חלפו כבר ארבעה ימים מאז שבן כספית חשף את המגעים של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו לעסקת טיעון, ויש פער מהדהד בין הרעש הגדול במערכת הפוליטית ובין הקול שיוצא מסביבת נתניהו - דממה.
בכירי הליכוד החלו בסוף השבוע במירוץ לאולפנים כדי לסמן טריטוריה במירוץ לתפקיד היו"ר, ובקואליציה כבר עוסקים במיפוי התרחישים של הממשלה החלופית שעלולה להפיל אותם. נתניהו עוד לא אמר מילה, והשתיקה שלו כהודאה, לפחות על גודל הרגע וההחלטה הגורלית אותה הוא צריך לקבל בימים הקרובים.
גדולי תומכיו הצייצנים, שהמומים ומבולבלים מהדיל שרקם עם היועץ המשפטי לממשלה ולא אחר מאהרן ברק, עדיין נאבקים לשנות את רוע הגזירה ולשכנעו שיילחם עד הסוף ויוכיח את חפותו. אבל הפוליטיקה הישראלית, שנערכת לאחת הטלטלות הגדולות בתולדותיה, לא מחכה להתחבטויות הגורליות, וכבר החלה להיערך ליום שאחרי.
אביגדור ליברמן השתמש אתמול במונח "מפץ גדול", ויש מבחר קלישאות וסופרלטיבים שממחישים את גודל המאורע: צונאמי/רעידת אדמה/רעש טקטוני. מוקד הרעש יהיה הליכוד, שם אחרי 16 שנים רצופות של עידן נתניהו יבחרו את היו"ר הבא, אבל בימין כולו ובממשלת בנט לפיד יהיו רעידות משנה, שיכולים להימשך חודשים.
במידה ונתניהו אכן יחתום על הסדר טיעון ויתפטר מראשות הליכוד, חוקת המפלגה קובעת שתוך שלושה שבועות ייבחר יו"ר זמני, ושתוך שלושה חודשים לכל היותר יתקיימו פריימריז של המתפקדים לבחירת יו"ר קבוע. בקואליציה מקווים ומעריכים שלכל הפחות, עד שייבחר מנהיג חדש לליכוד, הם יצליחו לשרוד על מי מנוחות, אבל באירוע טקטוני גם הנחות יסוד והערכות מתנפצות וקורסות. יש כל כך הרבה סימני שאלה ובאמת שהכל אפשרי.
עבור בכירי הליכוד, מדובר ברגע לו חיכו במשך שנים. בתנועה שלא מדיחה מנהיג מכהן תחת מנהיג מגה-פופולרי שמיתג נאמנות אישית כערך עליון, רובם קברו את שאיפות וחלומות המנהיגות שלהם ואף אחד לא רוצה לפספס את ההזדמנות לפרוץ קדימה. ישראל כץ, שתמיד הדגיש שהוא מתכוון להתמודד רק אחרי עידן נתניהו, התייצב אתמול באולפן פגוש את העיתונות ולהכריז שהוא מאמין שהוא ייבחר כיו"ר זמני במרכז הליכוד וכבר אז יפעל להקמת ממשלה חלופית בכנסת הזו. לפני כץ, אמיר אוחנה אמר לרינה מצליח ש"לא מן הנמנע" שיתמוד דאחרי שנתניהו יפרוש. בכך מגיע מספר המתמודדים הפוטנציאליים על ירושת נתניהו ל-8 : כץ, ניר ברקת, יולי אדלשטיין, אבי דיכטר, צחי הנגבי, מירי רגב, אמיר אוחנה, ואולי גם גלעד ארדן - שיצטרך להחליט אם לעזוב את תפקידו כשגריר בניו יורק כדי להתמודד בפריימריז בארץ.
לא מן הנמנע, כדברי אוחנה, שלרשימה הזו יצטרפו בהמשך שמות נוספים, ולא מן הנמנע גם שנתניהו יריץ את אחד ממקורביו ליו"ר זמני כדי לשלוט במפלגה מרחוק בתקופת המעבר ולמנוע מכץ את קבלת המושכות, או יחפש את הדרך המשפטית שתכשיר את המשך כהונתו כיו"ר זמני עד שייבחר יו"ר קבוע בפריימריז. אבל נראה שהליכודניקים כבר לא ממש מחכים לו, אלא מתחילים נערכים על הקוים.
גם בצמרת הקואליציה קיימו בסוף השבוע שצף התייעצויות פוליטיות והערכות מצב, לקראת אפשרות של אובדן הציר שחיבר את מרצ, ימינה ורע"מ לכדי ממשלה אחת. ככלל, פרישה של נתניהו היא חדשות טובות עבור אנשי הימין בקואליציה, שייפתח בפניהם עולם של אפשרויות אחרות בכנסת הנוכחית, וחדשות רעות עבור מפלגות השמאל, ובעיקר עבור נפתלי בנט ויאיר לפיד. בתרחיש המרכזי, נבחר יו"ר חדש לליכוד, זמני או קבוע, ואז גדעון סער, איילת שקד, זאב אלקין ודומיהם, יוכלו לחזור הביתה ולהקים ממשלת ימין חלופית בכנסת שתדיח את בנט מיידית ותזרוק לפח את הרוטציה של לפיד. גם גנץ הוא שותף מבוקש בגוש הימין, ואפילו ליברמן לא פסל אתמול על הסף שותפות מחודשת עם הליכוד.
התרחיש הזה, גם אם יתממש, יקח זמן, שבמהלכו הממשלה לכאורה אמורה לנשום, אבל זה לא שחסרות לה בעיות, גם בלי קשר להחלטות חייו של נתניהו. המתיחות הגואה בקצוות בין ימינה ותקווה חדשה לרע"ם ומרצ גם כך משתקת את הקואליציה בכנסת בשבועות האחרונים, והאפשרות שהממשלה תתפרק בקרוב תגביר את אוירת החשדנות והעוינות, ותקשה על הצדדים להגיע לפשרות. גם האופוזיציה תהיה בכאוס, כנראה, אבל האתגר של בנט ולפיד בתחזוק בקואליציה צפוי להפוך להרבה יותר מורכב.
התגובה המידית של בנט ולפיד לדיווחים על עסקת הטיעון היתה החלטה על קידום ועדת חקירה לפרשת הצוללות. גנץ הניח את ההצעה על שולחן הממשלה כבר באוקטובר, אבל עד עכשיו היא עוכבה במזכירות הממשלה בגלל התנגדות של בנט. ביום שישי בבוקר, אחרי שהחל להתברר שגם נתניהו וגם הפרקליטות רציניים בנוגע לעסקה, בנט נתן לגנץ ולפיד אור ירוק להעלות את ההצעה להצבעה בממשלה, והם מיהרו להכריז חגיגית שזה יקרה כבר ביום ראשון הקרוב. בסוף השבוע בלשכת רהמ החליטו לא לשים את ההצעה על סדר היום, בנימוק טכני שלא ניתן מספיק זמן לשרים לעיין בפרטיה, אבל אצל גנץ מתעקשים שהיא בהחלט תעלה בשבוע הבא.
נור ניוז