הוא קרא לאומה להקים את צבא אלאקצא ולהשתתף במערכה עם עמנו הפלסטיני מתוך עמדת שותפות אמיתית ואחריות משותפת, וקורא לתמיכה ולחיזוק האיתנות של עמנו בכל הרמות.

הוא הוסיף: "אולי הלקח החשוב ביותר במה שקרה הוא שאין ערך מלבד כוח. מילים, כנסים ורטוריקה של רטוריקה פוליטית הם חסרי תועלת, כי האויב שלנו יודע רק את שפת הכוח".

הוא שיבח את תפקידו של הממשל החכם והנחרץ של ההתנגדות הפלסטינית בעזה באילץ הכיבוש לסגת משאיפותיו באל-אקצא, תוך שימת דגש על נכונותו לכל קרב ניצחון עבור אלקודס ואל-אקצא, ולמען כולם. אתרים קדושים לאסלאמיים ולנוצרים, המאשרים שההתנגדות הפכה לגאווה לכל עמנו והאומה שלנו.

הוא הדגיש כי עמנו הפלסטיני ניצח בסיבוב הזה במסגד אל-אקצא לאחר ימים של עימות, ג'יהאד וקשר, ולאחר מכן יצאנו מנצחים בחסדי ה', וכי הניצחון הזה שהושג בירושלים ובאל-אקצא. הריבועים מחייבים שהידיים שלנו תמיד על ההדק, ומדגישים שלכובשים אין זכות במקסימום המסגד.

משעל שיבח את האיתנות של מגיני אל-מורביטאת של מסגד אל-אקצא, שהיו המגן והמגן הראשון, יחד עם החממה הפלסטינית של עשרות אלפים שצעדו לעבר אל-אקצא מירושלים ומהגדה המערבית, ואלו שנסעו. מהפלסטינים של ה-48, כמו גם האינטראקציה של עמנו בפזורה, עם העמים האומה ועמדות סמליה, גופים מדעיים ופוליטיים, ומספר מדינות ערביות ואיסלמיות.