הצהרות אחרונות של אנטוני בלינקן, שר החוץ של ארה"ב, בראיון למכון החשיבה של המועצה האמריקאית ליחסי חוץ, מכילות נקודות חשובות לגבי מדיניותה של וושינגטון כלפי איראן. בהצהרות אלו, הודה בלינקן בכישלון מאמצי ארה"ב לשנות ממשלות במדינות כמו איראן, עיראק ואפגניסטן, והדגיש את המורכבות הפנימית של מדינות אלו ואת האתגרים הנובעים מהתערבות זרה.
הצהרותיו של בלינקן, מזכיר המדינה של ממשלת ביידן, אשר ימסור את הבית הלבן לדייר החדש שלו, דונלד טראמפ, תוך מספר שבועות, תוך הבהרת ההשפעה וההשלכות של מדיניות החוץ האמריקאית במערב אסיה ב-25 השנים האחרונות, אבל אין לראות בהם סימן לשינוי בגישה של וושינגטון כלפי מערב אסיה. במיוחד מכיוון שטראמפ ישתלט בקרוב על ענייני הביצוע של ארצות הברית של אמריקה, ובהתחשב בתכונות האישיות הלא יציבות שלו, הדרך שבה יתמודד עם ההתפתחויות במערב אסיה פחות צפויה.
עם זאת, שינויים גיאופוליטיים כמו המלחמה באוקראינה, הסכסוכים בעזה, המשבר בסוריה ורצונה של אמריקה להגביר את המיקוד שלה במזרח אסיה ובסין הם גורמים חשובים שתהיה להם השפעה מכרעת על מדיניות החוץ האמריקאית, במיוחד בתחום מַעֲרָב. אזור אסיה.
החוויות של שני העשורים האחרונים הראו כי ארה"ב תעמוד בפני אתגרים לא צפויים רבים כדי להשיג את יעדיה באזור מערב אסיה, אשר לא ניתן להתגבר עליהם בשל הבנה לא מספקת של המאפיינים התרבותיים, החברתיים והדתיים של האזרחים. האזור הזה נמצא בצד של ארה"ב
שיעורים שטרם נלמדו
למרות שבלינקן הדגיש בהצהרותיו האחרונות כי ארצות הברית אינה יכולה בקלות לתכנן מדיניות אפקטיבית בשל היעדר יחסים דיפלומטיים עם איראן ומידע מוגבל על ההתפתחויות הפנימיות במדינה, מאפיין זה אינו ייחודי לאיראן. המלחמה בעזה והמשבר בסוריה הראו שלכל שינוי במערכת הפוליטית באזור עלולות להיות השלכות בלתי צפויות, שתוצאותיהן יעמידו את אמריקה על הקצה.
בהתייחסו לכישלון המדיניות החתרנית בעיראק ובאפגניסטן, בלינקן הדגיש את העצמה עקיפה של כוחות פנימיים המתנגדים לאיראן. גישה זו מראה את רצונה של וושינגטון להשתמש בכלים רכים ולא בהתערבות ישירה.
למרות הביקורות הרבות על גישתו של טראמפ בהקשר זה, ממשל ביידן לא הצליח להשיג הצלחה בשל חוסר יוזמה וחולשה קיצונית במדיניות ובקבלת החלטות.
למרות שהאסטרטגיה של התמקדות במזרח אסיה ובסין הייתה אחד מסדר העדיפויות של מדיניות החוץ של ממשל ביידן, היא למעשה הציגה חריג, בשל חוסר היכולת לנהל נושאים פתוחים במערב אסיה וגם הכניסה העקיפה למלחמה באוקראינה. הזדמנויות לצמיחה כלכלית והגדלת השפעתה של סין באזורים אסטרטגיים במזרח ובמערב אסיה.
השפעת חזרתו של טראמפ על המדיניות האזורית של ארה"ב
במהלך כהונתו הקודמת, טראמפ, על ידי פרישה מה-JCPOA ויישום מדיניות "לחץ מרבי", ניסה להכניס את איראן תחת לחץ כלכלי ודיפלומטי אינטנסיבי.
בעוד שסוגיית הגרעין האירנית נותרה פתוחה ומורכבת יותר ויותר, נפילת ממשלתו של בשאר אל-אסד וההתפתחויות הנובעות מהמלחמות בעזה ובאוקראינה הפכו את המתיחות האזורית למורכבת יותר.
למרות שטראמפ מעוניין בהישגים מהירים במדיניות החוץ ונוטה להשתמש בהחלטות פתאומיות כדי לנהל משברים ולהציג את עצמו כגיבור, היקף המשברים והסיכונים של החלטות נמהרות גדולים מכדי לספק לו הזדמנות כזו.
אם טראמפ מתכוון לפעול כשחקן רגשי ללא קשר לנסיבות חדשות באזור ולהגיע לגישות לא מציאותיות, עליו להיות מוכן לקבל עלויות פוליטיות וביטחוניות גבוהות בטווח הבינוני.
עתידו של ברבהם
בגלל הסכסוך במלחמת אוקראינה והמשברים המתמשכים בעזה ובסוריה, חילקה ארצות הברית את משאביה ואת תשומת הלב בין אזורים אלה לבין מזרח אסיה. זה עלול להוביל להפחתת הפוקוס באיראן ולהגברת הדיפלומטיה העקיפה.
בנוסף, התחרות עם סין נותרה בראש סדר העדיפויות של מדיניות החוץ של ארה"ב. זה עוזר להפחית את רצונה של וושינגטון לעסוק בסכסוך ישיר במערב אסיה.
מה שברור הוא שהגישה הזהירה וארוכת הטווח של ביידן עומדת בניגוד מוחלט למדיניות המהירה והתוקפנית של טראמפ. סתירה זו עלולה להשפיע לרעה על לכידות מדיניות החוץ של ארה"ב במערב אסיה ולהגביר את חוסר האמון בין בעלות ברית אזוריות לאיראן.
עתידה של מדיניות ארה"ב כלפי איראן יושפע ישירות מההתפתחויות האזוריות, מהמלחמה באוקראינה, מהתחרות העולמית עם סין ומהכיוון של הממשלה העתידית בוושינגטון.
עימותים אסטרטגיים בין האינטרסים של השחקנים הגדולים באזור, כמו גם שינוי סדרי העדיפויות העולמיים, יהפכו את הסיכויים ליציבות במערב אסיה לבלתי ברורים.
נור ניוז