אמל לובאד בת ה-11 הייתה שקועה במחשבות כשפגשתי אותה במה שהפך לביתה השני, בית החולים אלשיפא בעיר עזה. זה היה ביקורה השלישי בבית החולים השבוע. לפני חמש שנים אובחנה אצל אמל אי ספיקת כליות, מה שמחייב אותה לעבור דיאליזה. השתלת כליה תציל את חייה.
היא קיבלה את פני בחיוך שהסתיר את הכאב הרב שמגדיר את עברה, ההווה והעתיד שלה. מכונת הדיאליזה שהיא מחוברת אליה בדרך כלל שעות על גבי שעות התקלקלה. החלקים הדרושים לתחזוקתו אינם זמינים ברצועת עזה הנצורה. רשויות הכיבוש הישראליות לא יאפשרו לייבא את חלקי החילוף והציוד הדרושים, כך שמצבה הבריאותי של אמל החמיר במידה ניכרת. השתלת הכליה נחוצה כעת בדחיפות; היא כבר לא יכולה להרשות לעצמה לחכות.
מכשירי דיאליזה שבורים ומחסור בתרופות וטיפול מתאים מאיימים על חייהם של קרוב ל-600 חולי כליות פלסטינים ברצועת עזה. אמל לא לבד בהמתנה להשתלה; לידה ישב אבו עלי, בן 70, שבקושי הצליח לדבר. גם הוא ישב על כיסא דיאליזה, ידיו רועדות. האחות התבוננה במכשיר הדיאליזה בחשש, מחשש שהיא תתקלקל ותפסיק לפעול. עברה שעה וזה עדיין רץ, אבל רמת הלחץ של כולם המשיכה לעלות: אבו עלי דורש שלוש שעות דיאליזה ביום. בנו הבכור איברהים מלווה אותו לפגישותיו באל-שיפא, לפעמים מציע אוכל או שיחה כדי לנסות להסיח את דעתו של אביו. איברהים סיפר לי על יום שבו מכונת הדיאליזה אכן התקלקלה באמצע הפגישה, מה שגורם להם להמתין יום שלם עד שהמכונה טופלה ותיקונה. כל מכשירי הדיאליזה ישנים, אמר לי איברהים, מה שהופך את הטיפול לכאוב יותר עבור החולים, אבל בעזה אין אפשרות אחרת.
המצור על עזה בראשות ישראל משפיע על כל היבטי החיים בבית החולים: מתרופות ועד לשימוש חד פעמי רפואי; החל מחלקי חילוף לחשמל כדי לשמור על מכונות לעבוד; מדלק למחוללי החירום בזמן הפסקות חשמל ועד לחלקי חילוף לגנראטורים עצמם, שגם הם מתקלקלים לעיתים קרובות. חולי כליות ממשיכים לסבול מכל זה, כולל המחסור במזרקים מלאים בתרופות מדללות דם, שגם הם לרוב לא זמינים בגלל החסימה. שיעור האבטלה הגבוה במיוחד בעזה מקשה מאוד על משפחות להרשות לעצמן טיפולים יקרים, כגון דיאליזה שלוש פעמים בשבוע.
אם מטופלים ייחשבו שהם מעבר למשאבים המוגבלים של אל-שיפא ושאר מערכת הבריאות בעזה, לא סביר שהם יקבלו אישור מרשויות הכיבוש הישראליות לעזוב את השטח הנצור לטיפול במקום אחר, בהנחה, כמובן, הם יכולים להרשות לעצמם ללכת בכל מקרה. מי שהתמזל מזלם לקבל אישור נסיעה מהישראלים הם לרוב החולים ביותר, ולכן המסע עצמו מהווה לרוב סכנת חיים.
לא רק מכונות דיאליזה דורשות תחזוקה וחלקי חילוף שנאסרו על ידי החסימה; הרבה ציוד רפואי אחר נמצא במצב רעוע דומה בבתי חולים ממשלתיים ופרטיים ובמתקנים רפואיים כאחד. בקשות לחלקי חילוף המוגשות על ידי משרד הבריאות הפלסטיני נדחות בדרך כלל על ידי ישראל.
איברהים עבאס הוא מנהל היחידה להדמיה רפואית בבית החולים אלשיפא. לדבריו, איסורי היבוא והנסיעות של ישראל מתועדים היטב ויש להגישם לארגון הבריאות העולמי ולארגוני זכויות אדם. הוא הסביר כי המשבר הרפואי בעזה נוצר מכוונתה המכוונת של מדינת הכיבוש לשתק את מגזר הבריאות במובלעת החוף.
מנכ"ל בית החולים אל-שיפא, מדאת עבאס, סיפר לאחרונה במסיבת עיתונאים על מצב הבריאות הקשה והדגיש את הצורך הדחוף בהכנסת מכשור רפואי חדש בבתי החולים בעזה לנוכח התפשטות המוטציה האחרונה בנגיף הקורונה. בחדרי טיפול נמרץ חסרים מאווררים והם מוגבלים כיצד הם יכולים לטפל בחולים עם מחלות ומחלות קשות. חייהם של החולים נמצאים בסיכון כל הזמן. סכנות פיזיות ופסיכולוגיות אופפות אותם מכל עבר.
במחלקת הריאות בבית החולים עצר אותי זקן ששכב על מיטה בפינה. הוא בקושי הצליח לנשום. הוא גם סובל מיתר לחץ דם וסוכרת. "הטיפול שלי לא קיים", אמר במרירות. "זה מה שהמומחה אמר לי."
רופאים רבים מתקשים לאבחן את מטופליהם בצורה מדויקת עקב כשל בציוד אבחון מתאים. למרות נוכחותם של אנשי מקצוע רפואיים מומחים בעזה, השימוש הממושך והמוגבר במכשירים הזמינים מגדיל את הסיכוי לכשל משימוש יתר, ומקשה עוד יותר על אבחון חולים ורישום טיפול. זה מעגל קסמים וקטלני.
לדברי ד"ר עבד אל נאסר סובה, מתאם מגזר הבריאות של ארגון הבריאות העולמי, התפשטות המוטציה האחרונה של קוביד-19 הובילה להידרדרות נוספת של מערכת הבריאות המתוחה והבלויה בעזה. נדרשת התערבות מיידית ודחופה של הקהילה הבינלאומית כמו גם מוסדות הומניטריים ורפואיים. התיאום עם הישראלים בנוגע למעברים וכניסה של אספקה רפואית לוקח זמן רב ומגיע עם סיכון ממשי שהם עלולים פשוט לסרב לאפשר אספקה נחוצה נואשות לעזה, עם ההשלכות הקשות שיש לכך. משבר שירותי הבריאות בעזה הוא קריטי, ובדומה לאמל הקטנה, דורש פעולה מיידית ומצילת חיים כדי להקל על סבל ומוות מיותרים.
נור ניוז