המחלוקת הישראלית מתרכזת סביב אלה המאמינים שהם "עידן" את הפלסטינים כישות פוליטית, במובן של דחיקה לשוליים, התרוששות, סחיטה והשפלה לאומית... במידת האפשר, בעוד שאחרים שעולים חדשים לשלטון מאמינים. שהראשונים עסקו בפלסטינים בכפפות משי, ושהם היחידים שמסוגלים לכפות עליהם את היגיון השליטה.
נכון שבן גביר וסמוטריץ' לא מסתירים את תוכניות התנועה הציונית-דתית שאליה הם משתייכים לספח את הגדה המערבית, או חלקים גדולים ממנה, כדי להשיג את חזונם לשלוט בכל פלסטין ההיסטורית, אבל הם גם אינם רוצים את החזרת הכיבוש הצבאי הישיר של ערי הגדה המערבית, והם חפצים בתיאום הביטחוני שהיא מבצעת. הרשות הפלסטינית, למרות מאמציה לדחוק אותה עוד יותר לשוליים ולצמצם את גבולות סמכויותיה והשפעתה הפוליטית.
מדובר במחלוקת על היכולת ועד כמה ניתן להדק את החבל על צוואר הפלסטינים ללא הפרעה, והיא מתקיימת בין פוליטיקאים ובין אנשי מקצוע ועובדי שטח הקרובים והרגישים ביותר למצב הפלסטיני ולמצבו. דופק פנימי. בהקשר זה הם עוקבים אחר התגברות פעולות ההתנגדות, לרבות ירי ואחרות, בתוך הגדה המערבית, בדיוק כפי שהם סופרים את מוקדי המתיחות הנראים בעיניהם כמרד בסמכות הרשות הפלסטינית, ורואים בהם אינדיקציה ל מידת חולשתו ויכולת האיתנות שלו.
מנתח לענייני ביטחון בעיתון הארץ, יוסי מלמן, כתב בהקשר זה כי הגדה המערבית נמצאת על סף פיצוץ, עקב התפוררות הרשות הפלסטינית, ובשל מדיניות ישראל, וציין כי תקרית הירי על הנוסע הישראלי. אוטובוס שהתקיים בחברון הוא השני במהלך שבוע שבוצע על ידי איש שירותי הביטחון הפלסטינים.
מלמן דיווח כי נתוני הצבא והשב"כ הצביעו על כך שבשנת 2022 נרשמה עלייה של 400% באירועי ירי לעבר כלי רכב, מחסומים ונקודות שמירה ישראליות בהשוואה לשנת 2021, וכן עלייה במספר ההרוגים מ-18 ל 29.
סימן שאלה גדול לגבי המשך הרשות הפלסטינית, העלה אל"מ בדימוס ידיד ברוך במאמר שפרסם לאחרונה, בו הוא משרטט תמונה ברורה של אובדן הלגיטימציה ההולך וגובר של המדינה, והוא מסתמך, כדבריו, על ראיונות. הוא ניהל עם מנהיגי הרשות הפלסטינית, תנועת פת"ח ומקורות עוד בקיאים בגדה המערבית.
הוא מוסיף בציניות כי הדו"ח הרפואי של הרשות מלא באייטמים מספקים, והפריט שנקרא "אופק מדיני" אינו בין פריטיו המרכזיים, בעוד הוא מצטט אישים פלסטינים בולטים המפקפקים בחוזק, מעמדו וסיכויי הישרדותו של הפלסטיני. סמכות, מכמה סיבות, שהחשובות שבהן הן ההתפתחויות הפלסטיניות, עליית כוחו של חמאס ואובדן האמון במוסדותיו על ידי הרחוב הפלסטיני וההבדלים הפוליטיים הפנימיים, כפי שהוא טען.
אבל כשם שהמדיניות הישראלית נעה בין חניקת הרשות הפלסטינית להחייאתה באמצעות הנשמה מלאכותית, כך שתמלא את התפקיד הנדרש ממנה בישראל, כך העמדה הפלסטינית נעה בין ביקורת גורפת על הרשות הפלסטינית, לבין האינסטינקט לשמר אותה כהתגלמות הפלסטינית של הקמת רשות לאומית באזורי 67, או חלק ממנה. , מוכרת בינלאומית, ונראית כמדינה שבדרך.
בכל מקרה, ישראל מבינה שהיא נכנסת לשלב חדש, או שהיא, כדברי הגנרל יעקב בנג'ו, במאמר שפרסם "מארחות", מסיימת שלב ביטחוני זהב שנמשך ארבעה עשורים, למרות התרחשות שתי התקוממויות ושתי מלחמות נגד לבנון במהלכה, כי היא נהנתה במהלכה משלוש פריבילגיות שהיא לא תהנה ממנה.אחרי היום, הראשונה ייצגה את התמודדותה עם איום ביטחוני מוגבל, השנייה בתמיכה אמריקאית מתמדת, והשלישית עם אחדות פנים ישראלית.
נור ניוז