בעוד תשומת הלב העולמית מתמקדת במשחק התקשורת סביב מלחמת אוקראינה, המשטר הציוני ממשיך לבסס באגרסיביות את כיבושו בסוריה. צעד זה בא על רקע שתיקת הקהילה הבינלאומית והתקשורת המערבית, ומצביע על תוכנית ציונית-מערבית משותפת נגד השלמות הטריטוריאלית של סוריה והאזור. המשטר הציוני תקף מטרות בדרום סוריה, בעיקר במחוזות קוניטרה ודרעא, ונקט צעדים מאיימים נגד תושבי אזורים אלו. בנוסף, הצהרותיהם של גורמים ציוניים בדבר הצורך "לשחרר" את דרום סוריה ולהתמודד עם האיומים לכאורה מצד קבוצות איסלאמיות מבהירות עוד יותר את מימדי תוכנית כיבוש זו.
אלא שבניגוד לצעדים אלה, הדרך שבה ממשלת דמשק, במיוחד הנשיא המוצהר אל-ג'ולאני, התמודדה עם האיומים הללו הייתה מעורפלת, תוך הסתמכות על סיסמאות והוגבלה לגינויים מילוליים. יתרה מכך, צמיחתן של קבוצות טרור כמו דאעש בסוריה ושיתוף הפעולה החשוד של חלק מקבוצות האופוזיציה עם המשטר הציוני וארה"ב סיבכו עוד יותר את ההתפתחויות הביטחוניות בסוריה. שתיקתה של דמשק וכישלונה באימוץ מדיניות מעשית להתמודדות עם איומי הכובש מובילים לעמימות בתוכניות האזוריות. ניתוחים מצביעים על כך שניתן להתמודד עם איומים אלה רק על ידי חיזוק רוח ההתנגדות.
תוכנית ציונית-מערבית משותפת נגד אחדות סוריה
במהלך השנים ביצע המשטר הציוני כמה פשעי תוקפנות וכיבוש בסוריה. אלא שהפעם, צעדים אלה נתקלו בשתיקה מצד הקהילה הבינלאומית, במיוחד מדינות המערב והאיחוד האירופי. מדינות מערביות שמתיימרות לתמוך באחדות השטח הסורי ובמאמצי השיקום שלו לא הראו כל תגובה לכיבושים אלו. שתיקה זו באה לידי ביטוי במיוחד כאשר האיחוד האירופי הכריז על הקלת הסנקציות על סוריה. נראה שהמשטר הציוני מנצל את המרחב הבינלאומי הזה כדי ליישם את מטרותיו בסוריה. פעולות כמו תמיכה בקבוצות בדלניות כורדיות בסוריה וסיוע ביצירת חוסר ביטחון במדינה הן חלק נוסף מהאסטרטגיה הציונית-מערבית.
השקט בסוריה והאסטרטגיה של אלג'ולאני: הסכנה לחזור על חוויות עבר מרות
אחת הנקודות הראויות לציון במצב זה היא התנהגותם של שליטי דמשק החדשים, ובראשם אל-ג'ולאני, שמינה את עצמו לנשיא. למרות שהוא לכאורה מגן על אחדות השטח הסורי, בפועל הוא לא נקט כל פעולה רצינית כדי להתמודד עם הכיבוש הציוני. ועידות לאומיות סוריות המתקיימות בהנהגתו של אל-ג'ולאני מוגבלות להבעת דאגה וגינויים מילוליים. במישור המעשי, לא ננקטה כל פעולה להתמודדות עם האיומים הביטחוניים והכיבושים הנהוגים על ידי המשטר הציוני. יתרה מכך, השתיקה של דמשק כלפי פעולות טורקיות ואמריקניות בשטח סוריה החלישה את הכוח הלאומי של המדינה והקלה על תוכניות בדלניות.
דאעש והסיכונים הביטחוניים לאזור
בנוסף לכיבוש המשטר הציוני, קבוצות טרור כמו דאעש הרחיבו את פעילותן בסוריה ובעיראק. דיווחים מצביעים על כך שדאעש חידש את פעילותו באזורים שונים בסוריה, במיוחד באזורי חומס ובבאדיה א-שאם. פקידים עיראקים הזהירו כי קבוצות סודיות של דאעש מתגייסות ועלולות להוות איומים חדשים על הביטחון האזורי. בנסיבות אלה, שתיקתן של דמשק ומדינות המערב כלפי האיומים הללו עוררה שאלות רבות לגבי תוכניותיהן לנצל את המשברים הביטחוניים באזור.
הדרך היחידה להתעמת עם הכיבוש היא התנגדות.
לאור ההתפתחויות האחרונות בסוריה, נראה שהדרך היחידה להתמודד עם הכיבוש הציוני ואיומי הביטחון האזוריים היא חיזוק רוח ההתנגדות. התנסויות קודמות בעזה ובלבנון הראו כי פשרה והמתנה להבטחות מערביות לעולם לא מובילות לתוצאות הרצויות. חיזוק חזית ההתנגדות והתמודדות עם הכובשים בכל תקיפות היא הדרך היחידה להשיג חופש וביטחון בסוריה ובשאר מדינות האזור. בנסיבות אלה, המוסדות היחידים המסוגלים להתעמת עם המשטר הציוני הם פלגי ההתנגדות שנותרו איתנים בעקרונותיהם למרות האיומים והלחצים הבינלאומיים.
נור ניוז