האיום של טראמפ בפלישה צבאית: האם המטרה של טראמפ היא משא ומתן או עסקה?

במדיניות החוץ שלו, טראמפ אינו מחפש משא ומתן אלא עסקה חד-צדדית; גישה שבה ארה"ב מכתיבה את תנאיה והצד השני חייב לקבל. מאירופה ועד מקסיקו וסין, ארה"ב תמיד השתמשה בכלים של לחץ וסנקציות, ואילצה מדינות אחרות לקבל את דרישותיה של וושינגטון. אבל לגבי איראן, הדפוס הכפוי הזה עומד בפני מכשול רציני: כוחה הצבאי וההרתעה של טהראן, שאפילו מפקדים אמריקאים הכירו בו.
ההתנהגות הפוליטית של דונלד טראמפ ברמה הבינלאומית מלמדת שהוא לא מאמין במשא ומתן, לא בתפיסה הפופולרית שלו, וגם לא מחפש דיאלוג שווה להשגת הסכם שבו מתקיימים הסכמים של שני הצדדים. הוא תמיד חיפש עסקאות; גישה המבוססת על כך שארצות הברית תמיד כפתה את המסגרת המתוכננת מראש שלה, והצד השני נאלץ לשאת בעלויותיה מבלי ליהנות מהיתרונות שלה. ההבדל הבסיסי בין משא ומתן לעסקה הוא המפתח להבנת מדיניות החוץ של טראמפ לגבי איראן ומדינות אחרות.
דפוס עשיית העסקה של טראמפ; מאירופה ועד אוקראינה
דוגמאות שונות להתנהגותו של טראמפ מול מדינות שונות מראות שהוא רק ביקש לכפות את רצון ארצות הברית. בנוגע לאינטראקציות עם אירופה, טראמפ לחץ על המדינות החברות בנאט"ו לשלם את עלויות ההגנה שלהן על סמך רצונה של וושינגטון. בנוגע לסין, הוא אילץ את המדינה לקבל ויתורים כלכליים על ידי הטלת עלויות כבדות מבלי לתת ויתורים הדדיים. לגבי מקסיקו וקנדה, הוא שם בצד את עסקת NAFTA וכפה הסכם חדש שהיה לחלוטין לטובת ארה"ב. כעת, הוא מבקש להשיג ויתורים חדשים באמצעות הפעלת מלחמת המכסים.
אותו דפוס התרחש עם אוקראינה. כשנשיא אוקראינה הסכים לתת את הזיכיון לניצול המכרות המיוחדים שלה לארה"ב, הוא גם הציע בקשה הגיונית: הוא ביקש ערבות ביטחונית מארה"ב לאחר ביצוע ההסכם. אולם טראמפ לא קיבל את הבקשה מכיוון שהעסקה, מבחינתו, פירושה רק השגת ויתורים מבלי להציע ערבות או ויתורים הדדיים. זה גרם למחלוקת מילולית בין זלנסקי לטראמפ. לאחר הפגישה, מרקו רוביו, שר החוץ של ארה"ב, בראיון ל-CNN, הודיע ​​במפורש: "אין לנו משא ומתן עם אירופה".
ביצוע עסקות במקום משא ומתן: מדיניות ארה"ב בנוגע לאיראן
אותה גישה במדיניות של ארה"ב נראית לגבי איראן. טראמפ הציע משא ומתן אך בפועל הוא שואף לכפות מסגרת מתוכננת מראש ומצפה מאיראן לתת ויתורים בתחומים שונים, כגון יכולות גרעיניות, אזורי ומדיניות הגנה, מבלי לשלם מחיר שווה ברור. מדיניות זו אינה משא ומתן אלא עסקה בגישת כפייה.
ההתעקשות של ארה"ב על אפשרויות דיכוטומיות של "מלחמה או משא ומתן" היא למעשה המשך של אותה מדיניות יצירת עסקות. וושינגטון שואפת להכניס את טהראן ללחץ מרבי עד שהיא תיכנע בסופו של דבר לעסקה לא שוויונית לחלוטין. עסקה שבה ארה"ב מקבלת ויתורים, ואיראן חייבת לשלם רק את המחיר. עם זאת, החוויות של השבועיים האחרונים מלמדים שהאסטרטגיה לא הייתה יעילה לגבי איראן, והיא לא תהיה.

מדוע ארה"ב לא ביצעה פעולה צבאית נגד איראן?
אחת השאלות החשובות ביותר שהועלו בנוגע לעימות בין ארה"ב לאיראן היא: "מדוע ארה"ב, למרות רטוריקה מתוחה ואיומים חוזרים ונשנים, לא פתחה בפעולה צבאית ישירה נגד איראן?" אי אפשר למצוא את התשובה לשאלה זו בקיומה של גישה הומניטרית או שואפת שלום של וושינגטון. הגורמים העיקריים הם חישוב העלויות והיתרונות של מהלך כזה עבור ארה"ב, כמו גם חוסר הניבוי של השלכותיו.
משוואה שארה"ב לא יכולה לפתור
המדיניות הצבאית של ארה"ב תמיד התבססה על חישוב מדויק של הטבות והפסדים. וושינגטון מחשבת את העלויות הפוליטיות, הכלכליות והצבאיות של פעולותיה לפני כל פעולה; זה מתחיל במלחמה רק כשהיתרונות עולים על העלויות. לגבי איראן, המשוואה הייתה מאוד מסובכת ומעורפלת. התמיכה הציבורית, הכוח הצבאי של איראן, יכולות ההרתעה הגבוהות שלה והשפעתה האזורית גרמו לחישובים של ארה"ב להתמודד עם אתגרים. ארה"ב יודעת שכל פעולה צבאית נגד איראן תוביל למלחמה ממושכת ובלתי ניתנת לשליטה, שהשלכותיה עלולות לחרוג ממה שהפנטגון והבית הלבן יכולים לנהל.
הודאתו של גנרל מקנזי לכוח הצבאי של איראן
פקידי צבא אמריקאים הודו ללא הרף במציאות הזו. הגנרל פרנק מקנזי, מפקד CENTCOM לשעבר, שהיה אחראי על מערב אסיה במשך שנים, הודה בראיון כי:
"איראן הפכה למעצמה צבאית משפיעה. כל החלטה לגבי התמודדות עם איראן חייבת להתקבל בהתבסס על מציאות שאין להכחישה זו. הם הצליחו ליצור מערכות נשק מתקדמות שיכולות להוות איום אמיתי עלינו ועל בני בריתנו. אי אפשר לקוות לניצחון מהיר ולא יקר בכל סכסוך עם איראן. הכוונה לתוכנית הגרעין של איראן תהיה מאוד מסובכת וקשה".
הודאה זו מראה כי בהתמודדות עם איראן, ארה"ב עומדת בפני אפשרויות שלא ניתן להעריך נכון את השלכותיהן. בשל כך, למרות כל האיומים ומדיניות הלחץ המרבי, וושינגטון נמנעה מעימות צבאי ישיר עם איראן.
עלויות כבדות של מלחמה צפויה
בנוסף לכוחה הצבאי של איראן, גורמים אחרים השפיעו גם על היעדר פעולות צבאיות של ארה"ב נגד איראן. יכולת ההרתעה של איראן, מערכות הטילים שלה, כמו גם יכולות המל"טים והכוחות האזוריים הפרו-איראניים שלה, פעלו כמטריית הרתעה שתגרום לכל מתקפה על איראן להתמודד עם תגובות מורחבות והרסניות.
בנוסף, ארה"ב יודעת שמלחמה עם איראן תגרום למהומה בכל מערב אסיה ותסכן את ביטחונה של ישראל, כמו גם את בסיסיה של אמריקה. בניגוד למלחמות הקודמות של ארה"ב בעיראק, אפגניסטן ולוב, סכסוך עם איראן יהיה שונה לחלוטין. איראן היא מדינה בעלת יכולות צבאיות מורחבות ויכולות לוחמה א-סימטריות, מה שהופך את תבוסתה לבלתי סבירה.
התמיכה העממית של הרפובליקה האסלאמית של איראן, שבמיוחד מול איומים זרים, מספקת יכולות משמעותיות לממשלה השלטת, היא בין הנושאים החשובים האחרים היוצרים חוסר איזון בחישובים של ארה"ב לכל פעולה צבאית נגד איראן.
איום, לא פעולה
האסטרטגיה האמריקנית לגבי איראן תמיד התבססה על איומים ולחצים. אבל בפועל, פעולה צבאית לא הונחה על סדר היום של וושינגטון. הסיבה לכך אינה נטייתה של ארה"ב לשלום ולמשא ומתן, אלא חישוב מדויק של עלויות ותועלות וחששות לגבי ההשלכות של מלחמה כוללת עם איראן. בדיוק כפי שהודה הגנרל מקנזי, איראן הפכה למעצמה צבאית שאין להכחישה באזור, והנושא הזה שינה את המשוואה האסטרטגית של וושינגטון. בגלל זה, האופציה הצבאית עבור ארה"ב נשארת יקרה, למרות הרטוריקה המתמשכת של וושינגטון והאיומים נגד איראן.