20 בנובמבר 2023 אולי לא הפעם הראשונה שיום הילדים האוניברסלי נחגג בתוך אבק סמיך של אלימות עירומה, אבל זה ללא ספק יום השנה העצוב והמצער ביותר לילדים, המשואות האלה של תקווה ויצירתיות. כאשר לפני 64 שנים, ב-20 בנובמבר 1959, נציגי אומות העולם באו"ם חתמו בשמחה ובשמחה על הצהרת זכויות הילד כדי להעיד על חובתם להבטיח את שלומם, בריאותם ורווחתם של הילדים. . ילדים, אף אחד לא חשב שיבוא יום, ביום הילד הבינלאומי, שבו ימותו מדי יום 120 ילדים מתחת לריסות האלימות העירומה של המדינה הפלילית ויהפכו למושא לתמונות צלמים בידי אמהות עצובות וחמות. . כיום הפכה רצועת עזה את הספקות המרים הללו למציאות ברורה אפילו למשקיפים בעולם שאיחרו להאמין בכך. השנה מוטב להציג בפני יום רצח התינוקות הבינלאומי העולמי לזכר ילדי עזה הנרדפים!
שכתוב זיכרונות אפלים
ועכשיו, מחוץ למסמכים משפטיים ריחניים, אמנות בינלאומיות מנומסות והצהרות בינלאומיות נוצצות, חלקם של הילדים בפשעים הנוראיים של ישראל בעזה: 5,000,000 גופות מבותרות, 500,000 פצועים ללא תרופות או בתי חולים, ויותר מ-1,350 גופות אלו הן הקציצות. קבורים מתחת להריסות העיר חסרת האונים הזאת, ואין יד. לחלץ אותם מתחת לגלילי הקשה והמלט ולקבור אותם בקברים מיוחדים.
מתוך 13,000 הקורבנות שנהרגו כתוצאה מהתקפות אכזריות של גזענים ציונים בעזה עד כה, יותר משליש מהם הם ילדים. כמו כן, אם נוסיף למספר הקדושים את שמות הילדים שנותרו מתחת להריסות ונחשבים נעדרים בקרב, סביר להניח שאחוז זה יהפוך למחצית ממספר הקדושים הכולל במקום לשליש. . האם אישים חולמניים ומדהימים אלה יצרפו למסמכים הריחניים, המנומסים והמבריקים הללו כדי לשמש לקח ונספח קבוע לאמנה האוניברסלית בדבר זכויות הילד?
ארגון שרצה להפוך את כדור הארץ לעריסה של שלום ותקווה תחת הגנת ההצהרה ולאחר מכן האמנה לזכויות הילד, ועכשיו הוא לא יכול לעשות דבר מלבד לנקות אבק מכל הברזל והבטון עם מטפחת קטנה או עם ציפורניים דקות ושבירות, מגרדות את האבנים והעמודים.
אנטוניו גוטרס, שהוא כיום נשיא האו"ם, כשדיבר על האגרה האנושית בעזה לפני כמה ימים, עם צוואר זקוף וטון מהול בשנאה, הציג את העיר הזו כ"בית קברות של ילדים"; העיר היא הדוגמה המתאימה ביותר למשפט הזה שנאמר על ידי משורר איראני: "אני מפחד מעולם ללא ילדים". גם היום, אם קולות השנאה של הרקטות, הפגזים והמל"טים של עזה יושתקו והכל יחזור לקדמותו, לעזה עדיין חסרים אלפי קולות שמחים ומלאי תקווה של ילדיה, אבל מי שנשאר מבית הקברות של הילדים הוא גן שופע של טוב. ורע. תקווה, דמיון ויצירתיות.הם יחלומו.
קולם של ילדים הוא שיר של תקווה, וקולם של מבוגרים הוא קול הנקמה. ההיסטוריה לימדה אותנו שקול התקווה חזק יותר מקול הנקמה, גם אם יש לו יריבים משורינים וחמושים. עזה הוא כעת הכרך השני של הספר המר "זכרונות חושך" שנכתבו על ידי הגזענים הציונים. הכרך הראשון נכתב על ידי גזענים נאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.
העיר הכי ילדותית בעולם
עזה היא אחת הערים הילדותיות בעולם. זה לא רק "הצפוף" אלא גם אזור המגורים המודרני ביותר בעולם. מחצית מאוכלוסיית עזה המונה 2,200,000 היא מתחת לגיל 18, ונחשבים לילדים כהגדרתם באמנה הבינלאומית. בעיר זו עם אוכלוסיית הילדים הגדולה בעולם, יותר מ-42% ממקרי המוות קשורים לאנשים מתחת לגיל 18; שיעור מפתיע וכואב שאולי לא יחזור על עצמו בשום מלחמה.
למרות שילדים היו קורבנות בכל הקרבות והמלחמות, גדולים וקטנים, האם מספר הילדים הקורבנות בעזה שווה למספר של כל מלחמה? האם אפשר למצוא מלחמה שרשימת הקורבנות שלה מלאה בילדים ותינוקות? בואו נסתכל על כמה סטטיסטיקות רשמיות ואז נשווה אותם למספר הילדים שנהרגו בעזה.
האו"ם הודיע בדו"ח כי שנת 2021 הייתה אחת השנים האלימות ביותר בעולם, עם 2,515 ילדים שנהרגו בשנה אחת.
יוניסף הודיעה כי קרוב ל-11,000 ילדים נהרגו או נפגעו במלחמת תימן בין השנים 2015 ל-2022.
עוד נמסר מארגון הסיוע לילדים כי במהלך 20 שנות המלחמה באפגניסטן, כ-33,000 ילדים היו קורבנות של אלימות במלחמה והצטרפו לרשימת ההרוגים או הנכים.
- במלחמת 10 השנים בסוריה, 27,200 ילדים הוקרבו או נפצעו קשה.
- במלחמה באוקראינה, מספר הילדים הקורבנות הוא פחות מ-1,000 איש.
בנוסף לכל הסטטיסטיקות הללו, הוסיפו את מספרם של 11,300 ילדים הרוגים, פצועים ונעדרים בעזה, שתועד תוך 44 ימים בלבד וטרם ידוע כמה זמן יימשך.
האם הקרב הלא שוויוני הזה לא צריך להיחשב כמלחמה בין מבוגרים נועלים נעליים לילדים חסרי הגנה? האם זו לא תוכניתם של הציונים האכזריים לנקום ולהרוס את עתידם של תושבי עזה? האם זה לא רצח עם וטיהור אתני? אין מי שלא יודע את התשובות. מה שלא ניתן להרוס בינתיים הוא תקוותם של הילדים הפלסטינים הפצועים, המעידים בעיניים בהירות ובהירות כי בחסות דמיונם וחלומותיהם, עזה תשרוד, והם יביאו את רמת השלום ועצי הזית לפרייה. שוב.
נור ניוז