"אופנהיימר" הוא סרטו האחרון של כריסטופר נולאן, הבמאי הבריטי-אמריקאי המפורסם, שהוצג בימים אלה על מסכי הקולנוע וזכה לתשומת לבם של המבקרים והקהל.
סרטו של אופנהיימר מבוסס על הספר "פרומתאוס אמריקאי", שזכה בפרס פוליצר לביוגרפיה לשנת 2006.
סרט זה עוסק בחייו של ג'יי רוברט אופנהיימר, הפיזיקאי האמריקני אשר, בהנהגתו המדעית, ייצר את פצצת האטום הראשונה בשנת 1945, שהגיעה במהלך מלחמת העולם השנייה, ולכן מכונה "אבי הפצצה האטומית". ”
יציאתו של סרט זה הוכרזה בארצות הברית ובכמה מדינות ברחבי העולם, וכמה חדשות וראיות מצביעות על כך שאולפני יוניברסל החלו להתייעץ עם היפנים לגבי יציאת הסרט הזה בטוקיו ובערים אחרות במדינה הזו שהן קורבנות של נשקים גרעיניים.
כשאופנהיימר ניהל את פרויקט הנשק הגרעיני במעבדת לוס אלמוס, כמה מדענים אמריקאים כתבו לו מכתב על ההשלכות של בניית הנשק הזה והשימוש בו במדינות אחרות (במיוחד יפן), אבל אופנהיימר השיב: "אין לי מה לעשות" עם פוליטיקה וזה לא משנה למי זה נופל הפצצה ובכל מדינה!
בנסיבות כאלה, אישור השלטונות היפניים להציג את סרטו של אופנהיימר במדינה זו כנראה יכעיס יפנים רבים.
אין ספק שאזרחים יפנים רבים מתנגדים לתיאור המפוברק וחסר הרגשות הזה של ההיסטוריה של ארצם, כלומר, של אירוע נורא שקרה רק לפני 78 שנים, וחלק מהשפעותיו הפיזיות והפסיכולוגיות עדיין משפיעות על הדורות הבאים בערי נגסאקי. והירושימה עד היום.
מאז הפצצת האטום של שתי הערים הללו ב-1945 וסוף מלחמת העולם השנייה, השלטונות היפניים מעולם לא הציעו הסבר משכנע לניצולים המעטים מאותה תקרית ולדורות הבאים, מדוע עליהם לנרמל את היחסים עם ארצות הברית או תשתוק על זכותם בצד השני של האוקיינוס האטלנטי!
אבל מלבד כל העמדות הפוליטיות והמריבות שמתרחשות על ידי אמריקה, לאור ההתפתחויות הללו, לתקשורת המערבית היה תפקיד חשוב בקידום סרט אופנהיימר ובניסיון לטייח את דמותו ועמוד חייו של יצרן פצצות האטום (ש היה אחראי לאלפי קורבנות ביפן).
ה"אינדיפנדנט" הבריטי כינה את סרטו של אופנהיימר "חכם וממציא" שהופק במיטבו.
ה"גרדיאן" גם תיאר אותו כ"לא מושלם" אבל "יוצא דופן", וגם ב"דיילי טלגרף" אומרים על הופעתו של מרפי בסרט זה שהוא זורח כ"הורס עולמות". הוא הביטוי שאופנהיימר השתמש בו על עצמו שנים לאחר שבנה את פצצת האטום.
כפי שאנו יכולים לראות, הניסיון לטייח טבח ורצח עם תחת יצירה אמנותית ודרמטית ולאחר מכן לחלוק כבוד לדמות הראשית של הסרט, אופנהיימר, הוא אותה אמרה שהמערב מנסה להתבסס ביפן ובמזרח אסיה עם נרטיב מושך על פשע קטסטרופלי, באופן שהופך אירועים היסטוריים!
אין ספק שהמאמץ המכובד שעשתה אמריקה בנוגע לאקרנים של סרטו של אופנהיימר ביפן ובמדינות מזרח אסיה במטרה לבטל רגישות או אפילו להפוך את הסצנה הדרמטית לסצנה רגשית של הפצצת הירושימה ונגסאקי הוא הדגם הטוב ביותר. דוגמה לפשעים הומניטריים אחרים שבוצעו על ידי ארצות הברית. ככלל, התגובה היפנית ליציאתו האפשרית של סרטו של אופנהיימר בארץ זו יכולה להיחשב כגורם מכריע וקריטריון להמשך או אפילו עדכון של סגנון תעמולה מערבי זה.
נור ניוז