הנורה האדומה שהדליק מצטרפת לעוד ליקוי חמור שהתפתח בצל המשבר והוא הקושי לגבש אסטרטגיה ולקדם הכרעות בסוגיות קיומיות, מבית ומחוץ, על רקע קיומן של ממשלות קצרות ימים שרוב מעיניהן נתונים לשרידות ולחילופי מהלומות עם יריבים פוליטיים.
בישראל לא ניתן כיום לנהל דיון ענייני בסוגיות אסטרטגיות. כל התפתחות - לרבות כאלה שכלל אינן קשורות אליה - כל הישג וכל מחדל, מפקקי תנועה ועד תמורות באַרְכִיטֶקְטוּרָה העולמית, נקראים מבעד למשקפיים הפוליטיים ומשמשים אמצעי לתשבוחות עצמיות או להוקעת היריב. המורכבות נעלמה מהשיח, שנשלט על ידי סיסמאות באופן שמשקף זלזול לא מבוטל של הצמרת הפוליטית בשיקול הדעת ובתפיסת המציאות של הציבור. זהו שיח יצרי שסוחף לקרבו את גורמי המקצוע, גם ללא רצונם, ומטשטש בין הפוליטי לענייני.
הנושא הפלסטיני ממחיש גם הוא את ליקוי המאורות המכה במרחב הפוליטי. מדובר בתחום סבוך במיוחד שבו היעדר יכולת ו/או רצון לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח מתעל את כלל הממשלות בשנים האחרונות להכתיר את "השקט" כדוקטרינה - הן בעזה והן בגדה המערבית - ואת הכלכלה לאמצעי פעולה מוביל. בפועל, נוצרת "מדגרה" שבה מתפתחים איומים אסטרטגיים: חמאס מתחזק (בעיקר בעזה), הרשות הפלסטינית נחלשת, ובגדה המערבית מואץ מיזוג כלכלי שעלול להוות מסד להיתוך מדיני.
קורבן הכאוס הפוליטי הוא האינטרסים הקריטיים של ישראל. הישראלים הגיעו לנקודה שבה לא יהיה מוגזם לצפות ואף לדרוש מהפוליטיקאים להתעלות מעל העימותים ברוח "הישרדות" שהם מנהלים בשנים האחרונות, להבין את גודל הנזק האסטרטגי שנגרם ולשקללו במהלכיהם.
לציבור יש בהקשר הזה תפקיד מרכזי כמי שצריך להציג סימני שאלה וקולות ביקורת נוכח מאמץ הפוליטיקאים לעיצוב התודעה בצבעים מגמתיים של שחור ולבן, ולתבוע - במיוחד לקראת הבחירות - להציג משנה ברורה ובהירה בסוגיות הליבה הלאומיות, תוך הבהרה שאלה יהיו שיקולים מרכזיים בהצבעה.
נור ניוז