על ידי המשך מדיניות הלחץ, הסנקציות והמצור הכלכלי, תוך אימוץ עמדה עוינת כלפי איראן במועצת המנהלים ובמועצת הביטחון, ארצות הברית נכשלה בהשגת מטרתה לשעבד את הרפובליקה האסלאמית של איראן, למרות הצהרתו של מזכיר ההגנה של ממשל טראמפ כי "יהפוך את איראן לאפר". על רקע זה, מתרחשת התפתחות משמעותית ברמה האזורית. דובר משרד החוץ, אסמעיל בגאאי, הודיע כי פגישה של שרי החוץ ממדינות המפרץ וממדינות החוף של עומאן תתקיים ביום שני בעומאן, בהשתתפות איראן, עיראק ומדינות שכנות אחרות באזור. פגישה זו עשויה לייצג פרק חדש בדיפלומטיה האזורית של איראן.
איראן: מרכז לדיפלומטיה שכנותית הנתמכת על ידי מידאן
פגישה זו אינה רק אירוע דיפלומטי; היא מגלמת גישה שאיראן הדגישה בעקביות לאורך השנים: הצורך להבטיח ביטחון אזורי בתוך האזור ובהשתתפות מדינות בעלות אינטרסים בו. הרפובליקה האסלאמית של איראן תמיד הדגישה את חשיבות הדיאלוג והדיפלומטיה בין שכנותיה, שכן דיאלוג יכול, מצד אחד, להפחית אי הבנות, ומצד שני, לספק בסיס לגילוי וחיזוק קרקע משותפת.
מנקודת מבטה של איראן, שורש רוב המשברים במערב אסיה טמון בהתערבויות של המעצמות ההגמוניות ובמדיניות הישות הציונית. הגעה להבנה משותפת בין מדינות האזור בנוגע לאיומים אלה תסלול את הדרך לשלום מתמשך, ביטחון והתקדמות משותפת. בהתאם לכך, הדיפלומטיה האזורית האיראנית מעולם לא פסקה, אפילו בשיאה של מלחמת שנים עשר הימים ומלחמת יום הכיפורים. התייעצויות טלפוניות ופגישות בין שר החוץ לבין גורמים ממדינות האזור, כמו גם ביקורים של גורמים בכירים ממדינות כמו קטאר, עומאן ופקיסטן, הן עדות להמשך גישה זו.
פגישת עומאן מציגה כעת הזדמנות למדינות שכנות לדון במשברים ובהתפתחויות הרגישות באזור במסגרת אזורית, ולגבש מנגנונים חדשים לשיתוף פעולה ובניית אמון המבוססים על דיאלוג זה.
ביטחון פנים: אופציה מוכחת בשטח
מלחמת אוקטובר חשפה אמת מכרעת: מה שנקרא מטריית הביטחון האמריקאית לא רק שלא הצליחה לספק ביטחון בר-קיימא לבעלות בריתה האזוריות של וושינגטון, אלא גם הוכחה כלא מסוגלת להבטיח את ביטחונה של אמריקה עצמה. במקביל, גישת "ישראל תחילה" של וושינגטון הציבה את האינטרסים והביטחון של חלק ממדינות ערב בניגוד ישיר לאלה של הישות הציונית.
סימנים של התרחקות הדרגתית ממודל ביטחון זה עולים גם כן, החל מההסכם התלת-צדדי בין פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית, המכונה הסכם מכה, ועד להצהרות של גורמים קטאריים בנוגע לצורך להתמקד בביטחון פנים. איראן מקדמת גם את "יוזמת השלום של הורמוז" במסגרת זו במשך שנים.
אפילו במהלך מלחמת אוקטובר, הרפובליקה האסלאמית של איראן לא כיוונה למדינות באזור, אלא מיקדה את התקפותיה על בסיסים, אינטרסים ומטרות אמריקאיות. כמובן, חלק מהמדינות באזור נכנעו מדי פעם ללחץ של וושינגטון; זהו עניין המקשר בין פיצוי ובניית אמון לפעולותיה המעשיות.
ביטחון ימי באמצעות קבלת המציאות בשטח
בין הנושאים המרכזיים בפגישת עומאן יהיו חיזוק הביטחון האזורי וחקר נתיבי שיט בטוחים במצרי הורמוז. הניסיון האחרון הראה כי נוכחותם של כוחות זרים, הקמת בסיסים צבאיים אמריקאים באזור ובריתן של ממשלות מסוימות עם הישות הציונית לא רק כשלו בהבאת ביטחון אלא גם טיפחו חוסר ביטחון במגזר הימי והמסחרי.
כל מנגנון למעבר ותחבורה מאובטחים במפרץ הערבי ובים עומאן קשור באופן בלתי נפרד להתפתחויות ביטחוניות אזוריות. חלק מתחושת חוסר הביטחון הזו נובעת מאופי הכיבוש והטרור שמפעיל המשטר הציוני, בעוד שחלק אחר טמון במדיניות ההגמוניה האמריקאית - מדיניות שעלתה ביוקר לביטחון האזור על מנת להבטיח את האינטרסים של וושינגטון. לכן, תשומת לב למציאות בשטח והימנעות מגישה אמריקאית אנוכית חיונית להצלחת כל יוזמה אזורית.
משוואת הורמוז לא תחזור למצבה שלפני המלחמה.
איראן מברכת על פגישת עומאן ויכולה להציע מספר יוזמות לשיפור ההתקרבות ולחיזוק הביטחון האזורי. עם זאת, על כל המשתתפים לציין עובדה מכרעת אחת: המשוואות במפרץ הפרסי ובמיצרי הורמוז לא יחזרו למצבן שלפני המלחמה.
במהלך השנים, איראן דבקה בחופש השיט במפרץ הפרסי ובים עומאן במסגרת שכנות טובה. עם זאת, התוקפנות הצבאית של ארצות הברית והישות הציונית שינתה את הדינמיקה באזור. הרפובליקה האסלאמית של איראן קבעה מאזן כוחות חדש, מבוסס חוקית, לשיט במצרי הורמוז, המבוסס על זכותה הלגיטימית להגנה עצמית ואחריותה לביטחון האזורי.
כל הסכם בין איראן לעומאן, או כל מנגנון שייקבע בפגישת שתי מדינות החוף, יהיה לתקופה שלאחר המלחמה ולא ישנה את המשוואות הנוכחיות. בנסיבות הנוכחיות, ריבונותה של איראן ופיקוחה על מצר הורמוז נותרו שלמים, וכל מנגנון ביטחון ימי חייב לקחת בחשבון את שיקוליה הביטחוניים והאזוריים של איראן.
נוכחותה של איראן בעומאן אינה סימן לחולשה, אלא אסטרטגיה דיפלומטית מבוססת היטב. בנוסף לתגובה מהירה, החלטית וכואבת לתוקפים, טהרן מדגישה דיאלוג, אינטגרציה אזורית והשגת הסתמכות עצמית בתחום הביטחון - דרך שמטרתה בסופו של דבר לסיים את הנוכחות הזרה ולחזק את העצמאות הביטחונית של מדינות האזור.