סירובה של אוסטריה להעניק ויזה למוחמד אסלאמי, ראש ארגון האנרגיה האטומית של איראן, ומניעתה מלהשתתף בוועידת וינה, מהווה הפרה של התחייבויות המדינה המארחת והפרה ברורה של עקרונות וכללי המשפט הבינלאומי. פעולה זו, שננקטה תחת לחץ אמריקאי, אינה רק הישג עבור וושינגטון, אלא שערורייה נוספת עבור אוסטריה ואירופה, כמגינות עצמן של החוק הבינלאומי, ועדות נוספת לשחיקה של עצמאותם של המוסדות הבינלאומיים.

אוסטריה: אירוח תחת לחץ אמריקאי
גורמים אוסטרים טענו בתחילה כי בקשת הוויזה האיראנית התעכבה. עם זאת, תגובת הנציג האיראני, לפיה הוויזה של המשלחת האיראנית הונפקה חודש קודם לכן ולאחר מכן בוטלה על ידי אוסטריה, הפריכה טענות אלה. בסופו של דבר, גורמים אוסטרים נאלצו להכיר בתפקידה של ארצות הברית בהחלטה.
על פי עקרונות ותקנות בינלאומיים, המדינה המארחת של ארגונים בינלאומיים אינה רשאית לעסוק בפעילות פוליטית נגד נציגי מדינות חברות או להימנע ממילוי התחייבויותיה תחת לחץ מצד כוחות אחרים. על פי ההסכם בין הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לאוסטריה, אוסטריה מחויבת לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי להקל על כניסתם של נציגי מדינות חברות ולהעניק להם ויזות במהירות האפשרית.
חובה זו חלה ללא תנאי על נציגים וראשי משלחות של מדינות חברות, ובמיוחד על הגוף העליון של קביעת המדיניות של סבא"א. חשיבותה של סוגיה זו כה גדולה עד שמיכאיל אוליאנוב, הנציג הקבוע של רוסיה לארגונים בינלאומיים בווינה, תיאר את ביטול הוויזה של מוחמד אסלאמי כהפרה של התחייבויותיה של אוסטריה כמדינת המארחת של סבא"א.
הסוכנות: מפוליטיקה לשערורייה
למרות שאוסטריה אירחה את הפגישה, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) אינה נושאת באחריות לאירוע זה. באמצעות סדרה של פעולות בעלות מוטיבציה פוליטית ולא מקצועית, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית חרגה מגבולות ההגמוניה המערבית, ופגעה עוד יותר בעצמאותה.
לא זו בלבד שהסוכנות ומנכ"לה, רפאל גרוסי, סירבו לגנות את הפצצת ארה"ב וישראל על מתקני הגרעין האיראניים, אלא, בסתירה בוטה, הם סללו את הדרך להחלטה המכילה האשמות נגד איראן ובמקביל מניעה מנציג איראני להשתתף כדי להגן על עמדת ארצו.
התנהגות זו מדגימה כי נטיותיה הלוחמניות של אמריקה ותפקידה של הסוכנות התרחבו מעבר לתחומים הצבאיים, הכלכליים והפוליטיים אל הזירה הדיפלומטית. גישה זו יש לייחס לחשש של המערכת ההגמונית שאיראן תחשוף את האמת.
ראוי לציין כי גרוסי טען לאחרונה שאם פעילות הסוכנות באיראן תחודש, חששותיה הביטחוניים של טהרן יילקחו בחשבון לאור המלחמה המתמשכת. עם זאת, בנסיבות אלה, לא ננקט הצעד הפשוט ביותר לבניית אמון - הנפקת ויזה לנציג האיראני להשתתפות בפגישת ה-IAEA. חוסר עקביות זה הוא עדות נוספת לחוסר האמון של איראן בסוכנות ועלול להחריף את המתיחות הקיימות בין טהרן למוסד. ואכן, המשך פעולות פוליטיות כאלה עלול לסלול את הדרך למדינות רבות לפרוש מהסוכנות.
אירופה: עצמאות למכירה
לא ניתן להעריך את התנהגותה של אוסטריה במנותק מעמדות האיחוד האירופי. נראה כי האיחוד האירופי מילא תפקיד במהלך זה, והדגים את המשך מכירת העצמאות האירופית לארצות הברית.
אירופה, המתמודדת כעת עם משבר כלכלי חמור ובידוד עולמי, לא תשיג דבר על ידי המשך פעולות אלה. להיפך, היא תתמודד עם בידוד נוסף, ככל שהעולם נע לעבר רב-צדדיות, והקהילה הבינלאומית מתעקשת להטיל אחריות על ארצות הברית ועל אלו המתנגדים לעצמאותן של מדינות.
אירופה בוודאי הבינה שמדיניות הלחץ והאיומים שלה אינה יעילה כנגד ההתנגדות האיראנית ותוביל רק להגבלות מחמירות יותר במצרי הורמוז וללחץ מוגבר על אספקת האנרגיה המערבית.
סנקציות של האו"ם: טענה חסרת בסיס
אוסטריה ונציג ארה"ב בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) נימקו פעולה זו בטענה כי לא ניתן לאפשר לפקיד הכפוף לסנקציות של האו"ם להשתתף בוועידת הסוכנות. טענה זו, שנראית חוקית לכאורה, הועלתה למרות העובדה שהחלטת מועצת הביטחון 2231, לטענת רוסיה, פגה באוקטובר 2025, ואין בסיס משפטי לכאורה להמשך סנקציות אלו.
נציג רוסיה בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תיאר גם את טענות בריטניה, צרפת וגרמניה בנוגע להפעלת מנגנון ה-snapback להטלת סנקציות מחדש על איראן כחסרות בסיס מבחינה משפטית ופרוצדורלית, והדגיש כי אין סנקציות של מועצת הביטחון או של ועדת 1737 שיכולות להוות בסיס לפעולתה של אוסטריה.
בפגישה האחרונה של מועצת המנהלים ומועצת הביטחון, נציגים של מספר מדינות, כולל סין ורוסיה, אישרו את פקיעת תוקפה של החלטה 2231, ראו בהוצאת כל החלטה, בהפעלת מנגנון ה-snapback או בפתיחה מחדש של תיק איראן במועצת הביטחון כנוגדים לחוק הבינלאומי, וקראו להפסקת הפעילות הפוליטית.
התנהגותה של ארצות הברית, וכתוצאה מכך גם של אוסטריה ואירופה, מדגימה את הזלזול שמדינות אלה רוחשות לחוק הבינלאומי; מגמה שאם לא תישבר, תוביל לערעור יציבות חמור של הסדר הבינלאומי.
בניגוד לטענותיו, טראמפ לא ניצח את איראן, הוא גם לא שולט במצרי הורמוז, וגם אין לו אחיזה איתנה בכלכלה העולמית. יתר על כן, סדרת התבוסות האמריקאיות אל מול החוסן האיראני, והניצחון המשמעותי של תימן בבאב אל-מנדב, עלולים להטיל צל ארוך על טראמפ והרפובליקנים, ולגרום להם הפסדים משמעותיים, כמו תבוסתם בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס.
מנקודת מבט זו, פעולות כמו חסימת השתתפותו של הנציג האיראני בפגישת וינה דומות יותר לניסיון ליצור הישגים קטנים ואשלייתיים - הישגים שאינם נובעים מכוחות, אלא מכישלונותיה וחולשותיה של וושינגטון, ובסופו של דבר עלולים להפוך לשערורייה נוספת עבור ארצות הברית.
לחצים אלה לא ישתיקו את איראן, וגם לא ישנו את התנהגותה במצרי הורמוז. מצר הורמוז לא ייפתח על ידי לחצים אלה, והמשך גישה זו רק יחריף את המצב, בעוד שהסוכנות והאיחוד האירופי נועצים את המסמר האחרון בארון הקבורה של אמינותם והישרדותם בהתנהגותם הלא מקצועית.