נייר עמדה זה עוסק בהשלכות תכנית שרת המשפטים והשלכותיה על אזרחי ישראל הפלסטינים, וטוען כי בנוסף לפגיעה הצפויה בחירויות הפרט, והפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ועצמאות מדינת ישראל. במערכת המשפט, התוכנית תגרום לפגיעה חמורה וישירה באזרחים פלסטינים. כפי שאנו רואים זאת, תוכנית זו תקל על יישום המדיניות הגזענית של הממשלה כלפי הפלסטינים, אשר פורטה בהסכמי הברית החדשה ובקווי המתאר הרחב שלה. אין ספק שהתוכנית תפגע בזכויות האזרח ובלאומיות הקולקטיבית, והעניין לא יצטמצם לזכויות וחירויות הפרט.
תוכנית שרת המשפטים שמה לה למטרה, בין היתר, להשלים את פרויקט הימין המתנחלי הדתי, שנועד לבסס את מעמדה הנמוך של האוכלוסייה הפלסטינית והתלות בה. היא חלק מפרויקט רחב יותר, שבאמצעותו מבקש מחנה הימין להשלים את שליטתו במרכזי קבלת ההחלטות וקבלת המדיניות בישראל, ולגבש את אופייה של המדינה כמדינה ליהודים בלבד. כדי להשיג זאת, הממשלה צריכה לאלף את מערכת המשפט, למנוע צנזורה ולהבטיח מערכת משפט שמרנית שאינה מתערבת בהליך החקיקה ואינה מבקרת את מדיניות הממשלה.
פריטי תכנון
שרת המשפטים הציגה תכנית משולבת לשינוי מעמדה ותפקוד הרשות השופטת בכלל ובית המשפט העליון בפרט. התוכנית כוללת את הדברים הבאים: [2]
פסקת ביטול: התכנית מציעה לחוקק פסקת ביטול, המסמיכה את הכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בית המשפט העליון ברוב של 61 חברי כנסת בלבד, כלומר ברוב שיאפשר לקואליציה להתגבר על בית המשפט העליון. החלטות ללא צורך בתמיכה מחוץ לקואליציה הממשלתית. אמצעי זה יגביל מאוד את יכולתו של בית המשפט העליון להתערב ולבטל חוקים, או הוראות מסוימות מהם, אם הם מתנגשים עם חוקי יסוד. המטרה היא למנוע את התערבות הרשות השופטת ולהבטיח בית משפט שמרני, אם כי במציאות, מאז חקיקת חוקי היסוד באמצע שנות ה-90, בית המשפט העליון לא התערב וביטל חוקים או הוראות חוקים אלא ב-22 מקרים. .
חוקי יסוד: התוכנית מבקשת למנוע מבית המשפט העליון להתערב בחוקי היסוד, שכן דיון בחוקת החוקים יחייב מניין מלא של בית המשפט העליון, כלומר 15 שופטים, וביטול חוק מצריך רוב מיוחד.
"טיעון סבירות": איסור על בית המשפט להשתמש ב"טיעון סביר" לשפוט חקיקה והחלטות ממשלה. משמעות הדבר היא צמצום היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הרשות המבצעת והמחוקקת.
הוועדה לבחירת שופטים: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים על מנת לתת לממשלה שליטה אפקטיבית עליה. לפיכך, שרת המשפטים שואפת לצמצם את חלקם ותפקידם של השופטים בהליך מינוי שופטים חדשים, ולהגדיל את ייצוג הרשויות המבצעות והמחוקקות, כלומר להגביר את ההתערבות הפוליטית בהליך בחירת השופטים. על פי התוכנית, יוגדל מספר חברי הוועדה מ-9 ל-11, כך שיהיה ייצוג שווה לכל הרשויות, ואת נציגות לשכת עורכי הדין יחליפו נציגי ציבור שיבחרו על ידי שר המשפטים בעצמו. . כמו כן, יעברו המועמדים לבית המשפט העליון דיון פומבי בכנסת.
נשיאות בית המשפט העליון: שיטת הוותק במינוי נשיא בית המשפט העליון מתבטלת, והסמכות למנות את נשיא בית המשפט העליון. במקרה זה, הממשלה אפילו תוכל למנות נשיא מחוץ לשופטי בית המשפט העליון.
מעמד היועצים המשפטיים: על פי התוכנית, תפקידי היועצים המשפטיים לממשלה יהיו "משרות אמון" של השרים, והשר ימנה את היועץ המשפטי למשרד, והאחרון יהיה כפוף למשרד. השר, לא היועץ המשפטי לממשלה.
תכנן תחזיות
במסיבת העיתונאים בה הציג שר המשפטים את תוכניתו אמר: "המהפכה החוקתית, וההתערבות הגוברת של הרשות השופטת בהחלטות הממשלה ובחקיקת חוקים, הביאו לירידה חמורה באמון הרשות השופטת. ולאובדן ה"ממשל" והפגיעה הקשה בדמוקרטיה. אנחנו הולכים לקלפיות, אנחנו מצביעים ובוחרים, אבל בכל פעם אנחנו מגלים שאנשים שלא בחרנו מחליטים עבורנו."
הצהרתו של לוין מבהירה את כוונותיה האמיתיות של תוכנית זו. כמו נציגים אחרים של מחנה הימין המתנחלי הדתי, לוין פועל על בסיס שמחנה זה טרם הצליח לתרגם בחופשיות את התמיכה הרחבה לה הוא זוכה בחברה הישראלית, וכי אין ביכולתו לתרגם וליישם אידיאולוגיה ימנית. ופוליסות ללא הגבלות. מחנה הימין שואף לשליטה מלאה בתהליך קבלת ההחלטות ובמדיניות, ולהגדיר את אופי החברה והמדינה כמדינה ליהודים בלבד, והוא רוצה חופש מוחלט בקביעת מדיניות כלפי האזרחים הפלסטינים והכיבוש. הימין משוכנע שמערכת המשפט, בעיקר בית המשפט העליון, היא אחד המכשולים החשובים ביותר לכפיית ההגמוניה שלה. העיתונאי ארז תדמור הבהיר זאת היטב לפני מספר שנים, בספרו "למה אתה מצביע ימין ויורד שמאל?" אשר הוצא ב-2017, שם טען כי בית המשפט העליון "נטל על עצמו סמכויות שאינן מוקנות לו בחוק, הכריז על מהפכה חוקתית, הגדיר את עצמו כמפרש הסופי של מהפכה זו, הפך את עצמו לגוף עליון על הסמכויות המחוקקות והמבצעות, ורמס את עקרון הפרדת הרשויות ומערכת האיזונים" (עמ' 46).
התוכנית של שרת המשפטים זכתה לביקורת רבה מצד מערכת המשפט, ארגוני זכויות אדם והאופוזיציה בכנסת. רבים הביעו דאגה לעתיד הרשות השופטת והפרדת הרשויות, ומיכולתה של הרשות השופטת לפעול במסגרת ההגבלות החדשות, אם יאושרו. חלק מהביקורות נגעו לרצונו של נתניהו לשנות את מעמדה ויעילותה של מערכת המשפט כדי לשלוט במשפטו ולחמוק מעונש, וכן לרצון לאשר את מינויו של אריה דרעי לשר. אחרים טענו כי "שינויים במערכת המשפט פוטרים את הממשלה מכל הגבלה."[4] פעילת זכויות האדם סוזי נבות אמרה: "פסקת ההתגברות, ביטול טיעון הסבירות, חוק היועצים המשפטיים ושאר סעיפי התוכנית, מבשרים את מותו של הסטטיסטיקה וסוללים את הדרך לשחיתות השלטונית ולפגיעה בזכויות האזרח. "[5] השופטת העליונה אסתר חיות ראתה בתוכנית הכרזת מלחמה ומהפכת נגד נגד שלטון החוק ואמרה: "מדובר בתוכנית לרסק את מערכת המשפט, ומטרתה להנחית מכה אנושה לעצמאותה של המדינה. מערכת המשפט ולהפוך אותה לרשות משתקת [...] אם התוכנית המוצעת תצא לפועל, נזכור את השנה ה-75 לקום המדינה כשנה שבה נפגע קשות אופייה הדמוקרטי."[6]
נייר עמדה זה סבור כי ההשלכות והסיכונים של תוכניתו של שר המשפטים לחיסול הפלסטינים רחבים יותר מהסיכונים הכלליים שהוזכרו עד כה. היא מאיימת על מעמדה המשפטי והפוליטי של החברה הפלסטינית. נכון שמערכת המשפט והרשות השופטת לא התערבו בעבר בהגנה על זכויות החברה הפלסטינית, ולא מנעו עוול ואפליה בנושאי ליבה ובדרישות קולקטיביות, אלא נתנו להם כיסוי משפטי (למשל: הלאום חוק, חוק הלאום, תיקי החרמת קרקעות, חוק ועדות הקבלה. עם זאת, התוכנית תחריף את המצב ותפגע ביכולתם המוגבלת ממילא של אזרחים פלסטינים להיאבק ולפעול באמצעות הכלים השיפוטיים והפוליטיים נגד גזענות, אפליה ודיכוי. באופן ספציפי, התוכנית המוצעת תעניק לממשלה אפשרות ליישם את קווי המתאר הרחבים של ההסכמים הקואליציוניים המכוונים נגד החברה הפלסטינית, בתחומים האזרחיים, הכלכליים, החברתיים והלאומיים, לאחר שתוודא צמצום אפשרות ההתנגדות, הכלים. של פעולה פוליטית ומאבק מוגבלים, והרשות השיפוטית נרתעת.
בנייר עמדה קודם התייחס מאדא אל-כרמל לתחזיות ממשלת נתניהו החדשה על האזרחים הערבים, בו הצהיר כי "בנוסף למדיניות גזענית מבנית כלפי החברה הערבית, הקואליציה החדשה תהיה מסוכנת יותר מממשלות קודמות, וכן יפעל באופן ישיר וברור לצמצום השוליים הדמוקרטיים המצומצמים ממילא, והגדלת מינוני הגזענות כלפי החברה הערבית, לקראת: הגברת העוינות והדיכוי של מנגנון המשטרה לאזרחים ערבים; הגבלת חירויות הציבור והפרט; הגבלת המנגנון השיפוטי; ציונות עמוקה יותר. של מערכת החינוך והתכניות... היא תפעל לחיזוק הזהות היהודית והלאומית של ישראל, ותצמצם את האפשרויות והכלים של פעולה פוליטית ומאבקם של הפלסטינים בישראל."[7] עוד מבהיר עדאלה, בנייר עמדה שפורסם לאחרונה, כי "הקווים הרחב וההסכמים הקואליציוניים מראים שהממשלה נחושה לבסס, למסד ולהכשיר את העליונות היהודית וההפרדה הגזעית ולאמץ אותם כערכים המרכזיים של המערכת הישראלית, על ידי חקיקת חוקים."[8] מרכז מוסאווה טוען שההסכמים הקואליציוניים יעמיקו את האפליה והגזענות כלפי אזרחים ערבים בישראל".[9] על סמך זה, ניתן לצפות שיהיו תחזיות ישירות של התוכנית על החברה הפלסטינית ותחזיות עקיפות בכך שהתוכנית תעשה למנוע או לצמצם את האפשרות להשתמש במכשיר. הליך שיפוטי לצמצום הנזקים וערעור על מדיניות וחוקים ממשלתיים, לרבות:
שהמשטרה תהיה עוינת יותר כלפי אזרחים פלסטינים, כך שהממשלה מתכוונת - לטענת עדאלה - לנקוט במדיניות משטרתית גזענית, ולבטל את מסקנות ועדת "אור" לגבי הנחיות האש פתוחה. ההסכם הקואליציוני מסווג באופן מפורש וברור את אזרחי ישראל הפלסטינים כ"איום אסטרטגי". עוד נקבע בהסכם כי הממשלה תחליט בתוך 60 יום "על קמפיין לאומי מקיף להשבת הביטחון האישי בכל רחבי ישראל", קמפיין הכולל "חיסול הפשיעה הלאומית" ו"הצטברות כוחות" יקרים להתמודדות עם ה"אסטרטגיות". איום על העורף בעתות קרב".
שליטה חסרת תקדים של המשטרה, בעיקר על תושבי יישובים בדואים בנגב וערים מעורבות. האגודה לזכויות האזרח הביעה חשש "שהממשלה עלולה לנצל את משבר הפשיעה וחוסר הביטחון האישי בקהילה הערבית כדי להגביר את עבודת המשטרה בקהילה הערבית באופן מוגזם, או להכניס שיטות משטרה חדשות או לערב את השב"כ בשיטור. הקהילה הערבית."[10] זה יהיה במקביל להגבלת יכולתם של אזרחים פלסטינים וארגוני זכויות אדם לפנות לרשות השיפוטית או לבית המשפט העליון, כפי שהוצעה בתוכנית של שר המשפטים.
אפשרות להגדלת מספר ההרוגים הפלסטינים. השר בן גביר הביע מספר פעמים את כוונתו לשנות את כללי הירי וההגנה על "שוטרים ולוחמים" בפעילות בשטח. במילים אחרות, הוא מאיים במוות של פלסטינים מידי משטרת ישראל.
הכנסת אישרה בקריאה טרומית ב-11 בינואר הצעת חוק לשלילת אזרחות מאזרחים שהורשעו בפעולות טרור (על פי התבטאותם של תומכי ההצעה), הנוגדת את החוק הבינלאומי. גם במקרה זה נמנעת מאזרחים פנייה לערכאות משפטיות בניסיון למנוע את החלת חוק זה בגלל תכנית לוין.
השר בן גביר הוא השר האחראי על תיק מה שמכונה "פיתוח הנגב והגליל" (והמונח הזה פירושו: ייהוד הנגב והגליל). השר צפוי ליישם מדיניות שמטרתה פיתוח והרחבת יישובים יהודיים בלבד, וימנעו זאת מיישובים ערביים, העולה בקנה אחד עם הוראות חוק הלאום. כמו כן, במקרה זה, יהיה קשה לעיירות ערביות לפנות לבתי המשפט כדי למנוע אפליה וגזענות.
הממשלה החדשה תדכא את הזהות והשייכות של האזרחים הפלסטינים. ואכן, לאחרונה הוציא השר לביטחון לאומי בן גביר, בניגוד לחוק, צווים לפיקוד המשטרה האוסרים על הנפת דגלי פלסטין במקומות ציבוריים.
כמו כן, צפוי כי תגבר האפליה נגד מערכת החינוך הערבית, יתחמיר תכני תכניות החינוך ויעשה ניסיון לציון מערכת זו, בעיקר בתכניות חינוך שאינן לימודיות בפיקוח סגן השר אבי מעוז. , ראש מפלגת "נעם".הממשלה התחייבה לפעול לתיקון סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, על מנת למנוע אפשרות של פסילת מועמדים יהודים על רקע התבטאויות ופעולות גזעניות המופנות בעיקר נגד אזרחים פלסטינים. מנגד, לפי האגודה לזכויות האזרח, קיים חשש שהקואליציה הממשלתית תשנה את הליכי פסילת מפלגות ומועמדים מהתמודדות לכנסת, מה שיסלול את הדרך למניעת ייצוג פוליטי של פלחים נרחבים בחברה הערבית. . הדבר מדאיג במיוחד לאור כוונתה של שרת המשפטים לחוקק "חוק יסוד: חקיקה" (שאוסר ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד) שימנע מבית המשפט העליון להתערב אם חוקים אלו ייחקקו.
הגברת האפליה בתקציבי הרשויות המקומיות הערביות ומערכת החינוך הערבית, וצמצום תקציב התכנית הכלכלית שאושרה לקהילה הערבית, כפי שאנו מוצאים בתכנית התקדמות 550 - למשל.
צפוי שהממשלה החדשה תחל להפעיל צנזורה קפדנית בתחום התרבות והאמנות, במטרה להכפיף אותה לערכי הימין הקיצוני ולתוכן הציוני. את תחילתה של מגמה זו ראינו בשבוע שעבר כאשר שר התרבות מיקי זוהר הורה לבטל תקציבים לפעילויות תרבות שאינן תואמות את הנרטיב הציוני, כמו בקשתו להחזיר את התמיכה בסרט "שני ילדים ביום" מאת דוד פקסמן. , העוסק בסוגיית מעצר קטינים בגדה המערבית, בתואנה כי הסרט "חיילי צבא ישראל מוצגים כפוגעים בילדים, ומחבלים מוצגים כקורבנות".[11]
צמצום סמכויות הרשות השופטת ומניעת ביקורת על החלטות ומדיניות, יקלו על תהליך חקיקת חוקים ומדיניות גזענית כלפי פלסטינים בישראל; המינוי הפוליטי של שופטים ימלא את מערכת המשפט ובתי המשפט בשופטים הנאמנים למחנה הימין; מינוי השופטים הערבים ייפגע קשות, שכן השופטים ייבחרו על בסיס מבחני נאמנות ולא על בסיס ראוי. בכך ינסה הימין להשלים את ההגמוניה שלו על החברה, על קבלת ההחלטות ועל מוסדות המערכת, מה שעשוי להביא לשינוי רציני בכללי המשחק הפוליטיים, בעיקר מול הפלסטינים ב. ישראל.
סיכום
בעבר, מערכת המשפט בכלל, או בית המשפט העליון בפרט, לא עמדה לצד האזרחים הפלסטינים בתיקים קיבוציים מהותיים. למרות זאת, לפרויקט הגבלת מערכת המשפט ובית המשפט העליון, והשליטה הימנית במוסדות אלו והפוליטיזציה של מינוי השופטים, תהיה השפעה שלילית משמעותית, ויגרום נזק רב יותר לאזרחי ישראל הפלסטינים. , בנוסף להשלכות הרחבות של השלמת השליטה הימנית על קביעת המדיניות בישראל, ודיכוי האינדיבידואליות של חירויות. במקביל להגביל את יכולתם של אזרחים פלסטינים, צרים ממילא, לפנות לרשות השיפוטית ולבית המשפט העליון, בניסיונם למנוע נזקים כאלה.
ההידרדרות הזו אינה תוצאה של החודשים האחרונים בלבד, אלא הרחבה של תהליך שהחל לפני שני עשורים (שרת המשפטים לשעבר איילת שקד התפארה ב-2015 שהצליחה למנות שופטים שמרנים לבית המשפט העליון), וזה מגיע. לאחר שהימין כבר הצליח לשנות את אופי הכלכלה, ולהרתיע ולהגביל את האקדמיה, הוא הקים ארגונים חוץ פרלמנטריים רבים ככלי למעקב אחר החברה, ושינה את פני התרבות התקשורתית והפוליטית בכלל. מפלגות האופוזיציה הנוכחיות שתקו בעבר על גילויי גזענות ואפליה נגד אזרחים פלסטינים והכיבוש, אך דווקא הסכימו ולעתים קרובות היו שותפות למדיניות זו. אופוזיציה זו מודעת כעת לסכנה של שליטה ימנית בכל מוקדי קבלת ההחלטות, במיוחד "מבצרה האחרון" (הרשות השופטת והשופטת), העומדת כעת במרכז הסערה. הזרמים הליברלים הנותרים והשמאל הציוני חייבים כעת להבין שאי אפשר לחלק אותם.
דמוקרטיה, ושאי אפשר לקיים משטר "יהודי-דמוקרטי" אלא בכלים לא דמוקרטיים. מחנה הימין קידם מאוד את ערכי היהדות, וכמעט חיסל את התוכן הדמוקרטי לאורך השנים, לנוכח השתיקה וההתפטרות של מחנה האופוזיציה. מה שניתן לעשות כעת הוא להציג מודל דמוקרטי אלטרנטיבי יסודי לכל האזרחים, כדי לעמוד נגד השתלטות הימין המתנחלי הדתי על כל מוקדי קבלת ההחלטות, ואולי למנוע פגיעה עתידית באזרחים הפלסטינים, ואת השוליים הדמוקרטיים הצרים שנותרו. וחירויות הפרט.
נור ניוז