התרחיש של המשטר הישראלי והאמריקאי במתקפה האחרונה על עזה היה להפוך את הרצועה הזו לבית קברות גדול שבו אזרחיה יוכלו לבחור רק בין שלוש האפשרויות של מוות מיידי, עינויים וקבורה בחיים.
למרות שגם תל אביב וגם וושינגטון ובעלות בריתם המערביות והערביות ידעו שציר ההתנגדות לא יהיה צופה פסיבי של הטרגדיה בעזה, הם ראו את הופעתה של החזית השנייה של הסכסוכים מאזורים כמו דרום לבנון כסביר יותר. בינתיים, תוך שהם קוראים לצדדים לנהוג באיפוק, שקלו המשקיפים הבינלאומיים את האפשרות שהאש הפרועה תתפשט למדינות אחרות במערב אסיה חזקה יותר מכל אזור אחר.
בשל נקודת מבט זו, שבועות ספורים לאחר תחילת המתקפה של המשטר הישראלי, האנליסטים הצהירו באופטימיות כי התומכים האזוריים של פלסטין, בעודם מצהירים על תמיכתם בתושבי עזה, עומדים רחוק מהשתתפות ישירה בסכסוך או שמרו על התנגדותם והתנגדותם מחוץ לעזה בקנה מידה מדויק ומצומצם. במילים פשוטות יותר, מלכתחילה הם ראו בציר ההתנגדות רק אפשרויות של "מלחמה" או "פסיביות" ועם הקדמה זו האשימו אותם בכך שהם מגיבים בזהירות, תוך שמירה על יוקרת התמיכה.
בינתיים, הקרב הלא שוויוני בעזה, הפצצות בתי חולים ומקלטים, הפגזות ילדים ועקירה והרעבה של 2,300,000 חפים מפשע (אוכלוסיית עזה), למרות שזה פוגע במצפון, במציאות, זה לא ישפיע בעולם שמחוץ לעזה, במיוחד בקרב השחקנים החוץ-אזוריים ובני בריתו של המשטר הציוני.
רק עם הבנה מלאה של רקע כזה, הערך האסטרטגי של פעולות הטילים והרחפנים של תימן מראה את עצמו; המבצע שלקח את המלחמה והשלכותיה לביתם של בעלות בריתה של תל אביב!
האסטרטגיה הראשונה; שביתות ממוקדות
התקפות "רחבות" ו"קרקעיות" הן טקטיקה מסורתית של קרבות ישנים; כמו הדרך שבה נקט לבסוף המשטר הישראלי בתגובה למבצע "סערת אלאקצא" של חמאס.
בינתיים, עם מורכבות הקונפליקטים והופעת טכנולוגיות מתקדמות, התקפות ממוקדות קובעות את התוצאה. למרות שלמשטר הציוני יש את הציוד הצבאי היקר והמודרני ביותר שאפשר, בשל החשיבה הפרימיטיבית שלו, הוא רואה במלחמה שווה ל"הרג" וכוח שווה ל"כוח". עם תפיסה זו, תל אביב נכנסה לעימות חסר מטרה בעזה, שפוצץ את כל עתודותיה הדיפלומטיות והפוליטיות, ובינתיים מצאה עצמה לפתע מול תימן שכיוונה את העורק הכלכלי שלה בכמה התקפות מוגבלות, מבלי להשיל אפילו טיפת דם!
האסטרטגיה השנייה; התקפה על העורק הכלכלי של המשטר הציוני
חישובים אופטימיים בראשית ימי התקפת המשטר הציוני בעזה הצביעו על כך שמלחמה בת שנה תעלה לתל אביב קרוב ל-44 מיליארד דולר, שעל הנייר נראה כמו עלות גבוהה אך משתלמת; עם זאת, לטענת המשקיפים, נתון זה אינו ממשי וסביר להניח שהוא נלקח בזול יותר כדי להפחית את לחץ דעת הקהל בקרב נותני החסות הפיננסיים ומשלמי המסים האמריקאים; אבל עם ירי הטילים והמל"טים על ידי אנסארולה מתימן, חשבונות וספרים התבלבלו והוצאות אחרות עלו על השולחן.
לפי הערכת הבנק העולמי, 34% מהתוצר המקומי הגולמי של המשטר הציוני תלוי בסחר בסחורות. הכובשים מייבאים ומייצאים כמעט 99% ממוצרי החליפין שלהם דרך נתיבי מים וספנות. חלק עיקרי מהיבוא הזה כולל פריטי מזון שלא ניתן לייצר בשטחים הכבושים, ושלושת המרכיבים הללו הראו בבירור לתימן היכן לכוון ולהתמקד.
ההשפעה המיידית של המתקפה של תימן על הסחר הימי של המשטר הישראלי הראתה את עצמה בשינוי תוואי הספינות ובנתיבים ארוכים יותר, כלומר אחד, סביב יבשת אפריקה. גם תל אביב נאלצה לפנות להובלה אווירית יקרה, ובינתיים עולים מדי יום תעריפי פוליסות הביטוח לאוניות הנושאות את הסחורה הדרושה למשטר הציוני.
התקפות הטילים והמזל"טים האחרונות בנמל "אילת" שלחוף ים סוף איימו והחלישו לא רק את ביטחון המשטר הישראלי, אלא גם את השאיפות הכלכליות של הציונים, לרבות ההכנסה החיונית מתיירות. אילת היא אותו מעגן שהיה אמור להיות הצינור החשוב ביותר להובלת הנפט של איחוד האמירויות לפני שלוש שנים בעקבות ההסכם לנרמול היחסים בין ישראל, איחוד האמירויות הערביות ובחריין. התפתחויות אלו, לצד התסיסה הפוליטית והחברתית הקודמת של המשטר הציוני לפני מבצע סערת אל-אקצא, צמצום יתרות החוץ, גיוס כספים כפוי והתכווצות פיננסית, הפכו את כלכלת ישראל לפגיעה מאי פעם. הפחתה של 70% בהשקעה במסגרת משיכת משקיעים ועזיבה קולקטיבית של מהגרים למדינות המוצא היא רק חלק מההיבטים השבריריים של כלכלת המשטר הישראלי, ותימן, כפי שהראתה בעבר, זיהה היטב את עקב אכילס הכלכלי של הצד השני!
האסטרטגיה השלישית; אות לבעלות בריתה של תל אביב
"מיצר באב אל-מנדב" אינו רק המעבר החיוני של המשטר הישראלי; מצר המים האסטרטגי הזה הוא החוליה המקשרת בין הסחר של מזרח ומערב אסיה עם אירופה, העובר 30-40% מתעבורת המכולות בעולם לצד תעלת סואץ. ההערכות מצביעות על כך ש-12 עד 15 אחוז מהסחר העולמי עוברים בנתיב המים הזה, ו-7 עד 10 אחוז מהנפט ו-8 אחוז מהגז הטבעי הנוזלי מועברים דרך נתיב זה. הסטטיסטיקה מראה כי 6 מיליון חביות נפט עוברות מאסיה לאירופה דרך נתיב המים הזה מדי יום. אם נתיב ימי זה אינו שמיש מסיבה כלשהי, ספינות וכלי שיט חייבים להסתובב בכל יבשת אפריקה כדי לספק את המטען שלהם. היקף העסקאות המסחריות בבאב אל-מנדב הפך את הערך הגיאופוליטי של תימן לייחודי לאורך ההיסטוריה; מכיוון שהמדינה הזו נמצאת בצומת של קרן אפריקה וסעודיה, משקיפה על מיצר באב אל-מנדב, מעבר האנרגיה המרכזי של העולם.
עם זאת, זה לא נלקח ברצינות רבה ביום שבו הזרוע הצבאית של תימן, אנסארולה, ביקשה מהמשטר הישראלי להפסיק את ההרג והמצור על עזה, אחרת, או שהוא יעמוד בפני תגובה רצינית מצדם. אפילו תפיסת ספינת "לידר הגלקסי" על ידי תימן נחשבה כצעד "סמלי" לתמיכה בתושבי עזה, והמשטר הישראלי ניסה להמעיט ממשקל פעולתו של אנסארולה בכך שהעמיד פנים שהוא אדיש לנושא זה וטען כי זה לא היה קשור למטען שנתפס.
גם התגברות התקפות הטילים והמזל"טים של תימן על נמל אילת וספינות נושאות מטענים ישראליים נחשבו וסווגו על ידי תל אביב כפעולות "מזיקות". עם זאת, בעלי הברית הפוליטיים והמערביים של המשטר הישראלי, שראו את ספינותיהם, מטעניהם והונם הצף בסכנה במימי ים סוף ומפרץ עדן, לא הסכימו עם תל אביב. נכון להיום, חמש חברות שילוח בינלאומיות גדולות הודיעו כי הפסיקו את מעבר הסחורות בים האדום עד להודעה חדשה; החברות שבבעלותן ובעלות מונופול על כמחצית משוק הובלות המכולות בעולם.
החברה הראשונה שהודיעה כי לא תאפשר לספינות שלה לעבור במעבר באב אל-מנדב הייתה חברת Maersk Shipping (APM-Maersk) של דנמרק, המחזיקה באחד מציי המכולות הגדולים ביותר. נפח הסחורות שמעבירה חברה זו יותר מ-40 מיליון מכולות. למארסק 300 ספינות איתן היא מעבירה סחורות רגישות, נפט, גז נוזלי ונגזרות נפט ויש לה 20% משוק התחבורה.
חברת הספנות הגרמנית "Hapag-Lloyd" הייתה חברת הספנות השנייה שהשעתה את הפלגת כלי השיט שלה בנתיב הים האדום, ואחריה חברת הספנות הים תיכונית "MSC", בעלת 800 אוניות בתחום המסחר בסחורות שונות, כולל תרופות. וחומרי נפץ ונחשבת לצי הים המסחרי הגדול בעולם, הודיעה כי תמנע מנתיב זה. חברת "CMA-CGM" הצרפתית, בעלת צי גדול של 593 ספינות, הודיעה כי היא משתמשת בדרכים חלופיות. גם בריטיש פטרוליום (BP) הצטרפה לאחרונה לרוב חברות הספנות בעולם והסיטה את המכליות שלה מהים האדום. עוד הודיעה חברת "אובר גרין" כי תדרוש מאניות המכולות שלה להפסיק את נסיעותיהן בדרך זו "עד להודעה חדשה". לאחרונה הודיעה החברה הבינלאומית "Orient Overseas Container Line" (OOCL), מחברות התחבורה הגדולות בעולם, כי תפסיק את היצוא והיבוא של כל מיני סחורות לשטחים הכבושים.
רשימת החברות ששולחות את ספינותיהן בחזרה מהים האדום ובאב אל-מנדב מתארכת מדי יום. אמנם תימן הודיעה כי היא אינה מאפשרת מעבר של ספינות המובילות סחורות אל המשטר הציוני או ממנו, אולם "ההון" מאוד הפכפך והסיכון לתנועה בים המוצל על ידי טילים ומזל"טים הוא עלות שחברות מסחריות צריך לשלם מה שהם לא רוצים לשלם. נסיגת ענקיות הספנות היא שיבוש ועיכוב בשינוע סחורות חיוניות, לרבות אנרגיה, שהביאו את השלכות המלחמה במערב אסיה לביתם של בעלות בריתה האירופיות של תל אביב, והמשך המלחמה בעזה הוא איום גדול על המסחר והכלכלה העולמית!
האסטרטגיה הרביעית; תמרון הפרסום
עישון נרגילה על סיפון הספינה הישראלית שנתפסה על ידי תימן או עריכת מסיבות חתונה על "מנהיג הגלקסיה" ופרסום התמונות והסרטונים שלה היו רק חלק מהמבצע התקשורתי של אנסארולה של תימן להראות את כוחה הימי. בתימן מודעת לחשיבות העובדה שהמבצע הצבאי יהיה אפקטיבי יותר כאשר יש לו השתקפות ראויה וטובה בתחום ההסברה.
"אנסארולה" של תימן, כמו כוחות צבא סדיר אחרים, הגיעה להבנה שהצלחתה המרבית תלויה בשימוש בטכנולוגיה בתעשייה הצבאית ובייצוג של טכנולוגיה זו בתחום התעמולה. אזהרות מסווגות והתקדמות שלב אחר שלב של תימן בהתקפות טילים ומזל"טים בחודשיים וחצי האחרונים לאחר התקיפה הציונית בעזה הצביעו על שחמט חכם שקידם במקביל את הפן המבצעי ואת הפן התעמולה והעניק לתימן יד על העליונה גם ב"באב אל-מנדב" וגם בשולחן המשא ומתן.
האסטרטגיה החמישית; הרתעה ולחץ לעצור את המלחמה
הפילוסופיה הקיומית של "אנסארולה" של תימן בסכסוך התקפת הקואליציה הסעודית הייתה להתגונן מפני תוקפנות ולהרתיע את הצד השני מלהמשיך במלחמה. המלחמה בתימן הטילה על המדינה הזו הרבה עלויות כספיות ואנושיות, ובאמצע הקרב הפכו פעולות הרחפנים והטילים בתימן לכלי יעיל לשכנע את הצד השני לסיים את המלחמה. תימן אימצה גישה דומה להתקפות המשטר הציוני על עזה, ומהיום הראשון של התקיפות ועד כה, התנאי היחיד להפסקת פעולות הטילים והרחפנים שלה הוא עצירת התקיפה והמצור על עזה על ידי הציונים. וזה נקשר בזה.
האסטרטגיה השישית; "חיזוק" ציר ההתנגדות
אנליסטים רבים רואים בהופעתה של תימן כשחקן אזורי חדש את ההתפתחות הגדולה ביותר של החודשיים וחצי האחרונים; למרות שלמדינה זו תמיד היה מעמד מיוחד בשל מיקומה הגיאופוליטי, הפעילות האווירית של אנסארולה בים האדום גרמה הן למלחמת עזה להפוך למוקד תשומת הלב של העולם מנקודת מבט שונה והן לתימן להראות את יכולתה להשפיע על התפתחויות אזוריות .
האסטרטגיה השביעית; יכולות מזל"ט
המלחמות של העידן הנוכחי נחשבות למלחמות של טכנולוגיה ותוצאות; בקרב זה, יש סיכוי גבוה יותר לחזיתות המצוידות בטכנולוגיות סייבר ותעופה וחלל להצליח. הדעות הנוכחיות מאשרות שבעולם של היום, הטכנולוגיות המוזכרות קובעות את התאריך, האופן ואפילו שעת סיום הסכסוכים. בעולם ובמלחמות המודרניות, מטוסים וחברות תעופה ממלאים תפקיד הרבה יותר יעיל מקרבות קרקע וים, ומנקודת מבט זו, רבים מאמינים ש"מל"טים" יקבעו את עתיד הסכסוכים. ייצור המל"טים יעיל יותר מבחינה כלכלית, והשמדתם או התמודדותם באמצעות טילי הגנה מטילה עלויות רבות בחזית ההפוכה; למשל, ייצור טיל קרקע-אוויר עולה יותר ממיליון יורו, והוא משמש לירי ברחפן, שעלותו במקרים מסוימים פחות מ-30 אלף דולר; מספר שמראה שכל מזל"ט שהגיע ליעדיו ומופל גרם להפסד של לפחות מיליון יורו לצד השני! משקיפים רואים בנקודת המפנה של שינוי הכוח של אנסארולה רכישת כוח מל"טים ומאמינים שצבאות מל"טים הם חלק מה"עתיד" הצבאי של העולם שיש לתימנים "היום".
האסטרטגיה השמינית; לוח שנה מלחמה מעורפל
הגנרלים שעוקבים ומנתחים את הפעולות הצבאיות של תימן מסכימים על הכלל שעיתוי ההתקפות של אנסארולה אינו קבוע. הכוחות המזוינים של תימן מעולם לא היו כבולים להתקפות יומיות או חזרה על פעולות במרווח היסטורי ולוח שנה קבוע, וזה הפך את אנסארולה לבלתי צפוי וחמקמק ביותר. תכונה זו גרמה לפעולות צבא תימן לא לאבד את יעילותן. אנסארולה מודע לכלל הזהב הזה של מלחמה שהשימוש המתמיד באיומים, בין אם צבאיים או תעמולה, מעוות את אמינותו, מאבד את כוחו הפסיכולוגי והופך למשהו נורמלי. מנקודת מבט זו, תימן מנסה להישאר במסגרת של "איום משפיע" ולהשתמש בקלפי המשחק שלה בשטח ובדיפלומטיה בזמן.
בעולם של היום, יותר כוח שייך לשחקן שיש לו כלים חזקים יותר, ותימן הצליחה עד כה לשנות את האיזון הבלתי שוויוני של הסכסוך בעזה באמצעות האסטרטגיות החכמות הללו ולהעלות את העלויות העקיפות של התמיכה בתל אביב או האדישות של מדינות למלחמה בעזה. בשבועות האחרונים הוכיחה אנסארולה שהיא יכולה להכניס את תל אביב ובעלות בריתה ללחץ כלכלי ולהפוך מ"בעיה קטנה" ל"איום ביטחוני גדול" עבור המשטר הציוני. חוסר היעילות של אופציית ה"סנקציה" והסכסוך הצבאי עם תימן בעשר השנים האחרונות גרמו לבלבול של אמריקה, המשטר הציוני ובעלות בריתה הערביות והמערביות של תל אביב לגבי בחירת אפשרויות מנוגדות; כי אנסארולה עדיין יכול להפעיל לחץ רב יותר על המשטר הישראלי ובעלי בריתו, במיוחד מדינות האיסלאם הבודדות שהסכימו לנרמל את היחסים עם המשטר הציוני.
נור ניוז