החוק שיעלה לנו את הריבית על הפיקדון?

בהמשך לדיון שהתקיים בועדת הכספים ביום שני האחרון בהשתתפות נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון הגישו חברי הכנסת ינון אזולאי (שס), משה גפני (יהדות התורה) ומשה ארבל (שס) הצעת חוק שתחייב את הבנקים לגלגל את עליית ריבית בנק ישראל על הפקדונות. על פי הצעת החוק, יתווסף לחוק הבנקאות סעיף הקובע זיקה בין הריבית שהבנק גובה על ההלוואות לבין הריבית שהבנק מעניק על הפקדונות. כך שאם הבנק המסחרי גובה ריבית של 4% לשנה על הלוואה, הרי שהוא יצטרך לתת על פיקדון בתנאים דומים (שנלקח באותו מועד, לאותו פרק זמן, ובאותה הצמדה) ריבית בגובה מינימלי של 2% (50% מגובה הריבית שהוא גובה על ההלוואה).

הצעת החוק הנוכחית אמנם מציעה כי הנגיד והועדה המייעצת יחליטו על הנוסחה המדויקת שתקשור בין הריבית על ההלוואות לריבית על הפקדונות, אך הצעת החוק מבקשת לחייב את הנגיד כי בכל מקרה, הריבית על הפקדונות לא תהיה פחות מחצי מהריבית על ההלוואות. נכון לראות הצעת חוק זו, כהצעה המצמצמת את שיקול דעתו של בנק ישראל, שכן כבר כיום החוק מעניק סמכות מסוימת המאפשרת לבנק ישראל להתערב ב'דרך החישוב' של הריבית שהבנקים משלמים על פקדונות או גובים עבור הלוואות, ולכן משמעות החוק היא להטיל חובה על הנגיד לקשור בין הריבית על הפקדונות לבין הריבית על ההלוואות.

הנגיד עצמו הביע תמיכה בדרישה הציבורית מהבנקים, ואמר שהוא מצפה שהבנקים "יעלו יותר" את הריבית על הפקדונות, הוא אף קרא לציבור "לבדוק אפיקים אחרים, כמו קרנות כספיות". מלבד הביקורת הפומבית על הבנקים, הנגיד נקט בדרכים נוספות, כמו פרסום הריבית הממוצעת על הפקדונות בכל בנק. בנוסף, הנגיד הזכיר כי "מבחינה אגואיסטית", בנק ישראל מעדיף שהריבית על הפקדונות תעלה במהירות ובחדות בגלל שעליה כזו מסייעת לצמצום הביקושים ולמאבק באינפלציה.

עם זאת, הנגיד הבהיר בראיונות לכלי תקשורת כי אין בכוונתו להתערב לבנקים בהחלטותיהם העסקיות, והתבטא "אנחנו בשוק חופשי, לא ייתכן שאנחנו נכניס יד לקביעה הזו". בנוסף, בדיון בועדת הכספים הציג הנגיד גרף המראה כי הריבית על הפקדונות בישראל עלתה בקצב מהיר יותר מהעליה בריבית על הפקדונות בארצות הברית.

העובדה שבנק ישראל נמצא על הכוונת של ועדת הכספים, לא קשורה רק להרכב הממשלה החדשה, אלא לעובדה שבנק ישראל החל בהעלאות הריבית בעיצומו של המשבר הפוליטי, ההעלאה הראשונה היתה כשבוע אחרי שחברת הכנסת עידית סילמן התפטרה מהקואליציה, ולכן המערכת הפוליטית לא היתה פנויה להתעסק ברצינות בביקורת פרלמנטרית על פעילות בנק ישראל. בנוסף, כדאי להזכיר כי כעת ועדת כספים היא הגוף הכלכלי המשמעותי היחידי שעבר לידי השלטון החדש, ולכן כל כוחות היצירה או ההרס – תלוי את מי שואלים – מתנקזים לשם.