אפשרויות התנגדות מול "הציונות הדתית"

ככל שנראה כי אפשרויות הרשות מוגבלות בשוליים מצומצמים, על פי התחייבויותיה הפוליטיות, אפשרויות ההתנגדות נהנות מרווח רחב יותר יחסית, לנוכח ההתפתחויות בבחירות האחרונות בישראל, ועלייתה של "הציונות הדתית". וההסכמים הקואליציוניים שלה עם נתניהו, שאושרו בכנסת, באופן שהוא מכניס את הגדה המערבית, יחד עם ירושלים הכבושה, לאחיזתם של הקיצונים הציוניים ובראשם הצמד בן גביר וסמוטריץ'.

בחירות ההתנגדות המסומנות בזיעה, כאב ודם נראות לגיטימיות יותר עם העלייה הזו, ובאו לידי ביטוי בצורותיהן הבהירות ביותר בקבוצות הגרילה שנקטו צעדים רצופים ברחבי הגדה המערבית, במיוחד בצפון שלה, ובעיקר ב"ג'נין". גדוד ו"גוב האריות", שגבם היה על גדודי אלקודס. גדודי אל-אקצא, ועשרות צעירים זועמים על אכזריותו של הכובש.

סביר להניח שהרשות לא תוכל להרחיב את מרווח האפשרויות שלה, לאור ההימורים ארוכי הטווח על האמריקאים. במיטבה, היא נאלצת לעזוב את הכיכר העמוסה שלה במשך שני עשורים, כדי להיות עקבית עם מה שנבע מהתפתחות הבחירות האחרונות בישות היהודית, להתעמת מולה בלב ליבה שלה בין מטה המוקטעה לבין מטה המוקטעה. הנהגת בית אל, וביניהם מחנה ג'לזון כעד וכשהיד, בביטוי סמלי לאופי הטרגדיה הפוליטית הנוכחית.

מול עובדות אלו, היכן עומדת ההתנגדות, ומהן האפשרויות שלה? ההתנגדות כאן היא לא עזה, בראשות חמאס וג'יהאד בלבד, גם אם היא התואר הבולט שלה, בגלל כוחה הטילים והמבנה הארגוני, אלא כל דחף שמתמודד עם הכובש חל עליה, גם אם הוא מיוצג על ידי זאבים בודדים כמו השהיד עודאי אל-תמימי, או תשתית מאורגנת, כמו החוליה שהצליחה לפוצץ מרחוק את ירושלים הכפולה בסוף החודש שעבר.

אפשרויות ההתנגדות משלבות בתחומן, ממדים מדיניים וצבאיים, כמו גם חיים והומניטריים, והן פתוחות וחופפות, על פי רעיון ההתנגדות, בהתחשב בכך שההתמודדות עם הכובש היא תמצית קיומו. לפיכך, הן אופציות המתרחבות בהתאם לגיוון שלהן, גם אם העימות בשטח נשאר עיקרו, והוא חורג מאופיו כהתנגדות אם מגווןו מוגבל לגורם הפוליטי או הקיום, למרות חשיבותם.

במקרה שההתנגדות שומרת על מוצקות העמדה הפוליטית, ואינה תלויה בגורם הפרנסה, אזי היא מסוגלת, לאור יעילות השטח, לגבש משוואה בלתי ניתנת לשבירה, והדבר יאפשר להתנגדות למהר לשמור לצעוד עם ההתפתחות הזו באמצעות אפשרויות חדשות. מהן האפשרויות הצפויות הללו?

ההתנגדות עלולה למצוא את עצמה נדחקת לשולי ביטחון ושולי שטח שלא מילאה בעבר, מה שיאלץ אותה להפעיל את העורף, למשל, כך שהקשר בין ההתנגדות לזרמים פוליטיים פעילים שם יהיה קשר חזק, ורבים מהם. שייכים לאותה אסכולה פוליטית, שהיא חזית כואבת עבור הכובש. ראינו את ההשלכות שלו במהלך הקרב על "סייף אל-קודס", והוא התערער קלות, ואיך הכובש ראה בזה יותר מסוכן מהטילים של עזה שמילאו את האופק.

ויש את החזית האזורית, כולל מדינות הנורמליזציה, שבה ראינו, למשל, את משמרות המהפכה האיראניים, איך הם פגעו במרכזי המוסד בכורדיסטן העיראקית, כשהישות העברית חצתה את קווי השדה האדומים, כך גם ההתנגדות הפלסטינית. מוצאת עצמה נאלצת להפעיל את האנרגיה של מעריציה ובריתותיה במפרץ, מרוקו, טורקיה וירדן, על למשל, לפתוח במתקפות ביטחוניות נגד הזרועות הזרות של הכובש?

וכאשר מסתכלים על מפת העימותים עם עזה, והופכים כל עימות למלחמה, ההתנגדות עלולה להיאלץ להתפשר על השקט היחסי הנוכחי, ולאמץ מה שהוא חשש שטח מחושב. לא רחוק מאיתנו נמצא אירוע ההרג היחיד ממרחק אפס של אחד הצלפים של צבא הכיבוש הישראלי בשנה שעברה, בעקבות טבח מפגינים שלווים על החוט, או התכתשויות פה ושם אחרי כל פלישת דחפורי הכיבוש, שהם פלישות קבועות, באופן שהופך את חיי מתיישבי הכיסוי לגיהנום בלתי נסבל. ובמקרה שהיא תהפוך למלחמה, שולי ההתנגדות בהסתננות דרך מנהרות או מעבר לים, לעבר התקהלויות ומחנות של מתנחלים, עדיין לא ידוע לכובש, והוא פתוח לאפשרויות שונות.

ובזמן שבו אפשרויות ההתנגדות בגדה נראות רחבות יותר ממבט ראשון, בין אם באמצעות הגוף הסודי הראשי של כוחות ההתנגדות, ובין אם באמצעות קבוצות הגרילה הגלויות בצפון שלה, בשל אופי הפתיחות של הגדה המערבית ל רוב מוקדי ההשפעה בישות, פתיחות שהכובש מנסה לחנוק מג'נין, על ידי חיזוק מחסומים צבאיים, בהתחשב בכך שאין התנחלויות סביב ג'נין, בניגוד לאזורים אחרים, כך שההתנגדות עלולה למצוא את עצמה אימפולסיבית בכיוון של עורר חוויית אינתיפאדת אל-אקצא, המדווחת כיום בהרחבה בתקשורת העברית, והיא חוויה שהכניסה את שני הצדדים למאזן אימה במשך שלוש שנים רצופות. בתקופה 2002-2004.

ההתנגדות עלולה למצוא את עצמה, ללא התארגנות מוקדמת, או באמצעות תגובות שהופקו בעקיפין על ידי חממות ההתנגדות, ממהרת לקראת שביתות תקיפות בדומה למה שקרה ברמדאן ושבאן העבר, במיוחד לאור חוסר היכולת לגרום להפסדים אנושיים גדולים. בקרב כוחות הכיבוש, שהם קבועים.הפלישה, שגרמה להפסדים נרחבים של פלסטינים, באופן שעשוי לדחוף את ההתנגדות לעבר נסיגה מחושבת, המאפשרת לה להפתיע את כוחות הכיבוש, או ללכוד אותם במארבים, כך שהעלמותם. והמראה מחושבים לפי גורמי שדה, רחוק מהבוהק של העיקרון של מענה בלעדי, מקיף וקבוע.

ונותרה אופציית ההתנגדות החזקה ביותר, שאולי תצטרכו למהר לקראתה, במיוחד אם השטויות של הישות באות על פי המנטליות של בן גביר וסמוטריץ', המונעת כלפי הגדה המערבית ועזה, ובהתאם לשאיפותיו של נתניהו והבחירות הקודמות שלו. איומים על איראן ולבנון. במיוחד חזית הגדה המערבית, בה ג'נין נלחמת על פני שטח שאינו עולה על 3 ק"מ, כבר שנה וחצי, וזה איחוד מיוחל, והוא לוחץ על המוני ההתנגדות והקאדרים שלה, בתקופה שבה גרגרי הציר התארגנו והתחזקו, ו"החניתות מסרבות אם הן מתחברות להישבר, ואם הן נפרדו לרסיסים".