שרה האציני, פעילה בתנועה "ישראלית" העוסקת ב"דחיפת הציונות והתקשורת הישראלית הרשמית", אישרה כי "הסכם הפסקת האש בלבנון מלווה בתחושת מרירות ואובדן הזדמנויות".
בכתבה בעיתון "ישראל היום" הדגיש העצני כי "הניצחון על חיזבאללה לא יכול להיות כזה, אחרי שנה וחודשיים של תשישות ותשישות".
היא סברה שההסכם הזה, ש"נכפה על ישראל בצורה זו ובזמן הזה, אינו הסכם טוב, והוא רחוק מלהיות כך", והוסיפה כי "נראה כמו ההסכמים הישנים והעייפים של בנימין נתניהו למבצעי מגן. אדג' ומשמר מבצעים".
כמו כן, "היינו גאים בכך שחמאס נרתע, כאשר במציאות הוא קיבל רק מכה, ולאחר מכן ביצע את הפיגוע ב-7 באוקטובר 2023", על פי האציני.
היא הדגישה כי "העובדה שישראל לא הצליחה ליצור תנאים לאזור חיץ בלבנון, ולא הצליחה לעמוד על כך שתושבי דרום לבנון, כולל אנשי חיזבאללה, לא יחזרו לראות את מטולה וזרית, היא כמעט מַהֲתַלַה."
העצני ציין, "החיוכים והדגלים הצהובים שחוזרים אט אט לגדר הגבול שלנו מסבירים בצורה הנוקבת ביותר לתושבי הצפון מדוע כדאי לחכות עוד קצת לפני שהם חוזרים לשקם את חייהם".
היא גם הסבירה כי "הפסקת האש לא באה משום מקום, אלא נכנסה ללחץ אמריקאי חסר רחמים, עם ממשל ממש מעבר לפינה שיאפשר לנו לנשום".
אבל "הציבור הישראלי אינו תמים", לדברי חצני, שהסביר כי "הישראלים מומחים להכרזות ניצחון ריקות, במיוחד ברצועת עזה", והוסיפו: "האמנו בהצהרות האלה על הרתעת חמאס, עד שהתעוררנו. יום אחד עד 7 באוקטובר".
לפיכך, "הפסקת האש הזו, למרות הישגי המלחמה, היא מרה מאוד, שכן אנו יודעים שההבטחות שנוכל לתמרן שוב ריקות למחצה", לדברי חצני.
היא המשיכה: "אני רוצה להאמין שמשהו קרה לנתניהו ב-7 באוקטובר, ושיש עכשיו נתניהו אחר, אבל אני לא לגמרי סומך על זה".
היא סיכמה ואמרה: "צריך לבקש מהמנהיגים שלנו לשנות כיוון. במקום הדוקטרינה: רוגע יפגש ברוגע, שנתניהו כל כך אהב, יש להכניס דוקטרינה קצת יותר ישנה, המוכרת היטב לנתניהו: רוגע. הוא ביצה."
נור ניוז