ישראל רואה בממלכה ההאשמית ירדן את המדינה החשובה והמשפיעה ביותר על ביטחונה הלאומי, ולכן, ירדן זוכה למעקב אינטנסיבי ואינטנסיבי של שירותי המודיעין הישראלים, העוקבים אחר כל שינוי או התפתחויות המתרחשות בירדן בכל רמה. עם זאת, למרות המתרחש בירדן במונחים של סערה פנימית ובעיות אזוריות, המלאות בתקשורת וברשתות חברתיות, אשר עשויות להיות להן השפעות והשלכות על יציבות הביטחון של ירדן, עם השלכותיה על ה"ביטחון הלאומי" הישראלי, חסיד של התקשורת הישראלית מוצא סוג של אדישות מכוונת וחריגה במעקב אחר המתרחש בירדן, בנוסף לכך, הדרגים המדיניים בישראל לא התייחסו למתרחש במדינה הזו. מה שמעלה תהיות לגבי המניעים הישראליים מאחורי זה.
יש מי שיחשבו ש"ישראל" מנסה לא להתערב בענייני מדינות איתן היא מקיימת יחסים רשמיים, אבל זה סותר לחלוטין את מדיניות החוץ הישראלית, ובעיקר סותר את התפיסה הישראלית של שמירה על "ביטחון לאומי" הישראלי, הרואה כל שינוי באזור ישפיע וישראל חייבת להיות מוכנה להתמודד עם זה.
אם זה המצב, כיצד יכולה ישראל לשמור על שתיקה לגבי שינויים והתפתחויות בירדן, שהיא החשובה ביותר לביטחון הלאומי של ישראל? עמה יש לה את הגבולות היבשתיים הארוכים ביותר, יחסים דיפלומטיים והסכם שלום, והיא נחשבת למדינה שיש לה את הגבולות הארוכים ביותר. מארח את המספר הגדול ביותר של פליטים פלסטינים, הקשור לנושאים קשורים רבים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כמו סוגיית הריבונות על מסגד אל-אקצא והוואקף האיסלאמי בירושלים.
השתיקה הישראלית אולי מעידה שמה שקורה בירדן מקובל על ישראל, אבל היא לא רוצה להופיע בתמונה כדי לא לקחת אחריות על המתרחש, או להפוך לחלק מתנועת האופוזיציה הירדנית, שאם ישראל מופיעה כתומכת שלה, בוודאי תאבד את הלגיטימיות הציבורית שלה ותכשל. עמדה זו אינה חדשה במדיניות הישראלית כלפי המדינות השכנות, "ישראל" העלתה את סיסמת הנייטרליות ואי-התערבות במשבר הסורי, אך היא הייתה אחד התומכים החשובים ביותר של ארגוני הטרור הנלחמים במדינה הסורית בחשאי.
"ישראל" סבורה שפתרון שתי המדינות הסתיים, ואף אחד בו לא מציע אותו יותר, והדבר אושר על ידי תוצאות הבחירות האחרונות בישראל, ואיכות הקואליציה הממשלתית שתקום, ואפילו ישראלית כלשהי. פוליטיקאים המציעים את פתרון שתי המדינות עוקבים אחריו בטענה שהתנאים אינם מוכנים ליישומו, ולכן אין דיבור על מדינת פלסטיני.
העתיד מצביע על כך שיש ב"ישראל" זרמים פוליטיים שפועלים כעת לספח רשמית את הגדה לישראל, גם אם במחיר של החלקת דברים למדינה אחת, שתלווה בעקירת עשרות אלפי בני אדם. פלסטינים מאדמותיהם. לפיכך, כל שינוי בירדן מאפשר עקירת חלקים של העם הפלסטיני, מהגדה המערבית, ירושלים וה-48 ועד ירדן, נחשב לאינטרס ישראלי, וירדן תהפוך לאסמכתא לנותרים. קנטונים פלסטינים בגדה המערבית, על פי תוכניות הסיפוח הישראליות מנקודת מבט מדינית. זה בהחלט משיג את האינטרס הישראלי הגבוה ביותר, שכן הגדה המערבית ייהדה ומסופחת ללא העלות המדינית, הביטחונית והכלכלית של תושביה.
מערכת היחסים של המלך עבדאללה בן אל-חוסיין עם בנימין נתניהו בפרט, והימין המתנחלי הישראלי בכלל, היא מערכת יחסים גרועה מאוד ויש לה הרבה רוחות שליליות, ויש לה קשרים לנושאים שיש להם השפעות שליליות על האסטרטגיה הפוליטית של הימין הישראלי. לעבר החזון הישראלי של פתרון ה"סכסוך" הפלסטיני-ישראלי.
המלך עבדאללה התנגד ל"עסקת המאה", ולירדן יש דרישות עזות לחייב את "ישראל" להסכם הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא ולריבונות דתית עליו. כך גם החלפת המלך עבדאללה עם נסיך אחר מהמשפחה ההאשמית, כמו הנסיך חמזה בן אל-חוסיין, לעזור ל"ישראל"?בהשגת האינטרסים שלה על ידי ריכוך עמדותיה של ירדן, בין אם על "עסקת המאה" או על העיר ירושלים ומסגד אל-אקצא, או קבלת הרעיון של מולדת חלופית או ריבונות ירדנית על תושבי הגדה המערבית. לא על אדמת הגדה המערבית, מצד אחד, ושמירה על מדינת ירדן ולא החלקת דברים לכאוס מצד שני?
ידוע שהחולשה העיקרית בירדן היא הכלכלה ומתן משאבים כספיים לממשלה, לכן כל מפלגה שתפסיק או הפחיתה את התמיכה הפיננסית והכלכלית בירדן הייתה בטוחה שהדבר יוביל למצב כלכלי קשה, שיביא לדחוף את ממשלת ירדן לנקוט בצעדי צנע כלכליים שישפיעו על חייו של האזרח הירדני, הוסף לכך שחיתות ממשלתית, מכסות אזוריות ושבטיות ובעיות בתוך המשפחה ההאשמית. לכן, כל מפלגה שתרמה להגבלות הפיננסיות והכלכליות על ירדן הייתה מודעת לכך שהתוצאה תהיה אירועים, הפגנות ותנועות נגד הממשלה והמלך.
למרות שארצות הברית של אמריקה, תחת ניהולו של הנשיא ג'ו ביידן, עדיין סבורה שלירדן יש תפקיד חשוב ביציבות האזור, היא לא הצליחה להושיט יד לבעל בריתה, המלך עבדאללה, למען הפנים האמריקאים. סיבות הקשורות לאסטרטגיה הכלכלית של אמריקה תחילה, והנסיגה ההדרגתית שלה מאזור המזרח התיכון שנית.
בנוסף, בעלות הברית של ארצות הברית של אמריקה באזור הפחיתו משמעותית את תמיכתן הכספית בירדן בהשוואה למה שהיה בעבר, מה שגרם לירדן לחפש חלופות באמצעות התקרבות ירדנית-עיראקית ושיתוף פעולה ירדני-סורי. זה סלל את הדרך ליחסי ירדן-איראן, וכתוצאה מכך, הפער בין ירדן לבעלות בריתה של אמריקה באזור מתרחב, והחששות מהדרך בה השלטון בירדן גדל.
ישראל אולי לא הגורם הישיר למה שקורה בירדן, אבל היא בהחלט לא יכולה לעמוד מהצד ולצפות במתרחש במדינה החשובה ביותר שמשפיעה על ה"ביטחון הלאומי" שלה. יש לה אינטרס להרוס את המשטר השלטוני בירדן. אבל יתכן מאוד שיש לה אינטרס להנדס אותו מחדש.
נור ניוז