לאחר כמעט שלושה חודשים של מלחמה אכזרית שניהלה "ישראל" ברצועת עזה, בתמיכת רכבת אווירית אמריקאית של אספקה עם הארסנל הצבאי האחרון, והימורים ישראליים גדולים על השגת יעדי המלחמה המוצהרים, נראה היה שממשלת נתניהו מתפוררת, סכסוכי הצירים בתוכה ובתוך מועצת המלחמה הלכו והתעצמו, וסימני קרעים התגלו. פני השטח, בעוד ההתנגדות הפלסטינית שומרת על מערכת הפיקוד והבקרה מבחינת היכולת לנהל הפצצות טילים ארוכות טווח ועימות קרקעי מתמשך , לכידות שורותיה, דיוק ביצועיה ויציבות עמדותיה למרות התגברות להבות המלחמה ומשכה הארוך.
מסיבת העיתונאים האחרונה שבה יצא ראש הממשלה נתניהו לבדו לתקשורת חושפת את האמת על המבוי הסתום הפנימי ב"ישראל". היא משקפת את היקף המשבר והעימותים בין הקטבים השונים במועצת המלחמה ומפרקי המלחמה. הקואליציה הממשלתית, העיבה עליה כל סימני המהומה והתבוסה לאחר חוסר היכולת הגדול לפתור את הקרב עם... ההתנגדות ברצועת עזה.
הסצנה ב"ישראל" מאשרת את קיומו של משבר ממשי וגדול שהולך ומחריף בין ההנהגה הצבאית והמדינית מחד, ובתוך הקואליציה הממשלתית הישראלית ובחזית הפנים הישראלית מאידך. המשבר מיוצג בצירים בסיסיים:
הראשון: המודעות של ההנהגה הצבאית הישראלית, במיוחד (גלנט וגנץ), שבנימין נתניהו, כראש הקואליציה הממשלתית, מנצל את הכנסים הללו כדי לשרת את הישגיו הפוליטיים המפלגתיים במטרה לייצב את הקואליציה הממשלתית שלו ולהגן עליה. מנפילה וקריסה.
שנית: נתניהו ושותפיו לקואליציה דחו יותר מפעם אחת את בקשת הצבא לדון בתוכנית למחרת של המלחמה ברצועת עזה, שכן נתניהו רוצה שזו תהיה מלחמה ארוכה וממושכת שפוטרת אותו מאחריות, דין וחשבון. , ואחריות על מה שקרה ב-7 באוקטובר והאירועים שבאו לאחר מכן.
שלישית: מצוקתו של "צבא" הכיבוש הישראלי ברצועת עזה והעלייה הבלתי צפויה במספר ההרוגים והפצועים כתוצאה מעוצמתה וגבורה של ההתנגדות בשטח, והדרישות הגוברת לעצור את דימום האבידות בקרב בשורות "צבא" הכיבוש הישראלי זה בא לידי ביטוי בעשרות דיאלוגים ודיונים פוליטיים בתקשורת הישראלית. הגעתי לכדי תיאור של המשך המלחמה בעזה כחסרת אופק וכמלחמה חסרת תוחלת וכושלת.
רביעית: החשש הגובר של נתניהו מאיומים של שני השרים בממשלתו, איתמר בן גביר וסמוטריץ', להתפטר אם תיפסק המלחמה ברצועת עזה. נקיטת צעד כזה פירושה קריסת הפופולריות של הימין הקיצוני הישראלי בכלל ב"ישראל", והפופולריות של נתניהו בפרט היא מעל הקריסה הנוכחית, שהושפעה. למרבה הפלא, על פי סקרי דעת קהל אחרונים ומשודרים בערוץ 12 הישראלי.
חמישי: הלחץ המקומי הנרחב שנתניהו חשוף אליו מצד משפחות החיילים והקצינים השבויים שבידי חמאס, והאיום על חייהם כתוצאה מההפצצות האוויריות הישראליות הגוברות בעזה.
האפשרויות של "ישראל" במשברים ובעימותים משתוללים הפכו מוגבלות ואינן גדולות. או שהמלחמה נמשכת והיא נושאת יותר בחשבון האבדות הכבדות בקרב שורות "צבא" הכיבוש (חיילים וקצינים) מבלי להשיג את המטרות האחרות. יותר הרג והרס. זה עשוי להוביל לפיתוח ולהרחבת התרחיש. מלחמה באזור, או מעבר להפסקת אש חד-צדדית, ומשמעות הדבר היא כישלון גדול בהשגת המטרות, אבל מה שמועיל בתרחישים אלו הוא בלתי נמנע של אחריות ומשפט שיחכו למנהיגים הפוליטיים והצבאיים של הכיבוש הישראלי כאחד.
המשברים של נתניהו אינם קלים. הם מרובים, מורכבים ומורכבים, בין מדיניים לצבאיים, לבין פנימיים וחיצוניים. הם קשים לפתרון. מסיבה זו הוא מצהיר כי לא יעצור את המלחמה ברצועת עזה. אומר שזה ייקח מספר חודשים. בין פילוגים פוליטיים שמאפייניהם ברורים כשמש לאור יום לבין סכסוכים משתוללים. עוד כישלון בהשגת יעדי המלחמה, אבדות חומריות ומוסריות בשורות "צבאו" המובס בעזה , משברים חיצוניים המבטאים כעס נרחב בדעת הקהל העולמית, גל הסלמה של הפגנות נגד המשך המלחמה, ובמקרה של דחייה נרחבת להמשך פשעי הג'נוסייד, נתניהו מתעקש להמשיך במלחמה. התמודדות ארוכת טווח עם אופק לא ברור, בו הוא עדיין מהמר ומחפש הישג ותדמית ניצחון שעד כה לא הצליח להשיג מול מורכבות התחום ועליונות ההתנגדות. נשק מנהרה. המטרות שלו מיוצגות בשלושה צירים עיקריים:
הראשון: זירת חילוץ אסירים וחיילים המוחזקים על ידי תנועת חמאס באמצעות המבצע הקרקעי המתמשך ברצועת עזה, מבלי לפגוע בחייהם.
שנית: זירת מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית מחמאס ושאר הפלגים הפלסטיניים נעצרים בחיים, נעצרים ונשפטים.
שלישית: זירת יציאתם של מנהיגי ההתנגדות, ובמיוחד מנהיגי השורה הראשונה, כמו המנהיגים מוחמד אלדייף, יחיא, מוחמד אלסינואר ומרואן עיסא, אם בחיסול צבאי, או בגירוש אל מחוץ לעיר. רצועת עזה.
מאז 7 באוקטובר, "ישראל" עוברת מבוי סתום אסטרטגי שמעולם לא חוותה בתולדותיה, והיא נעשתה מודעת לכך שהרצון לשרוד למען הפרויקט שלה הפך מאוים, ושבלי תמיכה אמריקנית היא שברירית ולא פחות. חלש כמו מגזרת קרטון, ומהות המבוי הסתום בצד השני היא שאחרי כמעט שלושת החודשים לא הצליחו לחסל את תנועת חמאס, שהיא רואה בעיניה איום ישיר על נוכחותה בחזית הדרום. בשחרור כל אסיר ישראלי בשיטה הצבאית שעליה הכריזה, ולא הצליחה לחסל את יכולות ההתנגדות. שמונים יום לאחר מכן שוגרו רקטות לתל אביב וסביבותיה. הדבר כשלעצמו מהווה תבוסה צבאית.
נתניהו מתמודד עם אתגרים גדולים במלחמה המתמשכת עם ההתנגדות הפלסטינית, במיוחד בקרב הקרקעי המתמשך, וכל הסצנות שפרסמה ההתנגדות מאשרות כי "צבא" הכיבוש סובל אבדות כבדות בציוד, בטנקים, בחיילים וקצינים. שתבוסה בלתי נמנעת מחכה לנתניהו ול"צבאו". באשר לפירוקן של חמש חטיבות כקבוצה ראשונה של כוחות מילואים ב"צבא" הכיבוש, שגויסו בתחילת קרב השיטפון אל-אקצא. אינדיקציה ברורה לכך שתוכנית "ישראל" לשלוט באופן מלא ברצועת עזה, להביס את חמאס ולשחרר את החיילים השבויים נכשלה, וכי "צבא" הכיבוש הישראלי הפך חסר אונים. לגבי השגת המטרות הצבאיות המוצהרות של מלחמה זו, בזמן. כשגם נתניהו לא היה מסוגל לספק תשובות ונוסחה ברורה שביקש ממשל ביידן לרגע להפסיק את המלחמה ברצועת עזה.
נור ניוז