אפרטהייד? ביום בן גביר צחק

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אמר השבוע כי חופש התנועה של מתנחלים בגדה חשוב יותר מחופש התנועה של ערבים או פלסטינים. מדובר בהתבטאויות גלויות וברורות שעוררו סערה בעולם הוירטואלי, אך למעשה הן סיכום קצר של הציונות. זו הציונות בפועל, העליונות הגזעית של היהודי על הערבי.

עם זאת, נותרה הבעיה, לדעת רבים, שהצהרות אלו מושמעות על ידי בעל תפקיד שר שאמור לספק ביטחון ובטיחות לכל האזרחים, במיוחד לאור הסלמה של מקרי הרצח בישובים ערביים. הציפייה הזו מהאדם הזה היא כמו לצפות מצבא הכיבוש להגן על הפלסטינים בכפריהם מפני התקפות מתנחלים.

דבריו של בן גביר תוארו כהודאה באפרטהייד, וזה נכון, אבל האם מישהו חושב שלבן גביר ולמתנחלים יש בעיה עם ההכרה הזו? גינויים בינלאומיים לאמירות מסוג זה עלולים להביך את ישראל ואת ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר, אבל מדובר ב"סערה" חולפת.

מה שהמתנחלים בגדה הכבושה רוצים זה אפרטהייד, כלומר הפרדה מוחלטת ואלימה בינם לבין הפלסטינים. לא רק כבישים ורחובות נפרדים, גם לא הטלת "ריבונות" על הגדה המערבית והגידול במספר המתנחלים וההתנחלויות, אלא משטר אפרטהייד צבאי על ידי הצבא, שהופך את חיי הפלסטינים לגיהנום, כך שפלסטינים ערים ואזורים הופכים למעשה למחנות מעצר המוניים.

למתנחלים אין בעיה, בעיה או רגישות עם תיאור המציאות הזו כאפרטהייד. הם לא עוסקים בגינויים בינלאומיים, שכן הפרויקט שלהם הוא החשוב ביותר, והוא פרויקט דתי קיצוני שאינו מעריך זמן ודואג למרחב ול"גאולתו".

יותר מ-23 גדודים בצבא הישראלי פרוסים בגדה המערבית, שהם פחות משליש ממספר הגדודים שהשתתפו במתקפת "חומת מגן" לכיבוש מחדש של ערי הגדה במהלך האינתיפאדה השנייה, ויותר מחמישים אחוז. ממספרם בתחילת השנה שעברה למרות זאת, הפעולות הפלסטיניות נגד מתנחלים לא פחתו, אלא התגברו במהלך השנה הנוכחית, למרות שיגור "שוברי גלים" של צבא הכיבוש לפני יותר משנה וחצי כדי לדכא את ההתנגדות הפלסטינית החמושה, במיוחד בצפון המערב. בַּנק.

המתנחלים רוצים שהצבא יפעיל יותר כוחות, יתפרס בקנה מידה גדול יותר בגדה המערבית ויציב יותר מחסומים צבאיים באמתלה של שמירה על ביטחון המתנחלים. הם תוקפים את הנהגת הצבא, מהרמטכ"ל ועד הקצין הצעיר ביותר בגדה, בתואנה של אי אבטחת המתנחלים.

המתנחלים ומנהיגיהם מבקשים גם להחליש את הרשות הפלסטינית עד קריסתה, בטענה שהיא מייצגת, ולו באופן סמלי, "ישות פלסטינית" בגדה המערבית. בניגוד לימין ה"מסורתי הרציונלי" או לשירותי הביטחון, המתנחלים אינם מאשימים את הרשות הפלסטינית באי מילוי חובותיה הביטחוניות הצפויות, אלא דוחים את קיומה של הרשות באופן עקרוני ואידיאולוגי.

נתניהו מאשים את איראן בהסלמה של המצב בגדה המערבית, ושירותי הביטחון מפנים אצבעות לעבר סאלח אל-עארורי, מאחר שהוא אחראי על הגדה המערבית בתנועת חמאס, וטוענים כי מבצעי הפיגועים חמושים ביותר ציוד מתקדם מבעבר, רובי M16, קלצ'ניקוב, ומטעני חבלה שמקורם מאיראן או מיוצרים בשיטה האיראנית. שאיראן לדחוף אותו בגדה המערבית היא "קרב בין שתי מלחמות", בתגובה לתוקפנות הישראליות בסוריה ישראל מכנה זאת "הקרב בין שתי המלחמות" כדי לערער את הנוכחות הצבאית האיראנית בסוריה.

"הצתת הגדה המערבית" מדאיגה את מפקדי הצבא, שכן הוא דוחף את כוחותיו לשם, במקום להתכונן ולהתאמן לקראת מלחמה עתידית, במיוחד לאור השסע בחברה הישראלית בנוגע לתוכנית החלשת מערכת המשפט, וההודעה של מאות מתנדבים במילואים שלא לשרת בצבא, בעיקר מיחידות העילית בחיל החימוש חיל האוויר, המודיעין הצבאי ועוד.

חזרה להתחלה; בניגוד למה שטוען בן גביר, שדאגתו היא לספק ביטחון למתנחלים ברחובות, דאגתו היא של המתנחלים ומטרתם היא "להצית את הגדה המערבית", לפתוח בעימות צבאי רחב עם הפלסטינים, וכן לפרוס מחדש את הצבא בכל הכפרים והעיירות בגדה המערבית, כדי שהאפרטהייד לא יהפוך למשאלה או לחלום עבור המתנחלים, אלא המציאות היא בגדה המערבית; אפרטהייד אינו סגן עבורם, אלא סגולה, אלא הדרך ל"השלמת האסון" שלא הושגה לדעתם.