לאחר כמעט שלושה חודשים של מלחמה עזה שניהלה ישראל ברצועת עזה, הנתמכת על ידי חילוף אוויר אמריקאי של אספקה עם הארסנל הצבאי האחרון, והימורים ישראליים גדולים על השגת יעדי המלחמה המוצהרים, נראה היה שממשלת נתניהו מתפוררת, הסכסוכים של הצירים בתוכו ובתוך מועצת המלחמה הלכו והתעצמו וסימני השבר התגלו, בשנת כאשר ההתנגדות הפלסטינית שומרת על מערכת הפיקוד והשליטה ביכולת לבצע הפצצות טילים ארוכות טווח ועימות קרקעי מתמשך, והלכידות של דרגותיה, דיוק ביצועיה ויציבות עמדותיה, למרות התגברות להבות המלחמה ומשכה הארוך.
מסיבת העיתונאים האחרונה בה יצא ראש ממשלת הכיבוש נתניהו לבדו לתקשורת חושפת את האמת על המבוי הסתום הפנימי בישראל, היא משקפת את היקף המשבר והעימותים בין הקטבים השונים במועצת המלחמה ומפרקי המלחמה. הקואליציה הממשלתית, העיבה עליה כל סימני המהומה והתבוסה לאחר חוסר היכולת הגדול לפתור את הקרב עם ההתנגדות ברצועת עזה.
הסצנה בישראל מאשרת את קיומו של משבר ממשי, גדול ומחריף שהולך ומחריף בין ההנהגה הצבאית והפוליטית מחד, ובתוך הקואליציה הממשלתית הישראלית ומעורף הישראלי מאידך. המשבר מיוצג בצירים בסיסיים:
הראשון: המודעות של ההנהגה הצבאית הישראלית, ובמיוחד לכך שבנימין נתניהו, כראש הקואליציה הממשלתית, מנצל את הכנסים הללו כדי לשרת את הישגיו הפוליטיים המפלגתיים במטרה לייצב את הקואליציה הממשלתית שלו ולהגן עליה מפני קריסה והתמוטטות.
שנית: נתניהו ושותפיו לקואליציה דחו יותר מפעם אחת את בקשת מערכת הצבא לדון בתוכנית למחרת של המלחמה ברצועת עזה, שכן נתניהו רוצה שזו תהיה מלחמה ארוכה וממושכת שפוטרת אותו מאחריות, דין וחשבון. ואחריות על מה שקרה ב-7 באוקטובר והאירועים שבאו לאחר מכן.
שלישית: מצוקתו של צבא ישראל ברצועת עזה והעלייה הבלתי צפויה במספר ההרוגים והפצועים כתוצאה מעוצמתה וגבורה של ההתנגדות בשטח, והדרישות המתגברות לעצור את דימומי האבידות בקרב זה הופיע ברור בעשרות דיאלוגים ודיונים פוליטיים בתקשורת הישראלית שהגיעו לכדי תיאור המשך המלחמה בעזה חסרת אופק והיא מלחמה אבסורדית וכושלת.
רביעית: החשש הגובר של נתניהו מאיומי שני השרים בממשלתו, איתמר בן גביר וסמוטריץ', להתפטר אם תיפסק המלחמה ברצועת עזה. נקיטת צעד כזה פירושה קריסת הפופולריות של הימין הקיצוני הישראלי בכלל בישראל, והפופולריות של נתניהו בפרט היא מעל הקריסה הנוכחית, שהושפעה להפליא. לפי סקרי דעת קהל אחרונים ומשודרים בערוץ 12 הישראלי.
חמישי: הלחץ המקומי הנרחב שנתניהו חשוף אליו מצד משפחות החיילים והקצינים השבויים שבידי חמאס, והאיום על חייהם כתוצאה מההפצצות האוויריות הישראליות הגוברות בעזה.
האפשרויות של ישראל במשברים ובעימותים משתוללים הפכו מצומצמים ולא גדולים, או שהמלחמה נמשכת והיא נושאת יותר בחשבון האבדות הכבדות בקרב הצבא הישראלי מבלי להשיג את המטרות מלבד יותר הרג והרס, וזה עשוי להוביל לפיתוח והרחבת תרחיש המלחמה באזור, או שהיא עוברת להפסקת אש, מצד אחד המשמעות היא כישלון גדול בהשגת המטרות. אבל מה שמועיל בתרחישים האלה הוא הבלתי נמנע של אחריות ומשפט שיחכו למנהיגים הפוליטיים והצבאיים הישראלים כאחד.
המשברים של נתניהו אינם קלים. הם מרובים, בין מדיני לצבאי, ופנימי וחיצוני, וקשים לפתרון. מסיבה זו הוא מצהיר כי לא יפסיק את המלחמה ברצועת עזה, ואומר כי זה ייקח מספר חודשים. בין פילוגים פוליטיים, שמאפייניהם ברורים כשמש לאור יום, ובין סכסוכים משתוללים לכישלונות אחרים. בהשגת מטרות המלחמה, עם אבדות חומריות ומוסריות בשורות צבאו המובס. עזה, משברים חיצוניים המבטאים כעס נרחב בדעת הקהל העולמית, גל הסלמה של הפגנות נגד המשך המלחמה ודחייה גורפת של המשך פשעי הג'נוסייד, נתניהו מתעקש להמשיך במלחמה ולערב את שותפיו במהלך ארוך- התמודדות קדנציה עם אופק לא ברור. הוא עדיין מהמר ומחפש הישג ותדמית ניצחון שעד כה לא הצליח להשיג לנוכח מורכבות התחום ועליונות כלי הנשק המנהרות של ההתנגדות. מטרותיו מיוצגים בשלושה צירים עיקריים:
הראשון: זירת חילוץ אסירים וחיילים המוחזקים על ידי תנועת חמאס באמצעות המבצע הקרקעי המתמשך ברצועת עזה, מבלי לפגוע בחייהם.
שנית: זירת מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית מחמאס ושאר הפלגים הפלסטיניים נעצרים בחיים, נעצרים ונשפטים.
שלישית: זירת יציאתם של מנהיגי ההתנגדות, ובמיוחד מנהיגי השורה הראשונה, כמו המנהיגים מוחמד אלדייף, יחיא, מוחמד אלסינואר ומרואן עיסא, אם בחיסול צבאי, או בגירוש אל מחוץ לעיר. רצועת עזה.
מאז ה-7 באוקטובר, ישראל עוברת מבוי סתום אסטרטגי שמעולם לא חוותה בתולדותיה, והיא נעשתה מודעת לכך שהרצון לשרוד עבור הפרויקט שלה הפך מאוים, וכי ללא תמיכה אמריקנית היא שברירית וחלשה כמו גזרת קרטון. מהות המבוי הסתום בצד השני היא שאחרי קרוב לשלושה חודשים היא לא הצליחה לחסל את תנועת חמאס, שלדעתה היא איום ישיר על נוכחותה בחזית הדרום. היא לא הצליחה. שחרור כל אסיר ישראלי בשיטה הצבאית שעליה הכריזה, וגם לא הצליח לחסל את יכולות ההתנגדות. שמונים יום לאחר מכן שוגרו רקטות לתל אביב ולפרבריה, וזה כשלעצמו מהווה תבוסה צבאית.
נתניהו מתמודד עם אתגרים גדולים במלחמה המתמשכת עם ההתנגדות הפלסטינית, דווקא בקרב הקרקעי המתמשך, וכל הסצנות שפרסמה ההתנגדות מאשרות כי הצבא הישראלי סובל אבדות כבדות בציוד, בטנקים, בחיילים ובקצינים, וכי דבר בלתי נמנע. תבוסה מצפה לנתניהו וצבאו. באשר לפירוז חמש חטיבות כקבוצת כוחות ראשונה המילואים בצבא הישראלי גויסו בתחילת קרב "מבול אקצא". זהו אינדיקציה ברורה לכך שתוכניתה של ישראל לשליטה מלאה רצועת עזה, להביס את חמאס ולשחרר את החיילים השבויים נכשלו, וכי הצבא הישראלי לא היה מסוגל להשיג את המטרות הצבאיות המוצהרות של המלחמה הזו, בתקופה שבה גם נתניהו לא היה מסוגל לספק תשובות ונוסחה ברורה שנתבקשה על ידי ממשל ביידן לעצור לעת עתה את המלחמה ברצועת עזה.
נור ניוז