בנוסף להשפעות השטח והביטחוניות, התרחשות המבצע הגאה בשם הקוד "סערת אל אקצא" הובילה ליחסים גדולים ויצרה השפעות שיח באזור, שהחשובה שבהן היא השמדת "שיח מתפשר" עם הציונים ואביזריו, לרבות "הסכם אברהם" ו"פתרון שתי המדינות".
במהלך השנים והעשורים שלאחר הקמת המשטר המזויף וכיבוש ירושלים, היו לשיח הפשרה דוגמאות שונות, החל מהסכם השלום של אוסלו ועד לוועידת אנאפוליס וההסכם לנרמול יחסי ערב-ישראל. הסכמים חד-צדדיים אלה מתוכננים ומוסדרים תחת הדוקטרינה והשקפת המאקרו של ממשלות אמריקה כלפי מערב אסיה, ובעצם אין להם שום השפעה או כל קשר להשגת שלום אמיתי ונצחי באזור.
ניסיונות הליבה של פשרה בוצעו בצל מסגרות מסוימות, שסקירה שלהן יכולה להפוך את ניתוח התנאים הנוכחיים והעתידיים של שיח זה להרבה יותר קל וברור.
הכישלון הרשמי של ארה"ב באפגניסטן ובעיראק היה הנקודה החושפת לכישלון תוכנית "המזרח התיכון הגדול". בעיראק ובאפגניסטן הסוערות, לא צצו "דמוקרטיה ליברלית" ולא "אמריקה החזקה".
אפילו נוכחותו של "ברק אובמה" בבית הלבן לא יכלה לשחרר את אמריקה מהמערבולת הזו עד שהגיעה לנקודה שבה ממשל אובמה עצמו קיבל את ה"רב-צדדיות" כ"אמת מרה" בתחום מדיניות החוץ של המדינה הזו, אך בשעה באותו זמן, במשחק מסוכן, ניסה אובמה לשנות את הסדר האזורי של מערב אסיה ובעקבות כך לשנות את הסדר העולמי על ידי יצירת טרור תקפירי ובמיוחד את קבוצת הטרור של דאעש.
"ג'ו ביידן", סגן נשיא אובמה דאז, הסתמך גם הוא על תוכנית "חלוקת עיראק" על סמך מוצא אתני ודת, וניסה לתת משמעות חדשה לנוסחה המעורבת והמסוכנת של "חד-צדדיות בלב הרב-צדדיות" ! עד שנת 2015, הטרור התקפירי שנתמך מאחורי הקלעים על ידי אמריקה היה אמור להשמיד את ממשלות עיראק וסוריה ולאחר מכן להעביר אדמה חרוכה בשם "שאמט" לבית הלבן ולמשטר הציוני, אך את היציבות הכוללת של ההתנגדות שיבשה את החישובים של המערב והציונים בבגדד, בדמשק ובכלל באזור מערב אסיה.
עם נוכחותו של טראמפ בראש משוואות המנהלים של ארצות הברית, הוא דיבר על "חזרה לאמריקה חזקה" ובמטרה להחזיר את ההגמוניה האבודה והבלתי הפיכה של ארצות הברית, הוא לקח כל סוג של פעולה, כולל חד-צדדיות בנאט"ו ושיבוש כללי ארגון הסחר העולמי. הוא פרש מכל ההסכמים הרב-צדדיים כדי להפוך את אמריקה ל"חזקה" ו"ייחודית", כלשונו.
מצד שני; טראמפ הביא את תמיכתה של וושינגטון בדאעש ובקבוצות טרור אחרות של תקפירי לשיאה על מנת לפצות על הכישלון והייאוש של האסטרטגים של ממשל אובמה נגד חזית ההתנגדות.
אבל ב-2018; למרות התמיכה המקיפה של ארצות הברית, הח'ליפות המוצהרת של דאעש קרסה לחלוטין, ולוחמי ההתנגדות שיחזרו את משוואות הכוחות באזור בדיוק נגד "שיח הפשרה".
בבחירות 2020 הפסיד טראמפ לביידן בתחרות שנויה במחלוקת, כשעזב את הבית הלבן, לא היו חדשות על "הגמוניה אמריקאית" או "התחדשות החד-צדדיות האמריקאית בלב הרב-צדדיות" וכתוצאה מכך, החדשות סדר עולמי שאמריקה חזתה כבר הפך ל"מושג מופשט" בלבד.
ג'ו ביידן עלה לשלטון בעוד שחשב על הנחת היסוד של חלוקת אזור מערב אסיה על בסיס מרכיבים אתניים ודתיים. לפיכך, הציונים תמכו באופן מלא בביידן ובממשלתו.
ההגדרה המחודשת של דאעש הפכה בחודשים האחרונים לפרויקט משותף של וושינגטון ותל אביב, ובניגוד לרמיזות התקשורתיות, רבות מפעולותיה של ממשלת נתניהו בייהוד ירושלים נעשו עם הדעה החיובית ואף מאחורי ה- ניהול סצינות של הבית הלבן.
במצב בו אמריקה איבדה אפילו את היכולת לחקור את העתיד ולחזות התפתחויות עתידיות באזור ותמיכתה המוחלטת במשטר הכיבוש של אלקודס הפכה לעקב אכילס הביטחוני, האזורי והבינלאומי של וושינגטון, מדברת על פשרה עם הציונים, שהולידו את הדוקטרינות ההתערבותיות של המערב באזור, נחשבים שטחיים וחסרי טעם, ובסופו של דבר, בשל ההתפתחות הנוכחית, הוכרז רשמית מותו הבלתי נמנע של שיח הפשרה.
נור ניוז