לפני מספר ימים קיבלה הרפובליקה האסלאמית של איראן, בנציגותה הדיפלומטית הגבוהה ביותר, את מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית, מר איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של תנועת חמאס, ומר זיאד אל-נחלה, מזכ"ל תנועת הג'יהאד האיסלאמי.
עניין זה הכעיס מאוד את "ישראל", כמו בכל פעם, בביקורת על התמיכה האיראנית הגדולה בסיעות ההתנגדות הפלסטינית, עד שעוררה דאגה רבה מהצלחתה של איראן ליצור ציר התנגדות שיעמוד כשיד לפרויקט שלה באזור.
אירוח מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית באיראן מגיע בזמן שבו ההתקפות הישראליות על העם הפלסטיני וקדושותיו נמשכות ומבצעי ההתנגדות הפלסטינית בגדה המערבית מסלימים, שהאחרון שבהם היה מבצע אלי, שהוביל להרג של מספר מתנחלים בגדה המערבית הכבושה.
הקבוע ביחסים האירניים כלפי פלסטין, מטרתה והתנגדותה במשך יותר מארבעה עשורים הוא שאיראן רואה בפלסטין נושא מרכזי במדיניות החוץ שלה, ושעמדותיה חרגו מעבר לרטוריקה וסיסמאות. מאז ניצחון המהפכה האסלאמית באיראן, היא הפכה את הסוגיה הפלסטינית לנושא יסוד ועמוד תווך איתן כלפי פלסטין, ותמכה בהתנגדות כבחירה אסטרטגית והדרך היחידה לשחרור.
התמיכה האיראנית בסיעות ההתנגדות הפלסטינית נובעת מתוך ראייה אסטרטגית ויחסים עמוקים כלפי המטרה הפלסטינית, אשר ניכרה במקרה של השינוי הגדול והברור והתמיכה בהתנגדות הפלסטינית ובפיתוח המבנה שלה, עד שמכוחה. מתמיכה זו היא הפכה לכוח המסוגל להטיל משוואות טרור והרתעה נגד "ישראל". בתורו, זה נתן לאיראן משקל רב באזור.
תאר יותר נכון את מערכת היחסים בין סיעות ההתנגדות לאיראן שזה לא רק עניין אידיאולוגי, סוני ושיעי, אלא עניין אידיאולוגי קודם כל, ואחר כך עניין של מדינות וממשלות המתייצבות עם "ישראל", וממשלות עומדות נגד זה שנית; בזמן שטהרן מקבלת את מנהיגי ההתנגדות כדי לדון בהתפתחויות בעניין הפלסטיני, שדות תעופה ובירות ערביות סגורות מול מנהיגי ההתנגדות, לאחר שממשלותיהם הלכו לנורמליזציה עם "ישראל".
אינדיקציות הביקור מבחינת העיתוי והמפגש של מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית, המדריך האיראני עלי חמינאי, גורמים לו לשאת יותר ממסר אחד, ולמעלה מכיוון אחד, במיוחד לכיוון "ישראל", הממשיכה את הביקור תוקפנות נגד הפלסטינים וקדושתם, ועיניה נשואות לכיכרות בחו"ל, בתקופה שבה תפיסת אחדות הכיכרות הפכה לסיסמה היחידה שפוקדת את שפתיהם של מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית וכולה ציר התנגדות.
ביקורם של ראשי ההתנגדות בטהרן בא לחזק את תפיסת אחדות הזירות הלכה למעשה מול "ישראל", ולאשר שאינה יכולה עוד להטיל מונופול על זירה אחת על פני האחרת לאור האזורית. תנאים וסביבה המשמשים נכס לטובת איראן יותר מאחרים, כפי שהוכר על ידי גורמים רבים באזור וחוגים ישראלים אחרים שדיברתי בנושא זה.
אולי אחד המסרים הבולטים שיש להתייחס אליהם בביקור זה הוא קריסת תפיסת החשיבה הישראלית באזור כולו, שהגיעה בוועידת הרצליה השלוש עשרה, שהגדירה את קווי ההתמודדות עם האזור לאחר מה שנקרא "האביב הערבי", שקבע בבירור של"ישראל" יש הזדמנות מצוינת ליצור "ציר סוני" באזור להתעמת עם איראן.
אולם הרוח באה כפי שהספינות לא רצו, וחשיבה זו קרסה לאחר ההישגים הגדולים שהשיגה איראן בתקופה האחרונה, שהאחרון שבהם היה ההסכם להשבת היחסים עם סעודיה, המייצג את הציר של הסונים. באזור, שהיווה מכה כואבת ל"ישראל" ולאמריקה, שהופתעה גם היא מההסכם הזה. ועם קריסת התעמולה הישראלית שהיא קידמה בשנים האחרונות לפיה איראן היא אויב לאזור, החדש הסביבה האזורית באה וסתרה את כל הציפיות והחישובים הישראלים שהיא תכננה ורצתה.
הסביבה האזורית החדשה, שרשמה הצלחות דיפלומטיות עבור איראן, ואשר מבוססת על איזון אסטרטגי, תגרום לה לקלוט את האותות הללו יותר כדי לקדם את יחסיה עם מפלגות ומדינות שישראל ראתה כידידות פוטנציאליות, כפי שקרה עם ערב הסעודית.
כל השינויים הללו באים בהקשר של הקונפיגורציה המחודשת שהתרחשה על בסיס "איפוס בעיות", הצגת אינטרסים וחשיפת ההונאה האמריקאית-ישראלית שמקדמים ממשלים ארה"ב עוקבים.
איראן היא עמוד איתן עליו נשען ציר ההתנגדות, ויכולתה לשבש את האיזון הישראלי לאחר כישלונו של נתניהו להתקדם בפרויקט הנורמליזציה עוד יותר תגביר את מצב החרדה הישראלית, ותגרום לתחילתה של יותר פחד וחרדה אמריקאים עבור "ישראל" באזור, ומסמנת נקודה אסטרטגית באינטרס של איראן בעת כניסתה למשא ומתן בינלאומי עתידי.
התגלמותה של איראן בעמדותיה האיתנות ותמיכתה הגדולה בפלסטין ובהתנגדותה אינה דחיפה של הרגע, והיא אינה קלף פוליטי שיש לשחק בו ולהשתמש בו כפי שמקדם בכל ביקור או פגישה עם פקיד איראני. איראן ממשיכה באותה גישה ודרך עד להשגה מלאה של המטרות של שחרור הארץ והקדשים.
נושא פלסטין הוא תחום של תחרות גדולה בין מדינות האזור, ומי שמתקרב אליו מגדיל את משקלו, השפעתו והשפעתו. איראן הצליחה להיות בעלת נתח הכוח, ההשפעה וההשפעה הגדול ביותר, כתוצאה מאימוץ עמדות ציבוריות ברורות ונחרצות כלפי המטרה הפלסטינית ותמיכתה בהתנגדותה במשך יותר מ-40 שנה, ותמיכה זו נמשכת.
האזור עומד בפני במה חדשה וחזון רציני, והרפובליקה האסלאמית של איראן המארחת את מנהיגי סיעות ההתנגדות הפלסטינית נופלת במסגרת האסטרטגיה האיראנית המבוססת על גיוס גישות חדשות והיערכות לשלב הבא ולכל עימות אפשרי ש"מדינת" הכיבוש הישראלי מעזה כלפי מי מהצדדים בציר ההתנגדות באזור.
נור ניוז