כמו כן, נכתב כי בעוד שפיתוחי הדיור העצומים המקיפים ערים צרפתיות רבות מאוכלסים על ידי מיעוטים ממעמד הפועלים, הכעס נסתר לעתים רחוקות מעל פני השטח, בדרך כלל מסיבות טובות, וכמעט תמיד מופנה למשטרה.
השבוע פרץ כעס רותח בגלי אלימות בפרברי וערי צרפת, לאחר שהמשטרה הרגה צעירה בת 17, נאאל מרזוק, שמוצאה של משפחתו בצפון אפריקה, ומת בעיירה לא רחוק מפריז.
צילומי וידאו של האירוע תועדו של הצעיר הלא חמוש, שניסה להרחיק את מכוניתו משני שוטרים ליד רמזור, והסרטון התפשט כמו אש בשדה קוצים בפלטפורמות המדיה החברתית.
הכותב מעיר שמשטרת צרפת מוציאה את נשקם ויורה בקצב נמוך מאוד בהשוואה למשטרה האמריקאית, והצרפתים רואים בדרך כלל באלימות ובגזענות בעיה אמריקאית, וזו דעה רווחת בקרב הצרפתים הלבנים.
בקרב המהגרים וילדיהם, רובם מצפון אפריקה ואפריקה שמדרום לסהרה, רגשות עזים נגד כוחות הטלת הסדר עמדו עמוק במשך שנים, ורבים מאמינים שהקנאות של המשטרה הצרפתית היא סימפטום של החברה הצרפתית. כללי.
בסקר שנערך לפני זמן מה בקרב שחורים ומסטיזים המתגוררים בצרפת, נאמר כי 9 מתוך 10 התמודדו עם אפליה גזעית. מהמחקר נמסר כי מחצית מהמשתתפים נעצרו והתבקשו לספק את זהותם, שהיא גבוהה פי שניים משאר האוכלוסייה שדיברה על אותו דבר.
בחודשים הראשונים של נעילת הקורונה, סקר רויטרס מצא כי המשטרה הטילה קנסות על חמישה מחוזות עם אחוז המהגרים הגבוה ביותר מכל מקום במדינה.
הפרופיל הגזעי הזה הוא מציאות יומיומית עבור מיליוני תושבי צרפת, גם אם נולדו וחיו בה כמה עשורים, ולעתים קרובות הם מרגישים שהם לא שייכים למדינה. במשך שנים תיעדו חוקרים אפליה במינויים, בבתי ספר וברחובות.
הריגתו של נאאל הייתה הניצוץ שהצית את המהומות בפריז, מרסיי וערים צרפתיות אחרות. צרפת הוצתה, מכוניות ומבנים נשרפו, חומרי תבערה הושלכו לעבר משטרת המהומות, חנויות וחנויות נבזזו, מכונות קופה נהרסו וחלונות נופצו. כ-1,000 בני אדם נעצרו בשלושת הימים הראשונים של המהומות.
שר הפנים ג'רארד דרמנין אמר כי 45,000 שוטרים נפרסו כדי לדכא את המהומות ברחבי המדינה. הנשיא עמנואל מקרון קיצר ביקור בבריסל וחזר לפריז כדי לטפל במתיחות. הוא התמודד עם דרישות להטיל חוק צבאי, שמשמעותו הטלת עוצר ואפשרות לרשויות למנוע הפגנות. הוא ניסה לאזן בין קריאה לסדר וחוק לבין הבעת זעמו על הריגתו הבלתי מוצדקת של נאאל.
מקרון נאלץ להתעמת עם הסימפטומים של הבעיה ולא עם הגורמים לה, שכן החלוקה נטועה בהיסטוריה הקולוניאלית של המדינה, שכוסתה באמצעות מדיניות של עיוורון צבעים שאינה קשורה לחייהם האמיתיים של האנשים.
ואיסוף הנתונים על גזע וזהות אתנית נותר מוגבל בהתבסס על החוק הצרפתי, מה שאומר שהממשלה שמפרסמת מידע על הרכב גזעי ואתני פועלת בתוך בורות והכחשה שנכפתה על עצמה. לבני מיעוטים אין חשיבות להיעדר נתונים, כי חייהם הם עדות לבסיס האמיתי, ואפילו מקרון אישר בעבר שאין גזענות מאורגנת במשטרה. אבל הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם הזהיר, "זהו רגע עבור המדינה לטפל בסוגיות העמוקות של גזענות ואפליה בכוחות אכיפת החוק".
באותו הקשר יצאו בקביעות קריאות הרגעה להתמודדות עם מצוקתה של צרפת, עוד בטרם פרצו גילויי חוסר שביעות רצון של קהילות המהגרים במצב של הפגנות שנמשכו שבועות לאחר שהמהגרים התחשמלו בתחנת כוח ב-2008, כששר הפנים דאז, ולפני שהפך לנשיא, תיאר את המפגינים כ"גנגרנה" ו"סבל". במקרה זה, הממשלה הכריזה על מצב חירום לבלימת המשבר, לאחר שבועיים של קרבות בין מפגינים למשטרה. מצב החירום נמשך חודשים ואיפשר לרשויות להטיל עוצר ולהחזיר את השליטה ברחובות. למרות הרפורמות שהתרחשו שנים מאוחר יותר, כולל תוכניות המכוונות לערים ושכונות שנשרפו ב-2005, עדיין קיימות בעיות, והמשטרה שנואה בקהילות עליהן היא אמורה להגן.
נור ניוז