קורי העכביש רועדים משב רוח.. מי הקהל האמיתי לעמדות של רוברט מאלי?
ניתוח פשוט של הצהרותיו של רוברט מאלי מלמד שהקהל לדבריו אינו טהראן או אפילו שלוש מדינות אירופה, אלא משטר הכיבוש הציוני וממשלת נתניהו המפוצלת והחלשה.
"דיפלומטיה לעולם לא נגמרת, גם כשאנחנו עוסקים בפעולות אחרות!"
בראיון זה הוא הצביע על נקודות מעניינות בתחום מדיניות הסכם הגרעין של וושינגטון: "ניהלנו משא ומתן עקיף עם איראן והכרזנו בפומבי שאנחנו מוכנים להמשיך במשא ומתן עקיף... אנחנו לא מחפשים שינוי משטר באיראן!"
ניתוח פשוט של התבטאויותיו של רוברט מאלי מגלה שהקהל לדבריו אינו טהראן או אפילו שלוש מדינות אירופה, אלא ישות הכיבוש הציוני וממשלתו המפוצלת והחלשה של נתניהו.
לגבי האירועים שהתרחשו בתל אביב והשתקפותם של אירועים אלו על עמדותיה של וושינגטון לגבי הסכם הגרעין, ישנן נקודות חשובות שלא ניתן להתעלם מהן בקלות:
ראשית: חזרתו של בנימין נתניהו למושב השלטון בשטחים הכבושים הייתה מקור למשברים מתמשכים, וכתוצאה מכך גברה החולשה הפנימית, הביטחונית והאזורית של הישות הציונית.
במצב כזה גדלה הסכנה לשחק בבית הלבן על אדמת תל אביב, שכן נתניהו נחשב לשחקן מעצבן ולא אמין עבור ארצות הברית בעיני הדמוקרטים וג'ו ביידן עצמו.
האויב הציוני עובר נסיבות חסרות קנאה, עם התגברות המשברים הפנימיים, בנוסף לעימות בין מוסדות הכוח בשטחים הכבושים, חלוקת הקהילה הציונית בחיפה ובתל אביב על בסיס התנגדות או תמיכה ב. ממשלת נתניהו, התעצמותה של ההתנגדות בתגובה להתקפות הישות הציונית, ואיחוד השיח האנטי-ציונות ופעולות הפלסטינים בגדה המערבית, שכן הגדה המערבית ורצועת עזה כמעט ולא הותירו. מקום לישות הזו לנשום.
לאור תנאים אלו, כל מה שייגרם ממדיניות הבית הלבן מבחינת קבלת החלטות ועמדות תמיכה לפקידים ציוניים הוא רק עלויות כספיות ותו לא!
למרות שבשבועות הראשונים לחזרתו של נתניהו לשלטון ניסו גורמים בבית הלבן להסתיר בהצהרותיהם את העובדה שנקראת "חוסר היכולת של ארצות הברית לקחת סיכונים בתמיכה בממשלת נתניהו" ורק הדגישו את גישתה של וושינגטון לברית האסטרטגית עם תל. אביב, אבל בימים האחרונים, זה הפך לבלתי אפשרי עבור אנשים כמו בלינקן, רוברט מאלי וג'ייק סאליבן להמשיך את הטענה והייצוג הזה.
מה שאנחנו רוצים לומר הוא שחלק משורשי ההשקפה הנואשת הזו של האמריקאים כלפי האירועים המתרחשים בשטחים הכבושים הופיע במשא ומתן להסרת הסנקציות על איראן והתעקשות הבית הלבן להמשיך בתהליך זה.
שנית: לפני התגברות המשברים העולמיים והתחזקות הפערים המדיניים והביטחוניים בשטחים הכבושים, העלו שלטונות ארה"ב על סדר היום את ההבדל בין הדיפלומטיה הגלויה והסמויה שלה כלפי איראן לבין המשא ומתן להחייאת הסכם הגרעין. וושינגטון יכולה להוביל במידה רבה את המשחק הכפול הזה, למרות שהוא הפך להיות קוצני מאוד.
בניגוד; השלטונות האמריקאים העדיפו להעביר בהכרח את המערכת הטקטית הכפולה שלהם לכיוון הסכם הגרעין (שהקימו לאחר המהומות), וחלק מהשינוי הלא רצוי אך המאולץ הזה נועד לשלוח מסרים ישירים או אפילו עקיפים לישות הציונית.
בהתאם לכך; הקהל העיקרי להצהרותיו האחרונות של רוברט מאלי הם נתניהו וממשלתו, וטבעו של מסר זה אינו רק הצהרת עמדות אלא אזהרה לציונים, במובן זה שידיה של ארה"ב בתמיכה בת"א. הדרישות והטקטיקות (בין אם בתחום הסכם הגרעין ובין אם בסוגיות אזוריות) בעימות עם איראן יהפכו סגורות יותר מבעבר, ועל הציונים לקבל גם את החשבון הריאליסטי הזה של הבית הלבן.
שלישית: ההצהרות האחרונות של רוברט מאלי מראות בבירור שההכרה של אמריקה בכישלון פרויקט "מערער היציבות באיראן", שאם פקידי הבית הלבן השתמשו בעמדה זו בחוגי הייעוץ החשאיים שלהם כ"השערה", היום זה הפך להצעה מאוד לא סבירה .
ברור שההכרה הזו מרה לשלטונות האמריקאים ומייצגת ניצחון לעם ולהנהגת הרפובליקה האסלאמית של איראן, אשר במקביל לשחר הארבעים וארבעה של המהפכה, הכפיפה את אויביה לאסטרטגיה של " התנגדות פעילה", שהיא דוגמה לניצחון גדול נוסף.
נור ניוז