פלסטין בעוד שנה

חלפה שנה נוספת לחיי העניין הפלסטיני, שהיו עדים למאות קדושים ופצועים, הסתערויות חוזרות ונשנות על מסגד אל-אקצא ואסירים שעדיין סובלים מעול המשפחות. מצד שני, הוא היה עד למהפכה בגדה המערבית בתהליך השלמה, התנגשות טילים בחזית עזה ומאמצים לסדר מחדש את היחסים האזוריים והלאומיים הפלסטינים, אז מהן הנקודות הבולטות השנה עבור הפלסטינים? האם ניתן לחזות את העתיד לאור אירועים עולמיים המבשרים תמורות גדולות בזירה הבינלאומית?

יחידת ריבועים
המונח "אחדות ריבועים" הופיע במחזור במהלך קרב "סייף אל-קודס" 2021. זה נבע מהאינטראקציה של כל הפלסטינים עם אותו קרב באופן מעשי, ובכל מקום בו היה, וקרב "האחדות של כיכרות" הגיע ב-5 באוגוסט 2022 בחזית עזה, אותה הובילה תנועת "הג'יהאד האסלאמי", כביטוי למושג "אחדות הזירות", כפי שמציינת השם.

עם זאת, אנו מוצאים כי מידה של התבדלות בחזונות בין סיעות ההתנגדות המזוינת הפלסטינית התעוררה בתחילה בנוגע למושג "אחדות הריבועים" כיצד ליישם אותו בשטח, כחלק מטקטיקה שעליה הסכימו פה אחד פלגים.

כעת, נראה כי הסיעות עשו כברת דרך להגיע לחזון מאוחד של טקטיקת "אחדות הריבועים", המבוססת על שימוש בזירות הפלסטיניות באופן משלים, מבחינת עבודת שטח, להשגת ספציפיות ו הוסכם על יעדים טקטיים או אסטרטגיים, אך הלקח נשאר ביישום, ובמידת ההסכמה על היעדים הרצויים בכל שלב.

באשר למושג "אחדות החזיתות", אותו קרא הרמטכ"ל של "גדודי אלקסאם" מוחמד אלדייף ב-14 בדצמבר 2022, הוא מייצג תפיסה כוללת של המושג "אחדות". של הזירות", שכן היא מתייחסת לכל הזירות של פלסטין כחזית אחת בתוך שאר החזיתות. המאמינה באופציה של התנגדות מזוינת, או במילים אחרות, "ציר ירושלים", כפי שכינה פעם מזכ"ל המדינה. "חיזבאללה", סייד חסן נסראללה.

ציר זה, למרות שעשה צעדים משמעותיים בכיוון הרצוי, עדיין זקוק לעבודה נוספת על מנת להגביר את התיאום בין חזיתות "ציר ההתנגדות", ולהכין תכנית משולבת לשחרור וחיסול מוחלט של הישות הזמנית.

היחסים הפנימיים והאזוריים של הפלסטינים
ההתפתחות הבולטת בתחום זה הייתה שיקום היחסים בין תנועת "חמאס" לרפובליקה הערבית הסורית, וזו אינדיקציה לכך שעמודי התווך של "ציר ההתנגדות" הצליחו להתגבר על הבדלי החזונות שהתעוררו בעקבותיו. האירועים שזעזעו את העולם הערבי בעשור האחרון, וגם זה מהווה אינדיקציה, אולם כל המאמצים שנעשו על ידי כמה גורמים אזוריים ובינלאומיים לפרק את הציר הזה נכשלו, בנוסף לעובדה שהתפתחות זו היא צעד גדול לקראת מימוש הרעיון של "אחדות החזיתות".

אולם, כפי שנאמר קודם לכן, יש לבנות על צעד זה על מנת להקים את "ציר ירושלים", ואחריות זו מוטלת על עמודי התווך של "ציר ההתנגדות" באופן קולקטיבי.

באשר לתיק המכונה "הפיוס הלאומי" בין תנועות "פתח" ו"חמאס", לא הייתה התקדמות משמעותית, למעט פגישה חוזרת בצורת ובתוכן של הפלגים הפלסטיניים באלג'יריה באמצע אוקטובר 2022. וזה לא מפתיע, כמה שהמפלגות הפלסטיניות מתאמצות, וטמון את ראשה בחול, נותרה העובדה הברורה שהחלוקה הפלסטינית מבוססת על שני נתיבים שאינם נפגשים. גישתם של המאמינים בשחרור כל האדמה הפלסטינית, ובהתנגדות מזוינת כאופציה העיקרית עבור הפלסטינים, וגישת הרשות הפלסטינית המבוססת על שיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני עם הכובש נגד לוחמי ההתנגדות, בין אם הם פלסטינים, ללא קשר להשתייכותם הפלגתית, או שאינם פלסטינים, הפועלים נגד הישות הזמנית במה שסמלי הרשות הפלסטינית אוהבים לקרוא לה. בנוגע לטרור, בידיעה שחלק מהטרוניות של כל אחד משני הצדדים על אחר לגבי ניהול התנאים של האזרחים, יש בזה הרבה יתרונות.

אבל בכל מקרה, הגדה המערבית הייתה עדה השנה למודל נוסף לניהול יחסי פלסטינים פנים-פלסטינים בצורה מציאותית שאפשר לבנות עליה, הרחק מישיבות סיעות סטריליות. את המודל הזה ייצגו קבוצות ההתנגדות החמושות שהוקמו בשטח, ואשר חבריהן משתייכים לרקע פלגתי שונה. אנו מוצאים כי קבוצה אחת כוללת לוחמים מהפת"ח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית, שלא לדבר על לוחמים נוספים אשר אינם שייכים לסיעה מסוימת.

את הצלחתו של מודל אחדות לאומי זה ניתן לייחס לגבולות המינימום של הסכמה בין בעלות הברית. חברי הקבוצות הללו זיהו במשתמע כי "הסתירה העיקרית" שלהם היא עם הכיבוש, והם הסכימו על האופציה של התנגדות מזוינת כדרך דרך ריאלית להשבת זכויות פלסטינים גנובות.

ניתן לדמות את הקבוצות הללו ל"חדר המבצעים המשותף" בעזה, אך בהבדל, ביחס לשטח ולתנאי הביטחון השונים באופן קיצוני בגדה המערבית ממה שהם בעזה.

הכוונה נותרה בחלק זה לכנס השמיני של "החזית העממית" שהתקיימה באמצע שנה זו, בה החליטה החזית "לדחוק לשוליים את פתרון הביניים לטובת פתרון היסוד המיוצג בשחרור המוחלט של פלסטין. מהים שלו ועד הנהר שלו". אז מי שנשאר אחרי זה בזירה הפלסטינית וקורא לפתרון שלב הביניים, שהתגלה כרת אסון לפרויקט הלאומי, למעט סמלי הרשות הפלסטינית וחלק מתנועת "הפתח"?

מהפכה מתגברת בגדה המערבית
הופעתן של קבוצות התנגדות חמושות מאורגנות למחצה בזירת הגדה המערבית נותרה ההתפתחות החשובה ביותר השנה. בין אותן קבוצות חמושות, למשל אך לא רק: "חטיבת ג'נין", "מאורה של שחור" ו"חטיבת בלאטה".

הופעתם של מקרי התנגדות אלו היא תגובה לתנאים אובייקטיביים חדשים. הלך הרוח הכללי בגדה המערבית, במיוחד בקרב פלח משמעותי בתנועת "הפתח", הפך באופן מוחשי לדחיית מסלול "אוסלו", לאחר הופעתו של ההשפעות ההרסניות של מהלך מבשר רעות זה על עתיד העניין הפלסטיני. לאחר שהרשות הפלסטינית הפכה למעשה לכלי בידי הכיבוש לדיכוי כל מאמץ שחרור, בנוסף להשפעה החיובית שהותיר הקרב על "סייף" אל-קודס" על המורל של העם הפלסטיני בכלל.

בנוסף לתנאים אלו, צמחו כוחות ההתנגדות מבחינה אזורית, דבר שהשתקף באופן חיובי על המורל של לוחמי ההתנגדות בפנים הפלסטינים, שכן היחסים בין כוחות ההתנגדות בכלל נחשבים ליחסים "שנויים במחלוקת". הופעתן של הקבוצות החמושות למחצה הללו מצביעה על כך שהגדה המערבית מחזירה לעצמה את חיוניותה המהפכנית, וכי היא מנערת מעליה את האבק של שלב "המוות הקליני" שעבר זמן קצר לאחר כניסתו של אבו מאזן לנשיאות הרשות הפלסטינית.

עם זאת, התיאור המדויק ביותר של הקבוצות החמושות העולות בגדה נותר כי מדובר במצב מהפכני, ובאחריותם של סיעות ההתנגדות הפלסטיניות, כמו גם האזוריות, לתמוך בהן בכל האמצעים כדי אותם יהפכו למהפכה שלמה שיכולה להגיע להישגים מוחשיים בדרך לשחרור מוחלט, וזה מה שהימים הקרובים יגלו.

נושא האסירים
נושא האסירים הוא עדיין פצע מדמם בגוף הפלסטיני, ואפילו הערבי. מאז "עסקת נאמנות חינם" לפני 11 שנים, לא קרה שום דבר חדש בנושא זה, לא השנה ולא לפני כן. למרות המאמצים שעשו סיעות ההתנגדות הפלסטינית בעניין זה, בעיקר תנועת "חמאס", התוצאות בעניין זה צנועות.

לכן נשאלת השאלה הלגיטימית: האם ההתנגדות עשתה כל שביכולתה כדי לשחרר את העצורים בבתי הכלא הכיבוש? חלקם עונים בשלילה, ואולי נמצא בתשובתם מידה לא מבוטלת של אובייקטיביות.

נורמליזציה והסכמים משפחתיים
לא היה חדש בהסכמי המשפחה - מה שמכונה "הסכמי אברהם" - ברמה האסטרטגית. אפילו המסמך המגדיר את אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ממשל ביידן האמריקני, שהוצא באוקטובר 2022, לא הזכיר את ההסכמים הללו אלא באופן מזדמן. מה שהיא הביעה היה שאיפתה של ארה"ב להעמיק את יחסיה עם מדינות האזור, בהמשך להסכמי הנורמליזציה.

הסכמים אלו דורשים תחילה שינוי במאזן הכוחות השלטוני האזורי, על מנת שתהיה להם השפעה ממשית על הסכסוך הערבי-ישראלי, ולא להיפך. באשר למערבולת הנורמליזציה שקודמה באופן שקרי על ידי כלי התקשורת של מדינות הדפוס, השקר שלה נחשף באופן בוטה באמצעות התגובה הספונטנית של העם הערבי כלפי כלי תקשורת האויב שנכחו בקטאר במהלך מונדיאל 2022, מציינים כי נוכחות התקשורת של האויב היא בקטאר מבחינת מוצא.זו כשלעצמה נורמליזציה שתוארה.

ההסתערות על מסגד אל-אקצא
אחת הסוגיות החמורות ביותר שנצפתה השנה, אם לא המסוכנת ביותר, הייתה העלייה בפלישות של עדרי מתנחלים למסגד אל-אקצא, בין אם מבחינת מספר הפריצות ואם מבחינת אופי הפלישות הללו. "באיזה. כל הטקסים הללו אינם אלא הקדמה להריסת מסגד אל-אקצא ולהקמת בית המקדש השלישי לכאורה במקומו.

וכל זה קרה לפני עליית הזרמים הציוניים הקיצוניים ביותר לשלטון, לאחר הבחירות האחרונות לכנסת ישראל בנובמבר 2022, אז איך יהיה המצב בממשלת ישראל הבאה המורכבת מאותם זרמים?

שיחה זו מחזירה אותנו למושגים של "אחדות החזיתות" ו"ציר ירושלים", ולצורך הדחוף של כוחות ההתנגדות לגבש אותם באופן מעשי. האיומים להרוס את מסגד אל-אקצא הם אמיתיים ועדכניים. , וההגנה על קדושת האסלאם והנוצרים בפלסטין הכבושה היא באחריות האומה בכללותה, והיא אינה נופלת על כתפי הפלסטינים בלבד. בהיותם חוד החנית להתעמת עם תוכניות האויב הללו, יהיו כוחות ההתנגדות. במדינה להיות אחראים כמו שהיו בתחנות הקודמות?

הסתכל אל העתיד
העולם עובר שלב מאוד רגיש, שכן יש כמעט תמימות דעים כי צורת המערכת העולמית לעשרות השנים הבאות תיקבע על סמך תוצאות הסכסוך בין רוסיה ומאחוריה סין, לבין נאט"ו בראשות אמריקה. הסכסוך הזה, בשל אופיו, מאיים להסלים ולהתרחב, ולהגביר את המתיחות, בין אם בינלאומית ובין אם אזורית.

מצב זה הוא חרב פיפיות לפלסטינים ולכוחות ההתנגדות האזוריים בכלל, מצב הנזילות בו חיים היום העולם והמערכת הבינלאומית מאפשר לכוחות עולות ונחלשים לפרוץ את הסדקים ולהגיע להישגים שקשה לאפשר להם. להשיג לאור סדר עולמי יציב בו נמתחים קווי המעורבות בין המעצמות הבינלאומיות הגדולות, שלא לדבר על כך שהדעיכה של השליטה במחנה ההגמוני המערבי, אם תתרחש כתוצאה מהסכסוך הבינלאומי המשתולל כיום, הוא מטבע הדברים אינטרס של המעצמות החלשות בעולם, כולל הפלסטינים.

מצד שני, על האויב גם לנסות לנצל את מצב הנזילות הבינלאומית לטובתו כדי לכפות עובדות שטח חדשות, אז מה דעתך אם מי שמנהל כרגע את ענייני האויב הוא הקיצוני ביותר בישות? אלה הקוראים במפורש להריסת מסגד אל-אקצא, סיפוח אדמות הגדה המערבית הכבושה ועקירת תושביה והענשת הפלסטינים של 1948! לכן, השטחים הפלסטיניים צפויים להיות עדים להסלמה נוספת בחודשים הקרובים.

בכל מקרה, התגברות האלימות של הכיבוש כלפי הפלסטינים תגרור תגובות מקבילות מהעם הפלסטיני וסיעות ההתנגדות שלו, וזה מה שכבר קורה בגדה המערבית.

סיכום
מאזן הכוחות אינו מופר עוד מלבד האינטרס של הפלסטינים וכוחות ההתנגדות הערבית והאסלאמית, כפי שהיה בעבר. התומך העיקרי של ישות זו. מנגד, היכולת הצבאית של כוחות ההתנגדות הולכת וגדלה כל הזמן.

אף על פי כן, גיל הכיבוש של פלסטין עלה ל-74 שנים עם סוף שנת 2022, ואלפי לוחמי התנגדות פלסטינים עדיין בשבי, ומסרה אל מוסטפא עדיין מאוימת בהריסה. האם כוחות ההתנגדות יכולים להפוך את אלה משוואות ולהשיג הישגים מוחשיים בדרך לשחרור מוחלט בנסיבות השלטונות הנוכחיות?ובתוך מאזן הכוחות המתהווה? כמובן, כן. האם כוחות ההתנגדות הפלסטיניים והאזוריים רציניים בהשגת המטרה הרצויה של סילוק הישות הזמנית? העבר של אותן תנועות וכל העדויות אומרות זאת, והלקח האחרון נשאר.