בכמה נמכרה גופתו של נבלני?

ה"וול סטריט ג'ורנל", עיתון אמריקאי המזוהה עם המפלגה הרפובליקנית, חשף בדיווח כי שירותי הביון האמריקנים הגיעו למסקנה בחקירותיהם על מותו של מבקר הקרמלין אלכסיי נבלני, כי ייתכן שלדימיר פוטין לא הורה על הריגתו.

הוול סטריט ג'ורנל הוסיף כי מסקנה זו, שהייתה מקובלת בקהילת המודיעין האמריקאית, כללה את סוכנות הביון המרכזית (CIA), מנהל המודיעין הלאומי ואגף המודיעין של מחלקת המדינה. עיתון זה קבע כי מסקנתם של האמריקנים מבוססת על מגוון מידע, לרבות מידע מסווג מסוים, ומבוססת על ניתוח של עובדות כלליות; בין העובדות הללו ניתן למנות את זמן מותו של נבלני וההשפעה של אירוע זה על בחירתו מחדש של פוטין בבחירות לנשיאות רוסיה. למרות שה"וול סטריט ג'ורנל" הוסיף כי הדיווחים הללו אינם פוטרים את פוטין מ"אחריות" למותו של נבלני, הפרסום הנרחב של דו"ח זה על ידי סוכנויות חדשות בינלאומיות משמעו הכרה מאוחרת בתקרית שרוסיה העלתה שוב ושוב.

מי היה נבלני?

שמו של נבלני הועלה כמבקר המפורסם ביותר של פוטין כשאיבד את הכרתו בטיסה מסיביר למוסקבה ב-2019, ולאחר מכן הוכרז שהוא הורעל בחומר העצבים נוביצ'וק. הוא האשים את רוסיה בניסיון להרוג אותו עם הרעל הזה. מדובר באישום שהקרמלין הכחיש. נבלני, שעל פי הדיווחים הוטס לגרמניה לטיפול, נעצר בשדה התעופה לאחר שחזר לרוסיה באשמת "הפרת שחרור על תנאי". זה היה השבוע האחרון של פברואר אשתקד, כאשר הודיעו על מותו בכלא בצפון רוסיה. פקידי הכלא אמרו כי נבלני חש אי נוחות לאחר הליכה ואיבד את הכרתו כמעט מיד. הם הודיעו כי הצוות הרפואי הגיע למקום מיד, אך תהליך ההחייאה לא הניב תוצאה חיובית ורופאי אמבולנס אישרו את מותו.

מותו של נבלני הגיע במצב שבו משא ומתן מאושר איפשר להחליף אותו עם מספר אסירים רוסים בבתי כלא אמריקאים או אירופיים. על בסיס זה תיאר ולדימיר פוטין את מותו של נבלני כ"טראגי" ואמר כי הוא מוכן למסור אותו למערב בחילופי שבויים. בתנאי שנבלני לעולם לא יחזור לרוסיה. במקביל, בני בריתו של אלכסיי נבלני מאשרים כי התנהל משא ומתן כזה.

מותו של נבלני הוא אמתלה לאיסור של רוסיה

אבל שעה לאחר הידיעות על מותו של מבקר פוטין בן ה-47, אמריקה הפנתה אצבע לנשיא רוסיה על שהפנה אותה לאשתו, יוליה נבלניה. כמה ימים לאחר מותו של נבלני, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ביקר את אשתו ובתו בקליפורניה. "זוהי תוצאה ישירה של פעולותיו של נשיא רוסיה", אמר ביידן, והודיע ​​כי יטיל "סנקציות חדשות וגדולות" על ממשלת רוסיה. הטענה שהשמיעו קמאלה האריס, סגנו של ביידן, אנתוני בלינקן, שר החוץ האמריקני, וג'ון קירבי, דובר הביטחון הלאומי בבית הלבן, היא הבסיס לסנקציות החדשות של מוסקבה.

אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, ו-Josep Borrell, ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, הודיעו גם הם כי הם לא יהססו לעשות כל מאמץ כדי לחייב את מוסקבה באחריות. בריטניה גם הטילה סנקציות חדשות על רוסיה באמתלה של מותו של אלכסיי נבלני, ומנהיגים אירופיים אחרים הצטרפו למסע התעמולה הזה נגד פוטין. על בסיס זה, ולאחר הדיווח החושפני בוול סטריט ג'ורנל, עלתה השאלה: מדוע ארצות הברית ואירופה האשימו רשמית את מוסקבה לפני שערכו את החקירה, וכעת, בערוצים לא רשמיים, הכריזו שהטענות שלהן שקריות? חֲסַר שַׁחַר? האם אמריקה ואירופה יסירו את הסנקציות שהוטלו על סמך הטענה שנדחתה?

כמה משקיפים מאמינים שכדי לענות על שאלה זו, יש לשים לב לרגישות של זמן מותו של נבלני. כלומר, כמה חודשים לפני הבחירות לנשיאות רוסיה. למרות שהפרסום סביב מותו של נבלני לא מנע מפוטין לנצח בבחירות, לדברי משקיפים, המופע הקולני של אמריקה ואירופה הצליח להסיר מכשולים להעברת סיוע כספי לאוקראינה. סיוע כספי וכלי נשק ניזונים מהבסיס הכלכלי של אמריקה ואירופה, או ליתר דיוק מהמיסים של אזרחים אמריקאים ואירופים, ומטילים תנאים קשים על עמי המדינות הללו. "פוטינפוביה" וההתעללות בגופו של נבלני הרוויחו לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי מיליארדי דולרים כדי לשמן את גלגלי המלחמה עם רוסיה, כשהאחרון שבהם הוא סיוע אמריקאי לקייב בשווי 60 מיליארד דולר, שאושר על ידי הקונגרס והסנאט בשבוע שעבר.