כ־90% מתשלומי החובה לקופת המדינה משולמים על ידי משקי בית יהודים לא חרדים. ואילו משקי בית חרדים אחראים על 2% בלבד מכלל תקבולי מס הכנסה. התוצאה: התרומה לנפש של משק בית לא חרדי גדולה פי 9 לעומת התרומה לנפש של המגזר החרדי, כך עולה מעיבודים של סקר הכנסות לשנת 2019 שערכו הסטטיסטיקאים של תחום צריכה וכספים של הלמ"ס לבקשת כלכליסט.
לפי הנתונים של הלמ"ס, מתוך סקר הכנסות, 89.5% מכלל תשלומי החובה (מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות) מגיעים ממשקי בית המוגדרים כ"יהודים לא חרדים". לפי סקר הכנסות האחרון שנערך ב־2019 (בקרוב יתפרסם הסקר ל־2020 שיהיה מושפע מאוד מהקורונה), הפילוח בקרב יהודים לא חרדים הוא כדלקמן: כ־55% מוגדרים כחילונים, כ־26.8% מסורתיים ורק כ־15.4% מוגדרים כדתיים (או "אחר"). כאשר צוללים אל תוך תשלומי החובה, עולה כי כמעט 93% מכלל מסי הכנסה (יחידים) משולמים על ידי משקי בית יהודים לא חרדים. החרדים משלמים פחות מ־2% למרות שהם מהווים יותר מ־7% ממשקי הבית בישראל.
נתוני הלמ"ס מתקשרים לנתונים של מינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר אשר ניתח את תקבולי מסים לפי עשירונים. לפי הדו"ח השנתי של המינהל, שלושת העשירונים הנמוכים אחראים על 1% מכלל המיסוי הישיר כאשר מחצית מהאוכלוסיה (עשירונים 1 עד 5) משלמת כ־4% מהמס הישיר.
הפערים מצטמצמים כאשר מגיעים לדמי ביטוח לאומי ולמס בריאות, שני תשלומי חובה שמשולמים גם על ידי תושבים שאינם עובדים ואף אינם משתתפים בשוק העבודה. יתרה מזו, אי תשלום של המסים האלו עלול ליצור בעיות בקבלת שירותים חיוניים לרבות שירותי בריאות ציבורית במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. לכן לא פלא שהפערים נסגרים בתחום זה. לפי הנתונים, משקל היהודים הלא חרדים בתשלום מס בריאות צונח בכ־11 נקודות אחוז לכ־82% ומשקל משקי הבית הערבים מכפיל עצמו לכ־13% כמעט מתשלומי מס בריאות. גם משקל משקי בית החרדים מכלל תשלומי מס בריאות מכפיל עצמו כאשר מדובר במס בריאות אך עדיין נותר נמוך: רק 5%.
אי השוויון בתשלומי המס מתחדד כאשר משווים בין התרומה של היהודים הלא חרדים לבין היהודים החרדים והערבים לקופת המדינה ממיסוי ישיר. לפי נתוני הלמ"ס, כלל תשלומי החובה לחודש הגיעו ב־2019 ל־3,193 שקל, אך זה הממוצע הארצי. בחינה לפי קבוצות מגלה תמונה מטרידה: משקי הבית הערבים משלמים פחות ממחצית מהסכום הזה (בממוצע), כלומר כ־1,541 שקל בלבד למשק בית, ומשקי הבית החרדים משלמים כשליש מהסכום הארצי – פחות מ־1,200 שקל.
כאשר משווים בין יהודים לא חרדים לבין יהודים חרדים, הפער גדל: משקי בית לא חרדים משלמים בממוצע פי שלושה ממשקי בית חרדים ופי 2.5 יותר ממשקי בית ערבים. משקי בית ערבים משלמים בממוצע כ־29% יותר תשלומי חובה ממשקי בית חרדים. הפערים גדלים כאשר מתרכזים במס הכנסה (המהווה כ־62% מתשלומי החובה): משקי בית לא חרדים משלמים פי 5 ממשקי בית חרדים. כלומר, בזמן שמשק בית יהודי לא חרדי מעביר מדי חודש למס הכנסה כ־2,440 שקל, משק בית חרדי נפרד בממוצע מ־495 שקל בלבד. הפער של משקי בית ערביים מטריד, אבל קצת פחות: משקי בית במגזר משלמים למס הכנסה שליש ממשק בית ממוצע בישראל (כ־657 שקל לעומת לעומת 1,960 שקל).
גם הפעם כאשר מגיעים לדמי ביטוח לאומי ולמס בריאות הפערים מצטמצמים משמעותית מכיוון שמדובר בתשלומי חובה עבור אלו שלא עובדים ואי תשלומם עלול לגרום לאי כיסוי ביטוח בריאות ממלכתי. לפי נתונים מעודכנים של סקר ברוקדייל על שירות ותפקוד מערכת הבריאות, רק 12% מהערבים רכשו ביטוח פרטי ורק 23% מהחרדים נהנים מביטוח פרטי (ביטוח מחברת ביטוח פרטי פלוס שב"ן של קופת החולים), זאת לעומת 56% בקרב יהודים לא חרדים. לפי הנתונים, משקי בית יהודים לא חרדים משלמים מדי חודש סכום כמעט זהה לממוצע הכללי (כ־600 שקל) כאשר משק בית ערבי משלם מעל 80% מהסכום הזה ובקרב משקי בית חרדים התשלום הוא שני שליש מזה (כ־410 שקל).
"מדובר בשיווי משקל בלתי יציב שיחולל שינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים שקשה לחזות", טוען פרופ' מומי דהן, מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ומבכירי המאקרו־כלכלנים בישראל. דהן חקר את הסוגיה עוד ב־1998 אז הוא אמד את ההכנסות של עיריית ירושלים מארנונת מגורים וביצע סימולציה לשנות האלפיים של הגירעון העירוני הצפוי בהינתן הכנסות ארנונת מגורים למימון אספקת שירותים עירוניים שווים לשני סוגי אוכלוסייה בבירה: האוכלוסייה החרדית והלא חרדית.
המחקר שלו מצא כי שיעור הריבוי הטבעי הגבוה של האוכלוסייה החרדית דוחף כלפי מעלה את משקלם של בעלי ההכנסה הנמוכה בירושלים, וכתוצאה מכך שיעור עליית ההכנסות מארנונת מגורים אינו מדביק את קצב גידול ההוצאה העירונית הנדרשת כדי לשמור על רמה קבועה של שירותים עירוניים. המסקנה המטרידה, שהתקבלה כבר לפני 25 שנה, היא כי על פני זמן הגירעון התקציבי הולך ותופח, ותוצאות הסימולציה הבסיסית מראות על גירעון תקציבי וחוב עירוני שעלולים להגיע לסדרי גודל מדאיגים בשנת 2020.
"נראה לי שהדבר החשוב ביותר בהשוואה כזו לעבר הוא שהאוכלוסייה החרדית כמעט הוכפלה יחסית לשנות התשעים ופחות השינוי שהיה במדיניות המיסים והתמיכות", אומר דהן בתגובה לתוצאות העיבודים של כלכליסט. לדבריו, "החישוב שערכתם חשוב יותר מבחינה מקרו־כלכלית בגלל הגידול בחלקם של החרדים באוכלוסייה. זו הנקודה החשובה ביותר גם לגבי הצעדים המוצעים על ידי הממשלה המתהווה. השינויים בקצבה לאברכים, בלימודי ליבה ובגיוס נוגעים היום לאוכלוסייה גדולה יותר, שצפויה להמשיך לגדול. מכאן נובעות השלכות מאקרו־כלכליות בסדר גודל שונה מזה שהיה בעבר. סוגיות אלו כבר נדונו בעבר ומישהו יכול לטעון שאין חדש. החידוש הוא בגודל".
דהן גם הציע להציג את הנתונים לנפש כפי שמוצגת מדי רבעון הצמיחה הכלכלית (הצמיחה לנפש או תמ"ג לנפש – ולא למשק בית). ההצעה של דהן חשובה שכן במשקי בית כלליים יש 3 נפשות לעומת משקי בית ערבים שם יש 4.8 נפשות ובקרב החרדים ישנם במשקי בית בממוצע 5.2 נפשות.
כאשר מחלקים את המספרים במספר הנפשות הממוצע – התוצאות מטרידות הרבה יותר: התרומה לנפש למס הכנסה של משק בית יהודי לא חרדי גדולה פי 9 מהתרומה לנפש של החרדים – 860 שקל לחודש לעומת 95 שקל בלבד בקרב החרדים. כאשר משווים בין ערבים לחרדים עולה כי התרומה לנפש של המגזר הערבי למס הכנסה גבוהה בכ־60% מזו של החרדים (אבל עדיין נמוכה מאוד ביחס לממוצע הארצי, 150 שקל לעומת 95 שקל).
כאשר בוחנים את מס הבריאות – מס חובה גם בקרב אלו שלא עובדים – שוב הפער מצטמצם אבל עדיין הוא עצום, קל וחומר כאשר משווים אותו לפער בהסתכלות של משק בית: התרומה לנפש של יהודים לא חרדים למס בריאות גבוהה כמעט פי 3 (195%) "בלבד" לעומת זו של החרדים (לנפש). הפער בין יהודים חרדים ללא חרדים במס בריאות עמד על 67% בלבד, אך כאשר משקללים את מספר הנפשות במשקי הבית – המספר מזנק. כאשר מביטים על כלל תשלומי חובה עדיין מדובר על פער מדיר שינה: כ־485% יותר (פי 6 כמעט) התרומה לנפש של משק בית יהודי לא חרדי לעומת חרדי.
נור ניוז