לפי הערכות אלו, איראן פיתחה שני טילים במטרה לשגר לוויינים, הדגמים "זולאנה" ו-Qaim-100, על ידי שימוש ביכולות מתקדמות בכל הקשור למנועים ולמיכלי דלק מוצק שלהם, ושאיראן תוכל לשאוב. לקחים מהשימוש בשני הטילים הללו לטובת השימוש הצבאי שלהם.
במקרה זה, טיל כזה יכול לשאת ראש נפץ של חצי טון ובעל טווח של 4,000 קילומטרים, שהם טווח ארוך בהרבה מארסנל הטילים הנוכחי שברשות איראן, לפי הערכות ישראליות, שאמרו שפיתוח כזה. טיל בין יבשתי מהווה "יעד אסטרטגי איראני", שיעמיק את יכולתה לתקוף את ישראל, ויביא את מדינות אירופה לטווח שלה". איראן ערכה ניסויים בשני הטילים בחודש שעבר וביוני האחרון.
ישראל צופה רמזים איראניים קודמים לגבי תוכנית החלל שלה, לאחר שבשנה שעברה הודיעה על כוונתה לפתח משגרים ניידים לטילים אלה, וכי פיתוח כזה "מתאים למטרות צבאיות ולא למשימות אזרחיות", במיוחד מאחר שמתפתחות חברות הקשורות לתעשיות צבאיות איראניות. הטילים הנ"ל.
לפי הערכות ישראליות, פיתוח טילים המסוגלים לשאת פצצות גרעיניות הוא "אחד הצירים המרכזיים שאיראן מפתחת, במקביל למאמציה להעשיר אורניום". עם זאת, ההערכות הישראליות מצביעות על כך שאיראן עדיין רחוקה מלקבל החלטה על התקדמות תוכנית הגרעין שלה, וכי גם אם היא קיבלה החלטה כזו, התאמתו של טיל לשאת ראש נפץ גרעיני היא עניין מורכב וגוזל זמן. .
במסגרת המערכה נגד איראן, טוענת ישראל כי הטילים הנמצאים כיום ברשות איראן, עם טווח של 500-700 ק"מ, מסוגלים לכוון את מדינות המפרץ. עם זאת, החשש הישראלי הוא שחיזבאללה הלבנוני מחזיק בטילים כאלה, שיעשו להיות מסוגל לתקוף מטרות ישראליות.
איראן פיתחה טילים ארוכי טווח המסוגלים להגיע ל-1,000-2,000 קילומטרים, כמו טיל סג'יל לטווח של 2,000 קילומטרים וטיל שהאב-3 לטווח של 1,500, והם ניתנים לשיגור מאיראן נגד מטרות בישראל.
נור ניוז