זה היה ב-25 בפברואר 2022, כאשר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין סיים את שנות הספקולציות רבות לגבי הטענות ההיסטוריות של אוקראינה ורוסיה והוציא את הצו לפעולות צבאיות נגד "קייב". מלחמה שסיבתה הבחינה בעיקר בגלל שהיא שם נרדף לתביעה טריטוריאלית. אך נמצא כי אין לחפש את השורשים של הקרב הצבאי הלא שוויוני הזה ברוסיה, אלא יש לחפש אותו באמריקה ובלב המטרות שמדינה זו עיצבה בתהליך האסטרטגיה האזורית שלה.
הרבה ממה שהתרחש בתחומים המדיניים והצבאיים של העולם והאזור לאחר תחילת מלחמת אוקראינה והגיע לאירועי ה-7 באוקטובר ולפעולות "סערת אל אקצא" היו קשורים לדומינו. מכלול האתגרים הביטחוניים שלפי "ג'ון מירסהיימר", אנליסט מומחה אמריקאי, השחקנים הגדולים והדומיננטיים הנוכחים בו, תחת דגל תיאוריית "העברת הכוח", ממלאים תפקיד בסביבה הסובבת של המעצמות המתעוררות. ולנסות לפתח ולהשפיע על עצמם בזירה הבינלאומית הרחבה ככל האפשר; גישה שסימניה נראו במשוואת אוקראינה, וארה"ב ובעלות בריתה האירופיות ראו במדינה זו תחום שליטה לצד רוסיה, שהחלשתה תאיים על האינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית בחלק זה של האזור ותחליש את התחרות הגוברת עם מוסקבה ובייג'ין. לפי אמריקה, אוקראינה הייתה נקודת המעבר ליותר מ-80% מהגז של אירופה שיובא מרוסיה, וללא נוכחות המדינה הזו וכביש האנרגיה של רוסיה למערב, מאמציה של מוסקבה יהיו נטולי השפעה גיאופוליטית. בסביבה כזו, כיבוש "קרים" על ידי רוסיה ותמיכתה בבדלנים של מזרח אוקראינה היו הזדמנות טובה עבור המערב להמשיך במדיניות של יצירת והסלמה של המשבר על ידי תמיכה עקיפה ב"קייב" באמתלה של אתגר. הסדר הפוליטי הקיים. עם זאת, התרחשות המלחמה הזו והרחבת היקפה הבהירו כי לוושינגטון אין אסטרטגיה ברורה וספציפית להתחייבות בשטח מלא לאוקראינה או לפשרה דיפלומטית עם רוסיה, ובכך הותירה את "קייב" לבדה בחוסר שוויון. שְׂדֵה קְרָב.
יציאה של ישראל מהשוליים הבטוחים
לא ניתן להעריך את מלחמת ה-7 באוקטובר 2023 ברצועת עזה ללא האסטרטגיה של המערב כלפי אוקראינה. תל אביב נחשבה מאז ומתמיד לאחד הצדדים המרכזיים ביישום מדיניות יצירת המשבר ומרכיב בקרה בסביבה הפריפריאלית של שורה של מעצמות בינלאומיות ואזוריות מתעוררות. בדרך זו, ככל שגדל מספר הפעולות הביטחוניות הישראליות באזור, נשמעו פעמוני אזעקה לגורמים הממשלתיים והלא-ממשלתיים באזור, מחזית ההתנגדות הפלסטינית ועד הרפובליקה האסלאמית, בהתבסס על האיום על האינטרסים שלהם במערב אסיה. בסביבה כזו, היחלשות חמאס וזרם ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית, העומדת בפני ישראל ומדינות המערב, עשויה להפוך לקו אדום עבור המעצמות הגדולות של אזור המזרח התיכון, כולל איראן. באופן זה, במקביל לעובדה ששחקנים מערביים רואים בתל אביב גורם מרתיע מפני שחקנים אזוריים וגורם למילוי דרישותיהם האזוריות, שוקלים גם השחקנים המשפיעים של מערב אסיה את היחלשות חמאס ואת ההתנגדות נגד האסטרטגיה האזורית שלהם. עם זאת, התרחשות מבצע "סערת אלאקצא" וכישלון מערכת המודיעין והביטחון של ישראל בתקופה שבה פעלה הממשלה הקיצונית ביותר בהיסטוריה של ישראל בארץ הכבושה הזו, הראו כי הגברת הביטחון של ממשלת ישראל. ונוכחותן של נטיות אנטי-פלסטיניות יחד עם התמיכה המיוחדת שקיבל משטר זה מבעלי ברית מערביים, במיוחד ארצות הברית, לא רק שלא יצרו לו מרווח ביטחוני, אלא גם גרמו לפגיעות רבה יותר.
מלחמה ושתי גישות
המלחמה באוקראינה, שעמדה כמעט בחודשים האחרונים בפני קיפאון ללא סיכויים ונתקעה כמו עצם בגרון של ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו, פתאום, בצל המלחמה שהחלה ב"אל- מבצע "סערת אקצא" בעזה, הוסר מתשומת הלב של המדינות. המערכת המערבית עזבה, ו"וולודימיר זלנסקי", נשיא אוקראינה, קיבל לפתע את ההשלכות של מלחמתו היקרה עם רוסיה, ועזב את תשומת הלב של התקשורת ועדשת המצלמה של התקשורת ופנה לאירועי הדמים של המזרח התיכון; זה היה טבעי להדאיג את הפוליטיקאי ההרפתקן הזה; כי הוא ידע היטב שהוא הפסיד בתחרות מנקודת מבט של עמדת אוקראינה וישראל בתהליך המטרות והאינטרסים שאותם רודפים אמריקה ושותפיה המערביים. לכן, ניתן היה לחזות שאם מלחמת עזה תימשך והתמיכה המערבית באוקראינה מול רוסיה תמשיך לרדת, הסיוט הנורא של נטישה נגד רוסיה עבור "זלנסקי", שבעבר בירך על התמיכה המקיפה של נאט"ו ובמיוחד של ארה"ב. , להפוך למציאות. באווירה כזו, נראה היה טבעי שעמדות שלטונות המערב בנוגע למלחמה בין מוסקבה לקייב, הכוללות "אי נטילת קרקעות בכוח", "איסור מחיקת גבולות של מדינות אחרות", "אי פגיעה באזרחים במלחמה. ", ו"לא תוקפן מלחמה" במהלך הסכסוך של רוסיה עם אוקראינה, לא נשמע על מלחמת עזה ובמשך שלושת החודשים שחלפו מאז תחילתה.
הופעת הסדר החדש
בעוד שמלחמתה של רוסיה באוקראינה צריכה להיחשב כחותמת הסופית לחלום האוטונומיה הביטחונית והביטחונית של אירופה, ששינתה באופן מכריע את קנה המידה בקרב הפוליטיקאים האירופיים לטובת הפלג הפרו-אטלנטי והדגישה את ההכרח בחיזוק האינטראקציה עם נאט"ו במסגרת הנהגת ארצות הברית. אבל בהשוואת שורשי המלחמה באוקראינה ובעזה בצל האסטרטגיה של "יצירת משבר באזורי הפריפריה", נוכל לדבר על שינוי גדול יותר במסגרת האינטראקציות העולמיות, המספר על תהליך השינוי של יחסי כוחות; תקופה הנושאת איתה שורה של שיבושים ושיבושים עד לכינונו של סדר חדש ושמה קץ לשליטה ולעליונות של ארצות הברית.
בינתיים, המלחמה בעזה הגבירה את עומקן וממדי השגיאות הבינלאומיות שכבר נוצרו בעקבות המבצע הצבאי הרוסי באוקראינה, וכעת הפער הזה מתגלה יותר מתמיד עם אירועי דמים בשטחים הכבושים. סין ורוסיה, שתי השחקניות הגדולות באסיה בשותפות ללא הגבלה, הביעו את התנגדותן למלחמת המזרח התיכון ויוצרות הסדרים חדשים שיחליפו את הסדר החדש שהכללים והמוסדות שעלו מגישת ארצות הברית מדינות ובעלות בריתה בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. ובהקשר זה, החיבור של שחקנים גדולים וקטנים באזור מערב אסיה, כמו איראן וסעודיה, לשותפות זו יכול לשבש את החלומות שהיו לאמריקה לעתיד יציאתה מהמזרח התיכון באמצעות פרויקט מיקור חוץ. לישראל.
נור ניוז