למרות הצעדים והתוכניות שהוכרזו, שר החוץ העומאני, בדר אל-בוסעידי, הודיע ​​בשעות האחרונות על דחיית פגישת שרי החוץ של מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC), שתוכננה לדון בהסכם על שיט במצרי הורמוז. במקביל, מוחמד עלי בק, המנהל הכללי לענייני המפרץ במשרד החוץ, הודיע ​​כי, לבקשת כמה מדינות באזור ובהחלטה משותפת של עומאן ואיראן, הפגישה שתוכננה ליום שני נדחתה למועד מאוחר יותר.
הסכמתה של איראן לדחייה זו, כאשר יכלה להתעקש על קיום הפגישה כמתוכנן, היא עדות ברורה לתום לבה ולכנותה של טהרן בדרך להתקרבות אזורית. זה גם מציב את מדינות החוף של המפרץ הערבי וים עומאן בפני מבחן רציני: האם הן יכולות להפגין את עצמאותן הפוליטית ואת דרישתן לכינון ביטחון פנים בשטח?
סבלנות שלא לטעות כחולשה
איראן הדגישה בעקביות את עקרון ההתקרבות בין מדינות האזור ופתרון בעיות באמצעות דיאלוג אזורי. הפגישה האחרונה בין הנשיא מסעוד פסגיאן לבין יורש העצר של איחוד האמירויות הערביות בשולי פסגת בריקס בהודו, למרות חלק מפעולותיה העוינות של האחרונה נגד איראן, מדגימה גישה זו; פגישה שהדגישה את הצורך בשיפור היחסים בין השכנים.
אפילו במהלך ששת חודשי מלחמת יום הכיפורים, הדיפלומטיה האזורית של איראן לא פסקה, וההתייעצויות הדיפלומטיות נמשכו, כאשר מתווכים מעומאן, פקיסטן וקטאר נסעו לטהרן. כיום, קבלת דחיית הפסגה עולה בקנה אחד עם אותה מדיניות של דיאלוג; מדיניות שאינה מעידה על חולשה, אלא על ביטחון ביכולות הלאומיות ובקשר ההדדי בין פעולה ודיפלומטיה.
כל פרשנות של גישה זו כנסיגה או חולשה היא טעות בחישוב. בעוד שאיראן מברכת על דיאלוג, היא לא שינתה את עקרונות היסוד שלה להבטחת ביטחונה והאינטרסים הלאומיים שלה. מדינות אזוריות צריכות לראות בסבלנות אסטרטגית זו הזדמנות לחיזוק האמון ולפתיחה של דרכי דיאלוג, ולא כהזדמנות לבחון את נחישותה של איראן.
מיצרי הורמוז: החלטה במסגרת זכויותיהן של איראן ועומאן
נקודה אחת שמדינות אזוריות וטרנס-אזוריות חייבות לשקול היא המיקום הגיאוגרפי והמשפטי של איראן ועומאן כמדינות שכנות במצרי הורמוז. לכן, כל הסדר הנוגע לנתיב מים זה צריך להיחתם במסגרת הזכויות וההסכמים של שתי מדינות אלו.
ניתן להעריך גם את ההזמנה שהוענקה למדינות אזוריות אחרות לפגישת עומאן במסגרת זו; כצעד שמטרתו להעלות את המודעות, לטפח הבנה ולהבהיר את אחריותן של מדינות אזוריות וטרנס-אזוריות בנוגע לביטחון ולניווט ימי.
מנקודת מבט זו, השיקולים שמעלים מדינות כמו בחריין וערב הסעודית אינם יכולים לשנות את עקרון ההבנה בין איראן לעומאן. במקום זאת, במקום להיות מכריעים, הם רק מביעים את עמדותיהם. התנהגותן של חלק ממדינות ערב במהלך מלחמת שנים עשר הימים ומלחמת יום הכיפורים העלתה שאלות רציניות לגבי שכנות טובה ותום לב. לאיראן יש את הזכות לנקוט בהסדרים שהיא רואה לנכון כדי להבטיח את ביטחונה ואת ביטחון האזור, בהתאם לנסיבות ובמסגרת המשפט הבינלאומי.
פסגת עומאן: מבחן אמיתי לעצמאות
פסגת עומאן עשויה להתגלות כמבחן מעשי עבור מדינות המדברות על עצמאות פוליטית ועל הצורך בביסוס ביטחון אזורי. איננו יכולים לדבר על ביטחון מקומי, אך בצמתים קריטיים, החלטות ביטחוניות וצבאיות עשויות להיות קשורות לרצון המעצמות הטרנס-לאומיות.
ההדגשה של שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן על חשיבות הניווט היציב במצרי הורמוז ובנתיבי מים אחרים, והקשר הישיר שלו לביטחון אנרגטי ולזרימות סחר בינלאומיות, יכולה להיות צעד חיובי לקראת ביסוס ביטחון אם תתורגם לצעדים מעשיים. עם זאת, ניתן לגשר על הפער בין רטוריקה לפעולה רק באמצעות החלטות עצמאיות. השתתפות בפסגת עומאן מבלי להטיל תנאים מוקדמים מחוץ לסדר היום יכולה להיות אחד הסימנים הראשונים לעצמאות כזו.
יחד עם זאת, קישור סוגיית מצר הורמוז להתפתחויות בתימן אינו הגיוני ואינו מועיל. מה שקורה בתימן קשור בעיקר לרצון ולאינטרסים של העם התימני. איראן, כשם שאינה מתערבת בענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות, נוקטת באותה גישה בתימן.
לא ניתן להסביר את ההתנגדות התימנית פשוט על ידי תיוגה כ"מי שחולק עליה"; התנגדות זו נובעת מבחירתם ורצונם לעצמאות וחופש.
מיצרי הורמוז לא ייפתחו תחת לחץ; אלא, הם יישאר פתוחים רק אם תנאי איראן ימולאו.
דיווח שפורסם לאחרונה בעיתון העברי "ישראל היום", המקורב למפלגת הליכוד, בנוגע לבקשתו של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, לסיוע אזורי ועקיף מישראל נגד אנצאר אללה, אם אכן נכון, מעלה שאלות רציניות לגבי טענותיה של ריאד לאחדות אסלאמית. עם זאת, הפיכת פגישת עומאן לפלטפורמה להפעלת לחץ על תימן או להסתרת סתירות אלה אינה פתרון.
ארצות הברית וכמה מדינות ערב צריכות גם הן להתרחק מהרעיון שדחיית פגישת עומאן תשנה את המציאות בשטח או תכריח את איראן לסגת. בין אם ייחתם מזכר הבנות ובין אם לאו, מיצרי הורמוז ייפתחו רק במסגרת תנאי איראן ושיקולי הביטחון הלאומי שלה. לכן, היעדר נוכחות אמריקאית או כישלונה למלא את תפקידה בשטח לא רק שלא יצליחו לפתור את משבר מיצרי הורמוז, אלא גם עלולים לסבך את השיט והביטחון בנתיב המים. מנגד, הפגישה בעומאן מציגה הזדמנות לבנות אמון, לחזק את הביטחון המקומי, לפצות חלקית על התנהגות בלתי הולמת בעבר ולסלול את הדרך לשיפור השיט במצרי הורמוז; הזדמנות שאם תבוזבז, תהיה באחריותם של אלו שבחרו בדרך של לחץ וכניעות על פני דיאלוג אזורי.