זו בהחלט הייתה שנה עמוסה עבור העולם. יצאנו משנת 2021 בהרהורים על הסיכויים לתחייה אפשרית של ה-JCPOA (אם כי למען ההגינות, אמרתי שזה מאוד לא סביר שזה יקרה בזמנו), מצפים לאולימפיאדת החורף וחושבים על מה שיתפתח בפרקים החדשים ביותר של בוריס ג'ונסון וחבורת המפלגה.
אבל הנה אנחנו עכשיו, בתוך מלחמה באוקראינה, בגיבוי מלא ונדלק על ידי נאט"ו, הסלמה מתמשכת של המתיחות עם סין, משבר יוקר המחיה במערב (לצד משבר אנרגיה), מהומות מלאות הפך במהירות לעימותים מזוינים עם כוחות הביטחון באיראן, ולמותה של ברברה וולטרס.
זו בהחלט הייתה מערבולת של שנה, אז אולי בדיקה של איך התקדמו הדברים, לפחות מבחינת איראן, יכולה לעזור לנו לקבל תחושה כיצד 2023 עשויה להירגע?
אולי המקום שהכי קל להתחיל בו יהיה ההתחלה. במבט לאחור אל הימים הראשונים של 2022, רעיון מרכזי אחד חזר על עצמו בחוגים הדיפלומטיים האיראנים בכל הרמות במשך מספר חודשים: אנחנו קרובים מאוד להגיע להסכם, אבל המהלך מחייב החלטה רצינית ומציאותית של ארה"ב.
באמת, אפשר היה לחשוב שארה"ב כבר הייתה מסוגלת לקבל החלטה. אבל זה לא קשור בהחלטה ריבונית כל כך כפי שהוא קיווה לחזור על 2015. כלומר עסקה שהיא יכולה להיכנס אליה ולעזוב כרצונו.
אחת הסיבות העיקריות לכך ששיחות וינה ארכו כל כך הרבה זמן חוזרת לעיקרון פשוט. איראן ראתה ממקור ראשון את ההשלכות של הונאה של ארה"ב: ארה"ב חתמה על ה-JCPOA, לא יישמה אותו ולא סבלה מהשלכות, ואז עזבה אותו באופן חד צדדי ועדיין לא סבלה מהשלכות, ואז הטילה סנקציות על איראן באמצעות מסע הלחץ המקסימלי שלה ועדיין, לא סבלה ממנה. השלכות.
בינתיים, האיחוד האירופי עמד בחיבוק ידיים, מתפתל באצבעותיו, גם לא מצליח לעמוד לצדו של העסקה, וקרא לאיראן ליישם את ההסכם במלואו.
אז עכשיו, העניין היה פשוט, אם ארה"ב הייתה צריכה לחזור לעסקה, האיראנים היו צריכים לוודא שלא יהיו פרצות שבהן וושינגטון תוכל להשתמש כדי לעזוב את ההסכם ללא השלכות, ויותר מכך, אם זה יקרה, אז איראן גם הייתה צריכה לוודא שהיא תוכל לחזור בקלות למקום שבו היו הדברים לפני ההסכם, מבחינת תוכנית הגרעין.
מבחינת ארה"ב, היו שתי בעיות עיקריות שגרמו לה לגרור את רגליה...הראשונה הייתה העובדה שאין פרצות פירושה שיהיה קשה יותר לעזוב את העסקה, שכן היא קיוותה למה אלאסטייר קרוק קרא "JCPOA פופ-אין, פופ-אאוט", דלת כלבלב אם תרצו.
השני נבע מנסיבות פוליטיות: ביידן חשש מהאופן שבו התוצאות של בחירות אמצע הקדנציה עשויות להתנהל, וכך גם עבדו על שני הצדדים על ידי התקדמות בשיחות (מה שמסביר את ההצהרות החוזרות על כך שהעסקה קרובה להתרחשות הגיע) תוך שהוא גם מחפש את המספרים של הממשל והדמוקרטים שלו בקדנציות הביניים, כך שלא ייראה שהם חלשים על איראן, שאותה הרפובליקה הדמוקרטית תוכל לנצל כדי להגביר את מספרי האמצע שלה.
אירוע בלתי צפוי אחד היה המהומות באיראן. למרות שהם נדלקו על ידי המערב - בעיקר ארה"ב, שמנסה לדחוף לשינוי משטר - אם לא היו המהומות, ארה"ב כנראה הייתה מסכימה לחזור לעסקה לאחר שהסתיימו תנאי האמצע.
אבל מדוע ארה"ב תחזור לעסקה אם היא רואה אותה כה מחייבת? הנימוק די פשוט, והוא קשור גם לשינויים גיאופוליטיים. השיבוש באספקת האנרגיה העולמית בעקבות הסנקציות המערביות על רוסיה גורם למערב לחפש חלופות לגז ולנפט הרוסי, והאיחוד האירופי דוחף להחזרת איראן לשוק האנרגיה העולמי, בעוד ארה"ב עדיין גוררת רגליים , לכאורה מקווה כרגע לשינוי משטר באמצעות המהומות באיראן.
אירן מהומות
אה, כן, המהומות באיראן, שהמערב קורא להן בהתלהבות מחאה. זה מצחיק איך כשחלק מהאנשים יוצאים לרחובות חמושים בנשק לשימוש נגד כוחות הביטחון ואזרחים, הם נקראים הפגנות שלווה על ידי התקשורת המרכזית המערבית שיוצאת מגדרם כדי לערער על כל נרטיב שמביא כל ראיה המעידה על הכוונה האלימה של הפורעים להדליק.
האם זה יכול להיות ברור יותר מהראיון שהיה חובב הנץ והשפמים המפורסם ג'ון בולטון עם ראנה רהימפור של BBC Persian?
בולטון, מכל האנשים, יצא מגדרו כדי להראות שהפורעים חמושים בנשק שהוברחו מכורדיסטאן העיראקית, בעוד שהמארחת הפרסית של ה-BBC, רנה רהימפור, מכל האנשים, יצאה מגדרה כדי לשנות נושא תוך כדי 'מתקן' את בולטון שאין ראיות לכך שהמתפרעים היו חמושים, מה שהוביל לבולטון השיב שהם אכן היו, כפי שהראו בבירור סרטונים ברשתות החברתיות (אתה יכול למצוא את הסרטון בן 8 הדקות של הראיון כאן, חלק I' מ' ההתייחסות מתחילה ב-5:16. עם זאת, זה בפרסית, אז אולי כדאי שתבקשי מהחבר האיראני שלך לתרגם את זה בשבילך על קצת צ'לו קבב ו-Doogh).
אגב, זו הייתה אותה רנה רהימפור שרק כמה ימים קודם לכן דלף שמע משיחה עם אמה, ואמרה שחלק מכלי התקשורת (כלומר האיראן הבינלאומי במימון סעודיה) פועלים בבירור למטרה סופית של היחלשות וחלוקת איראן.
או מה דעתך על הדרך הבוטה שבה לא אחר מאשר אישיות תקשורת מפורסמת, יוצאת דופן רכיבה על מטאטאים ואוהבת בתי זנגביל, אשת העכביש השכונתית הידידותית, מסיח אלינז'אד, בתשלום בארה"ב, מועסקת ב-VOA, דחפה להתפרעויות נוספות באיראן, וקראה כל הזמן לסנקציות נוספות נגד המדינה שלה, שאנשיה סבלו בגלל הסנקציות שהוטלו על ידי ארה"ב.
אולי זה מעיד על כך שאותן מדינות שהטילו סנקציות על איראן על 'הדיכוי' שלה נגד 'המפגינים', נקטו קודם לכן באמצעים תקיפים יותר בדיכוי שלהן נגד מפגינים ממשיים ולא חמושים במדינותיהם. זה עשוי להיות שימושי עבורנו להיזכר בקנדה והדחק שלה נגד מפגינים נגד חיסונים, שהרחיקו לכת והקפיאו את חשבונות הבנק שלהם. מה עם מפגיני שיירת החירות? או מה לגבי האלימות של המשטרה הצרפתית נגד מפגינים וגזענות נגד מיעוטים? או מה דעתך על המשטרה האוסטרלית שיורה במפגינים נגד הנעילה?
זה מובן מנקודת המבט המערבית כמובן: אתה רואה שהאיראנים כל כך 'מודחקים על ידי הממשלה שלהם' שאסור להם לעזוב את בתיהם ברגע שהם מסיימים לעבוד, ועל ידי 'מחאה' הם בעצם רצים, ומקבלים חלקם ההוגן בפעילות גופנית; אבל האירופים עושים מספיק פעילות גופנית כפי שהיא, כך שהמשטרה למעשה לא משתמשת באלימות! הם מתמודדים איתם כי הם כל כך בכושר גופני וזקוקים לאתגר!
אבל ברצינות, בואו נזכור שהמערב לא יכול לצפות שהמהומות יסתיימו ואיראן תחזור לאיך שהיו לפני המהומות. גרמניה, צרפת, בריטניה, ערב הסעודית, "ישראל" וארה"ב כולן הציתו את המהומות, ותמכו בהן באופן גלוי. למרות שאיראן פרגמטית מאוד, יש לה גם זיכרון קולקטיבי טוב מאוד, ויחסים דיפלומטיים והזדמנויות כלכליות לא יגידו שהיא תוותר על פעולות עוינות שננקטו נגדה.
כמובן, אין לשכוח את ההשפעה שהותירה המלחמה באוקראינה על יחסי מערב-איראן, מה שחיזק עוד יותר את הציר של איראן לדרום הגלובלי.
המלחמה באוקראינה
למרות שבתחילת המלחמה באוקראינה, היחסים בין איראן למערב לא הושפעו, הם התגלגלו עם התקדמות המלחמה בגלל האשמות מערביות שאיראן שלחה מל"טים לרוסיה לשימוש נגד אוקראינה. הבעיה עבור המערב לא הייתה שאיראן דחתה אספקה של המל"טים לשימוש במהלך המלחמה; מבחינתם, הם היו מתים להעריך את איראן נגד אוקראינה, ללא קשר לנסיבות, אלא שהמל"טים היו יעילים מאוד בזירת קרב שהמערב השתמש בו כדי לבדוק את הארסנל שלו.
רק כדי להיות ברור, עמדתה של איראן בנוגע למלחמה באוקראינה עדיין ללא שינוי. זה רק טבעי שטהראן תרצה לקדם את קשריה עם מוסקבה כחלק מהאסטרטגיה שלה להעמיק את קשריה עם הדרום הגלובלי, ולדחוף לסדר עולמי חדש של רב-צדדיות. זה לא אומר שהיא תמכה אי פעם במלחמה באוקראינה, כיוון שלמעשה היא אמרה שהיא נגד המלחמה, בעד החלטה דיפלומטית, אבל הבהירה כי נאט"ו היא הצד שהניע את המלחמה באמצעות ניסיונותיה להתרחב מזרחה.
כדי לשים את הדברים בפרספקטיבה, קשריה של איראן עם רוסיה רק יגדלו בעתיד, ללא קשר למלחמה באוקראינה. ההתמקדות באיראן והדרום הגלובלי ביצירת מוסדות בינלאומיים ואזוריים כדי להתמודד עם ההגמוניה של ארה"ב רק אמורה להתגבר על רקע מדיניות נאט"ו ליצור קואליציות ובריתות חדשות במרכז אסיה ובאסיה הפסיפיק. יתרה מכך, המלחמה באוקראינה שימשה למתוח עוד יותר את כוחותיה של ארה"ב ברחבי העולם, שכן היא ממשיכה לבצע פתיחות נגד סין באסיה הפסיפית, ובמקביל הכריזה על תמיכה ב"ישראל" ובתהליך הנורמליזציה במערב אסיה. הצעה ליצירת קואליציה אנטי-אירנית. זה אולי הוכח בצורה הטובה ביותר במהלך נאום מדיניות שנערך לאחרונה ב-24 ביוני 2022 של שר החוץ האמריקני לשעבר מייק פומפאו במכון הדסון:
למרות שזה עשוי להיות קצת קשה לשמוע מישהו שהשתמש במילים "שקר, לרמות ולגנוב" באותו הקשר כמו שודד מדבר על "מגדלורים לחירות", האדם הזה - על ידי פיתול די מוזר של הגורל נסיבות בלתי סבירות, ללא ספק עקב הפרעה גדולה בכוח שהביאה לידת האנטיכריסט - היה מקבל החלטות בממשל האמריקני לשעבר, וככל הנראה למה שהוא אומר יש מידה מסוימת של משקל.
אולי זה גם אומר, בהקשר הזה, שהפנטגון שדרג את קשרי הביטחון שלו עם "ישראל", והפך אותה לשותפה צבאית מלאה, כלומר "ישראל" הועברה ל-CENTCOM, בהתפתחות שלא התרחשה בארה"ב. הממסד הצבאי מאז 1948 (תראה, פומפאו אולי צדק!).
הודעת הפנטגון הבהירה כי שניהם מתכוננים למלחמה פוטנציאלית נגד איראן על ידי העלאת עמדת "ישראל" וגם סלילת הדרך לברית אזורית נגד איראן.
אוקיי, אז איפה זה משאיר אותנו בשנה הבאה?
אם אי פעם חשבנו ש-2022 תהיה חסרת אירועים, אז תתכוננו לשנה הבאה! שיתוף הפעולה הצבאי הרוסי, האיראני עדיין בשלביו הראשונים, וכך גם שיתוף הפעולה בין איראן למעצמות אסיה שיעדיפו סדר עולמי רב-צדדי. אין ספק שנראה עלייה במתיחות ברחבי הגלובוס, אבל מערב אסיה תלויה בפרובוקציות של שחקן חשוב מאוד: הכיבוש הישראלי.
האופן שבו הממשלה הנכנסת של הכיבוש הישראלי, הקיצונית ביותר עד כה, בוחרת להתמודד עם פלסטין ועם סיעות ההתנגדות תשאיר השפעה רבה על האזור כולו.
בטח, אנחנו יכולים להחליט אם ה-JCPOA עשוי להתחדש או לא, מכיוון שהוא עדיין בתרדמת, ללא קשר למה שהאמריקאים אומרים בתקשורת; אבל המשתנה המשמעותי ביותר, ובוודאי נקודת ההבזק החמה ביותר לתחילת השנה החדשה במערב אסיה, היא פלסטין. אם ההתנגדות הפלסטינית תמשיך ברצף הניצחונות שלה ותצליח להרגיע את הכיבוש הישראלי, אז מובטח ש"תל אביב" תבקש להגביר את כוחה האזורי באמצעות בריתות, תוך המשך פעילותה בשנים הקרובות: זמן הצעות עד לשיפוץ חיל האוויר שלה, מחכה לשינוי בממשל האמריקני שיציב את "ישראל" בראש סדר העדיפויות שלו, ומנסה לערער את היציבות הפנימית של איראן באמצעות מודיעין, ובמקביל מנסה לגרור את ארה"ב למלחמה אזורית שהיא נגד בלב שלם.
לגבי המהומות באיראן, הן לא הסתיימו לגמרי, כן הן התפרעו במידה רבה, אבל זה לא יהיה מופרך לצפות שלאיראן עשויות להיות שינויים מסוימים בסצנה הפנימית. זה לא אומר שחוק החיג'אב יוסר בגלל לחץ מההתפרעויות, זה לא נחרץ, אבל מה שישתנה זה איך החוק נאכף.
מלבד ההתפרעויות, התפתחות מעניינת יותר עבור איראן הייתה בהחלט גילוי הווידויים של מרקל על הסכמי מינסק. כל העניין מאחורי מהפכת הצבע שהתרחשה באוקראינה והסכמי מינסק שלאחר מכן לא היה לפייס את רוסיה, כיון שמדובר בקניית זמן לאוקראינה ופירוק רוסיה מנשקה. זו הייתה אותה מלכודת שאליו נקלע הצוות האיראני במהלך ה-JCPOA של 2015 כשהסכים להגביל את יצוא הנשק שלו למשך שנים (חמש שנים לנשק כבד, ושמונה לטילים בליסטיים). אם כי למרבה המזל, איראן מעולם לא הפסיקה להרחיב את תוכנית המל"טים והטילים הבליסטיים שלה, אם כי היא הייתה במצב מתקדם יותר כעת אילולא הסכימה לכך באותה עת.
הפעם, איראן תיכנס לשיחות עם מרקל והסכמי מינסק בראש ובראשונה, ותסתכל על ניסיונות המערב לפרק אותה מנשקה או למשוך את השטיח מתחת לרגליה.
נור ניוז