מרבית הפגישות התמקדו בפלסטין מאז אוקטובר האחרון, שכללו עשר מפגשים קבועים שנערכו אחת לחודש בנושא המצב בעזה, כולל הומניטריים ושטחים, למעט אחת לדיון והצבעה על בקשתה של פלסטין לחברות מלאה בעזה. אוּמוֹת הַמְאוּחָדוֹת. נערכו לפחות ארבע פגישות, כולל ברמת שרי החוץ. במהלך תקופה זו אימצה מועצת הביטחון ארבע החלטות על עזה, שבמרכזן מתן סיוע הומניטרי, שחרור עצורים וקריאה להפוגה או הפסקת אש הומניטרית.
במהלך תקופה זו, תוך פחות משנה, השתמשה ארצות הברית חמש פעמים ב"וטו" כדי להגן על הישות הכובשת, כולל שלוש פעמים נגד טיוטות החלטות הקוראות להפוגה, פעם אחת נגד תיקון רוסי בעל פה לאחת ההחלטות שלפניה. אימוץ, והפעם החמישית נגד חברות מלאה של פלסטין באו"ם. ארצות הברית הפעילה גם לחץ על מדינות רבות למנוע מהן להצביע בעד מספר החלטות אחרות שהוגשו ולא קיבלו את מספר הקולות הדרוש כדי לאמץ אותן. רוסיה וסין השתמשו בוטו יותר מפעם אחת נגד טיוטות החלטות אמריקאיות המוטות כלפי ישראל ומטרות להגן עליה.
משקיפים סבורים כי הפגישות השונות, גם אלו שאינן מובילות להחלטות, מהוות קלף לחץ חשוב על ארצות הברית והישות הציונית ושומרות על הנושא במחזור התקשורתי, במערב בפרט. זה גם מראה את הסטנדרטים הכפולים של עמדות ארצות הברית ומדינות המערב בהשוואה לעמדות שלהם על אוקראינה. למרות הקיטוב בתוך מועצת הביטחון, היא הצליחה לאמץ מספר החלטות, אך יישומן נותר כבן ערובה להגנה האמריקאית על הישות, שכן היא ממשיכה לספק לה נשק ותמיכה לוגיסטית בשטח. המפגשים השונים מלמדים גם על ההתפתחות שחלה בעמדות של מדינות, בעיקר מערביות, עד כה.
הפגישות וההחלטות הבולטות ביותר במועצת הביטחון של האו"ם מאז ה-7 באוקטובר
הישיבה הרשמית והפתוחה הראשונה של מועצת הביטחון של האו"ם לאחר תחילת המלחמה בעזה נערכה ב-16 באוקטובר, בה הצביעה המועצה על הצעת החלטה שהגישה רוסיה הקוראת להפסקת אש מיידית על רקע הומניטרי. הפרויקט הרוסי "גינה בחריפות את כל צורות האלימות והפעולות האיבה המכוונות נגד אזרחים וכל פעולות הטרור".
הצעת ההחלטה הרוסית קראה "לשחרר את כל האסירים ולהעניק והפצה ללא הפרעה של סיוע הומניטרי, כולל מזון, דלק וטיפול רפואי". הפרויקט הרוסי קיבל את תמיכתן של חמש מדינות: רוסיה, סין, גבון, מוזמביק ואיחוד האמירויות, מה שמנע את קבלתו, שכן כל הצעת החלטה דורשת תמיכה של תשעה קולות, בתנאי שאף אחת מהחברות הקבועות (ארצות הברית, בריטניה, צרפת, סין ורוסיה) משתמשות בהוטו נגדה.
צרפת, יפן, ארצות הברית ובריטניה הצביעו נגד, ושש מדינות נמנעו מהצבעה: אלבניה, מלטה, שוויץ, ברזיל, אקוודור וגאנה. ארה"ב ומדינות מערביות נוספות טענו כי הצביעו נגד הפרויקט כי הוא לא גינה או הזכיר את חמאס בשמו, והן גם הטילו בו אחריות למשבר ההומניטרי שהחל להופיע בעזה.
הווטו האמריקאי הראשון למרות גינוי תנועת החמאס
אבל יומיים לאחר מכן, ב-18 באוקטובר, קיימה מועצת הביטחון של האו"ם שתי ישיבות, כאשר הראשונה שבהן הקשיבה למצב ההומניטרי והשטח, ואילו בפגישה השנייה היא הצביעה על הצעת החלטה ברזילאית שנגדה השתמשה ארה"ב וטו ראשון מאז 7 באוקטובר וסיכל אותו. הצעת ההחלטה הברזילאית זכתה לתמיכת 12 מדינות, בהן מדינות מערביות כמו צרפת, ובריטניה ורוסיה נמנעו מהצבעה.
מה שראוי לציון בהצעת ההחלטה הברזילאית הוא שהיא לא קראה להפסקת אש הומניטארית מקיפה, אלא קראה ל"תקופות של שביתת נשק הומניטרית" ולשחרור עצורים. אולי הפריט החשוב ביותר שארה"ב תמיד טענה שהמועצה לא הצליחה לעשות הוא לגנות במפורש את טיוטת ההחלטה של תנועת חמאס ומבצע שיטפון אל-אקצא שהתנועה פתחה נגד הכיבוש הישראלי, ולקרוא לחמאס על ידי שֵׁם. ארצות הברית הסבירה את השימוש בווטו, במילותיה של נציגתה, לינדה תומס-גרינפילד, כי ההחלטה "אינה קובעת במפורש את זכותה של ישראל להגן על עצמה", כדבריה. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הגיע לתל אביב באותו יום, והווטו הגיע גם ערב הטבח בבית החולים אל-אהלי בעזה והכוונה של הישות אליו.
המשך "וויטוס", כולל רוסית וסינית
הישיבות הבולטות ביותר היו ב-25 באוקטובר, אז הצביעה מועצת הביטחון של האו"ם על שתי טיוטות החלטות, האחת אמריקאית והשנייה רוסית. רוסיה וסין השתמשו בווטו נגד הפרויקט האמריקני, שהתמקד בעיקר בגנות תנועת חמאס ובאחריותה למה שקורה בעזה "הפוגה" ולא הזכירה את מעשי הטבח הישראליים או אחראית להרג אזרחים.
הפרויקט האמריקאי קיבל תמיכה של עשר מדינות וטו כפול מרוסיה וסין איחוד האמירויות הצביעו נגדו, וברזיל ומוזמביק נמנעו מהצבעה. בעוד שהטיוטה הנגדית הרוסית קיבלה תמיכה של ארבע מדינות בלבד, כלומר רוסיה, סין, גבון ואיחוד האמירויות, תשע מדינות נמנעו מהצבעה, ובריטניה וארצות הברית הצביעו נגדה. ארצות הברית הפעילה לחץ רב על המדינות החברות להימנע מהצבעה, מה שהיה לה הזכות לעשות.
ההחלטה הראשונה שהתקבלה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם על עזה
ב-15 בנובמבר הצליחה מועצת הביטחון של האו"ם לראשונה לאמץ את החלטה 2712 (2023) על עזה, ברוב של 12 קולות, כאשר רוסיה, בריטניה וארה"ב נמנעו מהצבעה. בין הבולטים ביותר הייתה קריאתו "לכונן שביתת נשק דחופה ומסדרונות הומניטריים לתקופות ממושכות ברחבי רצועת עזה למספר מספיק של ימים כדי לאפשר לסוכנויות ההומניטריות (...) לקבל גישה מלאה, מהירה, בטוחה וללא הפרעה לספק הומניטריים. סיוע", אך יישום ההחלטה נותר אות מתה: ישראל המשיכה בהפרותיה של החוק הבינלאומי.
ב-8 בדצמבר קיימה מועצת הביטחון של האו"ם שתי ישיבות: הראשונה לבקשתו של מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרס, בצעד נדיר לאחר שגוטרס הפעיל את סעיף 99 של אמנת האומות המאוחדות לראשונה מאז שהוא נכנס לתפקידו בשנת 2017. בהתערבותו באותו מושב אמר גוטרס כי הפעיל את המאמר "כי הגענו לנקודת שבירה של קריסה מוחלטת של מערכת התמיכה ההומניטרית בעזה... ואנחנו מצפים שזה יוביל להתמוטטות מוחלטת של הסדר הציבורי ולהגברת הלחץ לקראת יציאה המונית למצרים. אני חושש שההשלכות יהיו "הרסניות לביטחון האזור כולו".
באותו יום, ובישיבה מאוחרת יותר, נקטה ארצות הברית וטו שני נגד הצעת החלטה של האמירויות הקוראת להפסקת אש מיידית מסיבות הומניטריות ברצועת עזה. ההחלטה קיבלה את תמיכתן של 13 מדינות, ולפחות 100 מדינות תמכו בטקסט שלה ומימנו אותה, בעוד בריטניה נמנעה מהצבעה, אך הווטו האמריקאי סיכל את קבלתה.
ב-22 בדצמבר הצליחה מועצת הביטחון לאמץ את ההחלטה השנייה על עזה, החלטה 2720 (2023), שקיבלה את תמיכת 13 מדינות וארצות הברית ורוסיה נמנעו מהצבעה. בין הסעיפים הבולטים הייתה בקשת המזכ"ל למנות "מתאמת ראשית לעניינים הומניטריים ושיקום ברצועת עזה", לפיה מונתה לתפקיד זה הפוליטיקאית ההולנדית סיגריד קאג, ובין משימותיה, על פי ההחלטה. , היה "להקל, לתאם, לפקח ולאמת את האופי ההומניטרי של כל משלוחי הסיוע ההומניטריים שסופקו דרך מדינות שאינן צד בסכסוך בעזה". ראוי לציין כי ארצות הברית, באותו מושב, לפני ההצבעה על נוסח ההחלטה שהתקבלה, השתמשה בוטו על תיקון בעל פה שביקשה רוסיה לטיוטה לפני ההצבעה. התיקון הרוסי קיבל את תמיכתן של 10 מדינות (דרושות תשע ללא וטו), ארבע נמנעות והוטו האמריקאי. התיקון הרוסי קרא ל"השעיית פעולות האיבה כדי לאפשר כניסת סיוע ולנקוט בצעדים דחופים להפסקה בת קיימא של פעולות האיבה". למרות הקמת המנגנון והעמדה החדשים, ישראל המשיכה לחסום כניסת סיוע בכמות ואיכות מספקת, והמשיכה להתמקד באובייקטים אזרחיים, לרבות בתי חולים, בתי ספר ועובדים הומניטריים.
ב-20 בפברואר, נכשלה ארה"ב, בפעם השלישית מאז אירועי אוקטובר האחרון, להביא למועצת הביטחון לאמץ הצעת החלטה הקוראת להפסקת אש הומניטרית, שהוגשה הפעם על ידי אלג'יריה, שירשה את איחוד האמירויות כחברה ב- מועצת הביטחון. היא קיבלה את תמיכתן של 13 מדינות, בריטניה נמנעה והטיל וטו אמריקאי. ימים לאחר מכן, ב-29 באותו חודש, הפעילו ארגונים הומניטריים אזעקה על רוח הרעב שהחלה להתנשא בעזה ועל השימוש ברעב ככלי מלחמה.
ב-25 במרץ האחרון הצליחה מועצת הביטחון של האו"ם לאמץ את החלטה 2728 (2024) ברוב של 14 קולות, כאשר ארצות הברית נמנעה מהצבעה ההחלטה קראה להפסקת אש מיידית במהלך חודש הרמדאן שתכובד על ידי כולם , מה שמוביל ל"הפסקת אש קבועה ובת קיימא". מה שראוי לציון הוא הצהרת שגרירת ארה"ב בזמנו ולאחר ההצבעה, שבה תיארה את ההחלטה כ"בלתי מחייבת", בצעד נדיר שמדינות רבות צערו עליו, משום שהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם מחייבות מבחינה משפטית. , בשונה מהעצרת הכללית של האו"ם, שהחלטותיה נחשבות להמלצות. ישראל לא עמדה בהחלטה שניסחו עשרת החברים הלא קבועים במועצת הביטחון.
כמה ימים לפני כן (ב-22 במרץ), המועצה הצביעה על הצעת החלטה אמריקאית מוטה על עזה, הצביעה נגדה, רוסיה וסין השתמשו בווטו שלהן, וגאנה נמנעה מהצבעה. באפריל האחרון, ארצות הברית השתמשה שוב בווטו שלה נגד הצעת החלטה אלג'יראית הממליצה לאסיפה הכללית לתמוך במאמצי פלסטין להשיג חברות מלאה באו"ם. הפרויקט קיבל תמיכה של 12 מדינות, וטו אמריקאי ונמנעות בריטית-שוויצרית.
קבלת החלטה רביעית על הפסקת האש
ב-10 ביוני אימצה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 2735 (2024), ברוב של 14 קולות ורוסיה נמנעה מהצבעה. המועצה בירכה על הצעת הפסקת האש האמריקנית בעזה, שכללה שלושה שלבים: תחילתה של "הפסקת אש מיידית ומקיפה עם החזרת שרידיהם של כמה בני ערובה שנהרגו בנסיגה; של כוחות הכיבוש מאזורים מאוכלסים בעזה והחזרה של אזרחים פלסטינים לבתיהם וחלוקת סיוע הומניטארי בקנה מידה גדול ברחבי רצועת עזה.
השלב השני כולל "הפסקה קבועה של פעולות האיבה בתמורה לשחרור כל החטופים הנותרים בעזה ולנסיגה מוחלטת של הכוחות מהאזור". השלב השלישי קובע "תחילת יישום תוכנית השיקום של עזה, שיימשך מספר שנים, והחזרת שרידי כל בני הערובה שנפטרו שעדיין נמצאים ברצועה". מאז, אף אחת מהוראותיה לא יושמה גם במדינות רבות שהמועצה ביקשה ממנה להצביע על הצעה שפרטיה לא עובדו, והכיבוש הודיע יותר מפעם אחת שלא. מחויב לזה.
נור ניוז