פסגת BRICS, שאירחה הודו ובהשתתפות נציגים מברזיל, רוסיה, הודו, סין, דרום אפריקה, מצרים, אתיופיה, אינדונזיה, איחוד האמירויות הערביות והרפובליקה האסלאמית של איראן, התוותה את דרכי העתיד של הקבוצה באמצעות הודעה סופית. זה הגיע על רקע סדרה של התפתחויות במהלך הפסגה, ובמיוחד הנושאים שנדונו ונאומיו של ד"ר מסעוד פזאקיאן, נשיא הרפובליקה האסלאמית של איראן, שהצביעו על הופעתן של יכולות שאם מאמצי החברות ישולבו, יוכלו להפוך את BRICS ממסגרת כלכלית לשחקן פעיל בסדר העולמי החדש.

איראן והודו: דיפלומטיה בשירות האינטרסים הלאומיים
במבט ראשון, ביקורו של נשיא איראן בהודו נראה כהמשך למדיניות ההתקרבות למדינות האזור ולמעצמות עולות, מדיניות שהייתה בראש סדר העדיפויות של מנגנון מדיניות החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן בשנים האחרונות. יכולותיה של איראן ומעמדה במשוואות אזוריות ועולמיות מובילים אפילו את המנהיגים ההודים, למרות התקרבותם למערב, להדגיש את הצורך בפיתוח יחסים עם טהרן. המתנה הסמלית של "צעיף אהבה" לנשיא איראן הייתה סימן לכבוד מיוחד ולנחישות להעמיק את הקשרים.
הגישה האינטראקטיבית שאימצה טהרן עם ניו דלהי מדגימה גם כי הרפובליקה האסלאמית של איראן מנהלת את יחסי החוץ שלה במסגרת האינטרסים הלאומיים, מבלי להיגרר לבריתות מוגבלות. בנוסף ליחסיה הנרחבים עם רוסיה, סין ופקיסטן, היא מקיימת גם יחסים בונים עם הודו, מדינה איתה יש לה חילוקי דעות.
חשוב מכך, למרות יחסיה הנרחבים של הודו עם ארצות הברית וישראל בשנים האחרונות, ההתפתחויות לאחר מלחמת יום הכיפורים, ובמיוחד שליטתה של איראן במצרי הורמוז, הטילו מציאות חדשה על ניו דלהי. הודו הבינה שללא קשר עם טהרן, תפקידה הפעיל, ואפילו יכולתה לספק אנרגיה בת קיימא ממערב אסיה, יתמודדו עם מגבלות חמורות. הכרה זו מצד אחת המעצמות העולות בעולם במעמדה ובהשפעתה של איראן היא כשלעצמה הישג משמעותי בתיאום מאמצים בשטח ובדיפלומטיה להגנה על האינטרסים הלאומיים.
דיפלומטיה שכנה גם בשיא העימות
נקודת שיא בביקורו של הנשיא בהודו הייתה פגישתו עם יורש העצר של איחוד האמירויות הערביות; פגישה שמשמעותה חורגת מזו של מפגש פוליטי גרידא. איחוד האמירויות הערביות יישרה לעיתים קו עם המדיניות האנטי-איראנית שננקטה על ידי ארצות הברית וישראל, ואף הפכה למרכז לפעולות מסוימות נגד איראן, במיוחד בתחום הכלכלי. אף על פי כן, טהרן לא חסמה דיאלוג עם שכנותיה, אפילו בשיא העימות.
גישה זו מדגימה כי הרפובליקה האסלאמית של איראן רואה בביטחון אזורי מותנה בהתכנסות מאמצי שכנותיה; מדיניות המשלבת תגובה נחושה, מהירה והחלטית לתוקפים עם דיפלומטיה ודיאלוג מתמשכים. שילוב זה יכול להיחשב כעדות לבגרות פוליטית, עוצמה צבאית וחוסן אל מול לחץ ואיומים. משום שכוח אמיתי אינו מוגבל ליכולת להגיב צבאית, אלא מתבטא גם ביכולת לנהל בו זמנית את שדה הקרב והדיפלומטיה.
איראן: יכולת אסטרטגית אל מול סנקציות
אחד המסרים החשובים ביותר של פסגת BRICS הוא המשך המגמה שעלתה קודם לכן בפסגת ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי: התמקדותן של מדינות רבות במינוף יכולותיה של איראן כדי להתמודד עם טרור כלכלי מערבי ולהשיג מטרות כלכליות משותפות. המסר הברור של מגמה זו הוא שהפרויקט לבידוד איראן רחוק מאוד מהמציאות של היחסים הבינלאומיים.
בנאומו, הדגיש נשיא איראן את הפוטנציאל העצום של ארצו והכריז על נכונותה של הרפובליקה האסלאמית של איראן למלא את תפקידה של שותפה אסטרטגית עבור קבוצת BRICS בשרשראות אספקה ​​של אנרגיה, מזון ותחבורה. ההצעות כללו את יכולותיה של איראן בתחום הבינה המלאכותית והידע הגלובלי, שימוש במטבעות לאומיים בעסקאות וחיזוק הבנק המשותף של מדינות בריקס.
בהסתמך על יכולות מקומיות שהוכיחו את ערכן במהלך מלחמת יום הכיפורים, איראן יכולה גם למלא תפקיד יעיל בבניית מנגנונים ביטחוניים וכלכליים מקומיים. בהקשר זה, התמיכה הכלכלית והפוליטית שמדינות בריקס מספקות לאיראן יכולה לתרום ליצירת מנגנון מעשי להתמודדות עם לחץ אמריקאי חד-צדדי.
גם שליטתה של איראן במצרי הורמוז היא גורם מכריע במשוואה זו; מציאות שלא תחזיר את האזור למצבו הקודם. מנקודת מבטה של ​​טהרן, שליטה זו היא מעשה לגיטימי של הגנה עצמית, התורם להגנה על ביטחון האנרגיה העולמי מפני מאמצי ארה"ב להשתלט על נתיבי מים ומשאבים אסטרטגיים ברחבי העולם.
בריקס: מהצהרה משותפת לפעולה עולמית
ההצהרה הסופית של פסגת בריקס היא אולי המסמך החשוב ביותר המודד את יכולות הקבוצה. שלא כמו פסגות מערביות רבות שבהן חילוקי דעות מונעים פרסום של טקסט מאוחד, הצהרה זו פורסמה בקונצנזוס והתייחסה למגוון נושאים עולמיים חשובים.
בין הנקודות המרכזיות בהצהרה זו: גינוי התקפות על מתקני גרעין שלווים ותשתיות אזרחיות; הדגשת הצורך לפתור את המתיחות במערב אסיה באמצעות ריסון וכיבוד הריבונות הלאומית; התנגדות לסנקציות חד-צדדיות ולאמצעי כפייה; תמיכה בהצטרפותה של איראן לארגון הסחר העולמי; קידום סחר במטבעות לאומיים ועצמאות מהמערכת הפיננסית המערבית; רפורמה בממשל העולמי ובמוסדות פיננסיים בינלאומיים; ותמיכה בעניין הפלסטיני.
תמיכה בריבונות לבנון, גינוי התוקפנות הישראלית, הגנה על הריבונות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית, אישור הקמת מזרח תיכון נקי מנשק גרעיני, מאבק בטרור ללא סטנדרטים כפולים, קידום רב-צדדיות וסדר עולמי רב-קוטבי, הכרה בתפקיד הדרום הגלובלי ושיתוף פעולה במגזרי האנרגיה והמינרלים האסטרטגיים הם כולם תחומי התמקדות.
אלמנטים אלה, יחד, מדגימים כי קבוצת BRICS אינה עוד רק מפגש שנתי, אלא יכולה להפוך לברית עם מטרות גלובליות מרכזיות; ברית שאם תעבור מעבר להצהרות גרידא ותעבור למנגנונים מעשיים, תוכל למלא תפקיד בעיצוב הסדר העולמי החדש. בהתחשב באיום החד-צדדי של הציונות המערבית על הביטחון העולמי, חיזוק גישה פרגמטית הוא הכרחי, וגם הרפובליקה האסלאמית של איראן הכריזה על נכונותה לשתף פעולה בכיוון זה לקראת בניית מערכת צודקת ורב-קוטבית.