בספרו "שובר היסטוריה" אמר קושנר כי המסע הראשון בין "ישראל" לאיחוד האמירויות היה "תחילתה של הערכה חדשה והדדית בין הישראלים לאמירויות".
הוא הוסיף, "זמן קצר לאחר מכן, ביבי (בנימין נתניהו) אישר את נוכחותו באירוע בבית הלבן שתכננו ל-15 בספטמבר, ומוחמד בן זאיד התחייב לשלוח את אחיו, שר החוץ עבדאללה בן זאיד, בתור שלו. נציג", וציין כי "עם הפרטים האלה התמקדנו בסיום הסכם הנורמליזציה עם בחריין".
הוא המשיך, "בדקתי בדיסקרטיות את ההתעניינות של בחריין בישראלים ובמדינות האמירויות, ושתי המדינות היו להוטות לכלול את מדינת המפרץ העשירה בחתימה בספטמבר".
"הנחתי את הצוות שלי לנסח את הצהרת הסכם אברהם, שהיא מסמך מקיף הכולל את כל שלושת הצדדים ואת ארה"ב", אמר, וציין כי הוא חזה מסגרת שאינה מתנגשת עם מאמרים ספציפיים ורגישים בפרט. הסכמי המדינות, "עקרונותיה הרחבים יותר יאפשרו לחתומים נוספים להצטרף מאוחר יותר, ככל שהמשכנו לשנות את הפרדיגמה ברחבי המזרח התיכון.
"רגע לפני 13:00 התאספו ארבעת המנהיגים בחדר הסגלגל ולאחר מכן פנו לחדר הכחול. במדשאה הדרומית המתינו להם יותר מ-700 אורחים, בהם נכבדי חוץ בולטים, חברי קבינט, מחוקקים, מנהיגים עסקיים וזרים. מומחי מדיניות", הוא דיווח.
"המנהיגים היו ראויים להיות מוקד האירוע", אמר קושנר, "הם היו אלה שיצרו את התנאים ולקחו סיכונים כדי להשכין שלום".
עד מהרה החלו המנהיגים לעזור זה לזה להבין היכן לחתום, וצלמים לכדו את האינטראקציות שלהם עם סדרה של תמונות בלתי נשכחות, שהדגישו את אישיותם המובהקת. כשטראמפ סיים את המסיבה, כולנו קמנו והריענו".
ב-15 בספטמבר 2020, איחוד האמירויות ובחריין חתמו על הסכם נורמליזציה מלא עם הישות הציונית בוושינגטון בחסות ארה"ב, על רקע דחייה נרחבת של המהלך, לפני שהצטרפו אליהן מרוקו וסודאן, מה שהביא את מספר המדינות הערביות שהודפסו ל-6 לאחר מצרים וירדן.
נור ניוז