יום השנה ה-25 לפיגועי ה-11 בספטמבר מגיע בתקופה שבה העולם עדיין משלם מחיר כבד על המדיניות האגרסיבית של אמריקה; אך בכירים בבית הלבן, כולל דונלד טראמפ ומזכיר ההגנה האמריקאי ג'ון הגסט, הציבו שוב את איראן במרכז האשמותיהם. הגסט רואה במלחמה עם איראן הרחבה של תגובת אמריקה לפיגועי ה-11 בספטמבר וטוען שהפנטגון מוכן לחלוטין נגד "אויבים ששונאים אותנו". טראמפ תיאר גם את איראן כ"המדינה המובילה בעולם שנותנת חסות לטרור" וטען שלא יאפשר לאיראן לרכוש נשק גרעיני. טענות אלה, במקום לשקף את המציאות בשטח, הן ניסיון להשיג תוצאות, להצדיק מלחמה ולכסות על כישלונותיה של וושינגטון נגד הכוח האיראני.

11 בספטמבר: מקרה לא פתור
וושינגטון מבקשת להכשיר מלחמה נגד איראן על ידי קישור אירועי ה-11 בספטמבר להתפתחויות עכשוויות. עם זאת, ככל שיותר מסמכים הקשורים לאירועים אלה מתפרסמים, השאלות לגבי ממדיהם, ההקשרם וסיבותיהם גוברות. פרסום 71 מסמכים חדשים על ידי ה-CIA, 70 מהם קדמו לפיגועים, מגלה כי סוכנות הביון האמריקאית קיבלה אזהרות רבות בנוגע לאל-קאעידה ואוסמה בן לאדן לפני ה-11 בספטמבר. העריכה המתמשכת של חלקים ממסמכים אלה טשטשה עוד יותר את משמעותם. בינתיים, כמה מסמכים ודיווחים קודמים הצביעו על תפקידן של תנועות ציוניות וסוכנויות ביון מערביות בעיצוב האירועים שלאחר ה-11 בספטמבר - טענות שנותרו שנויות במחלוקת ודורשות תשובות ברורות.
מ-2,977 קורבנות למיליוני קורבנות מלחמה
אירועי ה-11 בספטמבר סימנו את תחילתה של אחת התקופות הנרחבות ביותר של התערבות צבאית אמריקאית בעולם המודרני, וכתוצאה מכך נהרגו 2,977 בני אדם. על ידי ניצול אירוע זה כתירוץ למלחמה, סנקציות והתערבות, יצרה וושינגטון סדרה של משברים ביטחוניים והומניטריים, מאפגניסטן ועיראק ועד סוריה ולוב. הערכות מצביעות על כך שמספר הקורבנות הישירים והעקיפים של מלחמות שלאחר ה-11 בספטמבר נע בין 4.5 ל-4.7 מיליון בני אדם, וכי מספר הפליטים שנעקרו בכפייה במערב אסיה ובאפריקה הוא לפחות 38 מיליון.
טרור כלכלי היה הצד השני של מדיניות זו; סנקציות גרמו למיליוני אנשים לסבול ממשברים כלכליים וסביבתיים, והפכו את הענישה הקולקטיבית של מדינות לכלי של מדיניות חוץ. התוצאה של 25 שנים של גישה זו לא הייתה עולם בטוח יותר, אלא אזור לא יציב יותר, פילוגים עמוקים יותר ודור לכוד בעקבות המלחמה.
אל-ג'ולאני: מראה של הסתירות של וושינגטון במאבק בטרור
טענתה של אמריקה שהיא נלחמת בטרור עומדת בפני שאלות רציניות כאשר בוחנים את התנהגותה של וושינגטון כלפי קבוצות כמו דאעש, חייאת תחריר א-שאם ואל-ג'ולאני. בשנת 2016, טראמפ הצהיר על תפקידה של ארצות הברית בהקמת דאעש, ובכהונתו השנייה, הוא סלל את הדרך לשיתוף פעולה איתם על ידי הסרת שמותיהם של אל-ג'ולאני וחיית תחריר א-שאם מרשימת ארגוני הטרור. אל-ג'ולאני, שעל לכידתו הוצע פרס של 10 מיליון דולר, הפך מאוחר יותר לאורח בבית הלבן.
שינוי זה חושף סתירה ברורה בין הרטוריקה של וושינגטון בנושא המאבק בטרור לבין התנהגותה בפועל באזור, במיוחד לאור העובדה שטראמפ דיבר שוב ושוב על תמיכתה של ארה"ב בקבוצות טרור ובדלניות המתנגדות לאיראן במהלך מלחמת יום הכיפורים. יתר על כן, התמיכה בנתניהו ובקבוצות חמושות המתנגדות לאיראן מעלה שאלות לגבי הקריטריונים האמיתיים שבהם משתמשת ארצות הברית להגדרת טרור.

מהודאתו של ג'ו קנט לכישלון נרטיב הניצחון
הנרטיב של האיום הגרעיני האיראני רחוק מאוד מהמציאות. ג'ו קנט, סגן עוזר מזכיר המדינה לשעבר של ארה"ב ללוחמה בטרור, הסביר במכתב התפטרותו כי איראן אינה מהווה איום גרעיני וכי ארצות הברית נכנסה למלחמה בגלל ישראל. הוא ראה בישות הציונית את האיום העיקרי על האינטרסים האמריקאים, והדגיש כי סוכנויות המודיעין האמריקאיות לא זיהו כל איום מצד איראן.
במקביל, התנגדותם של כ-70% מהאמריקאים למלחמה נגד איראן, וסירובה של בעלות בריתה של וושינגטון בנאט"ו להשתתף ישירות, הוכיחו כי, בניגוד למלחמה באפגניסטן, הקונצנזוס המקומי והבינלאומי הדרוש להרפתקה זו לא התממש. הגינוי העולמי הנרחב של התקפות האמריקאיות על מתקני הגרעין האיראניים ופשעי המלחמה ברמדאן תרם עוד יותר לבידודה של וושינגטון.
בשטח, טענת הניצחון של ארה"ב אינה מתיישבת עם המציאות של המלחמה. יכולות הטילים והרחפנים של איראן, הפגיעות של בסיסי ארה"ב באזור, פעולות ימיות והתמקדות באינטרסים אמריקאיים ובציוד צבאי, כולם תרמו להסטת הדינמיקה של המלחמה הרחק מנרטיב הניצחון של טראמפ. ניהולה של איראן את מצר הורמוז, ההתפתחויות בשיטת הניווט הימי ותגובות שוקי האנרגיה הוכיחו כי מחירי המלחמה אינם מוגבלים לחזית הצבאית. כעת, טראמפ מתמודד עם מציאות ששום הבטחות קמפיין, שום קיטוב אנטי-איראני ושום ניסיונות לקשר את איראן לאירועי ה-11 בספטמבר אינם יכולים להסתיר: 25 השנים שחלפו מאז ה-11 בספטמבר הפכו מתביעה גרידא נגד איראן לתיעוד של מלחמה, טרור, התערבות וערעור יציבות שבוצעו בשמה של אמריקה.