלה קורבן לתקיפות אוויריות של ארה"ב, והרגה עשרה בני אדם. עובדות אלו מראות שמה שהביא את אפגניסטן למצבה הנוכחי הוא 20 שנות כיבוש ופשעים מערביים, לא גורמים פנימיים.
לוב; התערבות כדי להרוס את האחדות
בשנת 2011 החל המערב במלחמה רחבת היקף נגד העם הלובי בסיסמה של תמיכה בעם הלובי. התוצאה של התערבות זו הייתה קריסת האחדות הלאומית והיווצרותה של לוב מפוצלת, שכל חלק ממנה נפל בשליטת המעצמות הקולוניאליות. נאט"ו לא רק הרס תשתית לוב, אלא גם סיפק את הבסיס לפעילות של קבוצות טרור. כיום, לוב, שפעם מילאה תפקיד חשוב בעולם הערבי ובאיחוד האפריקאי, היא מדינה לא יציבה ולא מאורגנת.
ניקוי העיסוק במסכת המושיע
התקשורת המערבית מנסה לייחס את גורלן של אפגניסטן ולוב לתנאים הפנימיים בשתי המדינות הללו. כולל מבנה שבטי או נחשלות. אבל האמת היא שהגורם העיקרי למשברים היה התערבות ישירה של המערב. כעת נוקטות אותה מדיניות בסוריה.
חזרה על הנרטיב של אפגניסטן ולוב בסוריה היא רק כלי להצדיק את הנוכחות הצבאית ולהטיל ממשלת בובות בסוריה. על ידי הסתרת תפקידו בהרס המדינות הללו, המערב הציב את העם הסורי בין שתי אפשרויות הרסניות: "להיות אפגני" או "לובי".
שימת לב ליכולות הלאומיות; הדרך היחידה קדימה
הניסיון של אפגניסטן, לוב ומדינות כבושות אחרות מלמד שהתערבות מערבית לא רק שאינה פותרת בעיות, אלא גם מובילה להרס והרס. מצד שני, שימת לב ליכולות הלאומיות ופעולה על בסיס רצון הרוב כפתרון אמיתי להתמודדות עם ההגמוניה המערבית היא הדרך להצלת אומות. ההיסטוריה הוכיחה שהתערבות זרה, גם אם תיושם בצורות יפות ולכאורה דמוקרטיות, לא תביא אלא הרס, עוני ופילוג.
חוסר העניין של העם הסורי בשמירה על אחדותו ועצמאותו יוביל לגורל אחר מלבד חזרה על הטרגדיות של אפגניסטן ולוב
נור ניוז