נשיא סין שי ג'ינפינג ביקר בסעודיה בין ה-8 ל-10 בדצמבר וחתם על מספר תזכירים והסכמים בשלושת הצירים של מדינות סעודיה-סין, ערב-סין והמפרץ הפרסי-סין, תוך דיון והתייעצות עם גורמים רשמיים שונים.
טיול זה, במיוחד בשל נוכחותם של כמה סעיפים בלתי צפויים על איראן בהצהרות המשותפות שפורסמו עם ערב הסעודית ומדינות אזור המפרץ הפרסי, גרם לתופעות לוואי ותגובות רבות בתוך המדינה ומחוצה לה.
ללא קשר לאופיו וממדיו של טיול זה, עליו נעמוד להלן, מה שהתגבש סביב טיול זה ואירועיו בסביבה התקשורתית של מגמת המערב, כבעבר, התמקד ביהירותו של המשטר ובהשראתו. כישלון הממשלה בתחום מדיניות החוץ, ולמרבה הצער, ניתוח הנושא מבלי לקחת בחשבון את העקרונות השולטים ביחסים הבינלאומיים, כמו גם אי מתן תשומת לב לצרכים המבוססים על מתן אינטרסים לאומיים, הוחלט רק עם א. גישה פוליטית וסיעתית.
ללא קשר לגישה שאומצה על ידי מומחים מערביים ותקשורת דוברת פרסית בהקשר זה, המוגדרת באופן טבעי בהקשר של חובתם ושליחותם האנטי-איראנית, הספרות שבה נעשה שימוש והניתוחים שהוצגו על ידי כמה פוליטיקאים וכלי תקשורת מקומיים והספרות שבה נעשה שימוש. על ידם זה היה מאוד מפתיע.
בהקשר זה, יש לשים לב למספר נקודות:
ראשית כל; היחסים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לסין התבססו מאז ומתמיד על שיתוף פעולה ואינטרסים משותפים, ומסיבות החורגות ממסגרת הערה זו, היחסים בין שתי המדינות מעולם לא הגיעו לרמה של שיתוף פעולה אסטרטגי. על בסיס זה, גרימת אמירה שקרית זו לפיה איראן איבדה את שותפה האסטרטגי היא התנהגות רחוקה מהאמת וההגינות.
שְׁנִיָה; ביחסים בינלאומיים ובמסגרת הדרגים שנקבעים בשיתוף פעולה בין מדינות, כל צד קובע מדיניות ופועל על סמך האינטרסים הלאומיים שלו בלבד, והיחסים בין טהראן לבייג'ין אינם מחוץ למעגל זה. הכרה וקבלת עקרונות אלו מסייעת להפוך את ההערכות לגבי הוצאת הצהרה משותפת של סין ומדינות המפרץ הפרסי, שכללה סעיפים אנטי-איראניים, למציאותיות יותר ומחוץ לתחום השיפוט הרגשי.
בינתיים, התגובה המהירה והנחרצת של מנגנון מדיניות החוץ של ארצנו להוראות האנטי-איראניות של ההצהרה המשותפת של סין עם מדינות המפרץ הפרסי מלמדת גם על מחויבותה הנחרצת של הממשלה לעקרון של הבטחת האינטרסים הלאומיים. יחסי חוץ ולא ייכשל לעשות זאת בשום פנים ואופן.
מטבע הדברים, צפוי כי לדמויות הפוליטיות ולתקשורת של המדינה, ללא קשר למגמות הפלגיות, יש עמדות משותפות וקוהרנטיות בנושאים הקשורים לביטחון המדינה ולאינטרסים הלאומיים, להן היינו עדים במקרה האחרון, במיוחד בשל ההערות הסיניות על שלושה איים.
שלישית, לסין, ככלכלה השנייה בגודלה בעולם, בשנים האחרונות ואף לפני ניצחון המהפכה האסלאמית, מעולם לא הייתה גישה עוינת או שתלטנית כלפי איראן, ובמקום זאת, בשל גישתה הפרגמטית והעצמאית יחסית של המדינה. , אפילו בשיא הסנקציות האכזריות של המערב נגד ארצנו, סין שמרה על יחסיה עם איראן.
אם העיקרון מבוסס על ניתוח מציאותי והוגן של התקרית האחרונה, כדי לשפוט את הנטל השלילי של פעולתה של סין והשפעותיה, עלינו להשוות את המהלך הלא ידידותי הזה של בייג'ינג עם הזדון, האיבה והפשע ההיסטורי של בני המערב, במיוחד ארצות הברית, כלפי העם האיראני, ובנוגע לבוא נשפוט את עתיד היחסים עם המדינה הזו.
אין ספק שהפעולה הלא ידידותית של סין לאחרונה, בכל מטרה שהיא בוצעה, היא נקודה שחורה ובלתי מתקבלת על הדעת בתולדות היחסים של בייג'ינג עם טהראן, אך איננו יכולים להתעלם מהעובדה החשופה שאיראן, באמצעות היחסים ושיתוף הפעולה עם סין, במיוחד בתחום הכלכלי. מימדים וזה גם לקח אינטרסים פוליטיים רבים.
לתאר במדויק; אם לסין יש עמדה חשובה ביחסי החוץ של איראן, זה בגלל שהאינטרסים המדיניים והכלכליים של איראן הובטחו ביחסים אלה, ובאמצעות זה, במצב שבו מדינות המערב תמיד השתמשו בעמדתן בפורומים בינלאומיים כדי להפעיל לחץ על איראן. ולהגביל את המדינה שלנו. אפילו במצב הגרוע ביותר האפשרי, כאשר דעתה של סין הייתה נגד איראן, היא הגבלה את עצמה לבסוף בהימנעות בפורומים בינלאומיים ונקטה עמדה ניטרלית.
זאת, למרות שמדינות כמו ארה"ב ומדינות אירופה מעולם לא הפסיקו להיות זדוניות, להטיל סנקציות ואף לפעול בזדון כדי לפגוע במערכת במצב שבו ככל הנראה היו באווירה של הסלמה עם איראן.
עכשיו השאלה היא כאן; אנליסטים שמתיישרים ברצון או שלא ברצון עם זרמי הרפובליקה האסלאמית ומנסים לעוות את האירועים ובמטרה כושלת להראות את מדיניות החוץ של המשטר, הרחבת יחסי סין עם מדינות ערב היא דוגמה לכשלים אלו, האם הם אי פעם הסתכלתי על הנושא מזווית זו: האם הנוכחות הפעילה של סין במפרץ הפרסי וכריתת חוזים רבים עם שותפיה האסטרטגיים של וושינגטון משמעותם ירידה בכוחה של אמריקה והמערב באזור ולא תבוסת איראן?
עובדה זו, לצד התגובה הקרה ואף ההתנגדות המעשית של מדינות המפרץ הפרסי לבקשת ארצות הברית לצמצם את היחסים עם רוסיה ולסייע ביצירת איזון בשוק האנרגיה העולמי על מנת להפעיל לחץ על מוסקבה, שהיא נחשב כיום לא למתחרה אלא לאויב של ארצות הברית, הוא סימן להפחתה חדה בהשפעה. אמריקה לא עושה חדשות באזור ובין שותפיה המסורתיים?!
עם הפרשנויות הללו ותוך גינוי העמדה השגויה של סין בהוצאת הצהרה אנטי-איראנית משותפת עם מדינות המפרץ הפרסי, עלינו לשאול את הזרמים שממשיכים לפעום בתוף הצורך לשנות את כיוון יחסי החוץ של המדינה כלפי מערב, מדוע העמדה השגויה של בייג'ין, שהיא גם עם איראן האם חתימה על הסכם שיתוף פעולה ל-25 שנה היא סיבה מכרעת לכישלון מדיניות שיתוף הפעולה עם המזרח?
אם אנחנו רוצים לקבל החלטה לגבי היחסים עם המערב ובמיוחד עם ארה"ב עם הטיעון הזה, עמדת מדינות המערב, שבעבר ובהווה לא רק שלא הועילו לארצנו, אלא בעוינות מתמשכת, רק ביקשו לתקוף את המערכת ואף להפיל את הרפובליקה האסלאמית של איראן. איך יהיו יחסי החוץ של איראן?!
נור ניוז