דונלד טראמפ, שבחודשים האחרונים ביקש להקרין תדמית של כוח וניצחון באמצעות תמונות וסרטונים מסנוורים המשתמשים בבינה מלאכותית ואפקטים מיוחדים הוליוודיים, הבטיח הבטחה חסרת תקדים בעצרת בחירות בדאלאס: אם הרפובליקנים ינצחו בבחירות לבית הנבחרים ולסנאט, הוא ישלם לכל אמריקאי מבוגר 5,000 דולר כדיבידנדים.
הבטחה זו, שהיא יותר מסתם סיסמת בחירות, חושפת אמת עמוקה יותר; אמת שחושפת מצד אחד את הפער בין טענות הדמוקרטיה האמריקאית לביצועיה הפוליטיים, ומצד שני את ההשלכות הפוליטיות, הכלכליות והצבאיות של ניהול מלחמה באיראן על וושינגטון; השלכות שעשויות, בתורן, להצביע על הפער בין טענותיו של טראמפ ל"ניצחון" על טהרן לבין המציאות בשטח.
כאשר ערך קולות העם מצטמצם ל-5,000 דולר
בעוד שארצות הברית מתערבת בעניינים הפנימיים של מדינות אחרות במשך שנים, טוענת שהיא מגנה על הדמוקרטיה ומגנה על קולות העם, ואף הטילה סנקציות נרחבות, ההבטחה לתשלום של 5,000 דולר במצע קמפיין רשמי מציגה תמונה שונה של המציאות הפוליטית במדינה זו.
עיתוי ההבטחה הזו, המקביל לפעולותיו של טראמפ נגד הצבעה אלקטרונית והצבעה בדואר, מחריף את הסתירה הזו. כאשר הרשות המבצעת הגבוהה ביותר בארצות הברית מקשרת את האינטרסים הכלכליים של הבוחרים לניצחון בבחירות כדי לשמור על הרוב הפוליטי שלה, עולה שאלה מהותית זו: היכן עובר הגבול בין "שכנוע בחירות" לבין "קניית תמיכה פוליטית"?
מצד שני, הבטחה זו עשויה להעיד על הקשיים הפוליטיים העומדים בפני ממשל טראמפ והרפובליקנים; ממשל שהבטיח להפוך את אמריקה לשגשגת וחזקה יותר, אך כעת פונה לתמריצים כספיים כדי להשפיע על דעת הקהל.
הבטחות התאוששות תחת משקל המציאות הכלכלית
הבטחתו של טראמפ ל-5,000 דולר אינה רק סיסמת בחירות, אלא ניתן לראותה כניסיון להסוות לחצים כלכליים והשלכות המלחמה. בחודשים האחרונים, טראמפ דיבר שוב ושוב על ניצחון על איראן, החלשת טהרן ושליטה במצרי הורמוז, אך במקביל, ההתפתחויות בשוק האנרגיה ובכלכלה העולמית מציירות תמונה שונה.
עליית מחירי הסולר בארצות הברית ליותר מ-6 דולר לגלון, ההתקרבות ל-110 דולר לחבית נפט, והתקרבות ל-80 דולר לחבית בנזין באירופה, יחד עם הטלטלה בשווקים הפיננסיים המערביים, כולם מצביעים על כך שהכלכלה אינה מושפעת מפרסום ושהשוק מעריך את המציאות יותר מהבטחות.
יתר על כן, עלות חבילת התמריצים בסך 5,000 דולר למבוגרים אמריקאים מוערכת בכטריליון דולר. נתון זה מעלה שאלות רציניות לגבי היתכנותה, בהתחשב בחוב הלאומי של ארה"ב העומד על כ-40 טריליון דולר.
סוף המלחמה על הנייר; תחילתה של ביצה בשטח
במקביל, טראמפ טען כי המלחמה עם איראן תסתיים "מיד לאחר הבחירות", אך סדרה של התפתחויות בשטח ובמדיניות מטילות ספק רב בטענה זו.
האיומים הגרעיניים החוזרים ונשנים, הניסיון להעביר החלטה נגד הפעילות הגרעינית האיראנית, החיפוש אחר צוללת אמריקאית, טביעת משחתת אמריקאית במצרי הורמוז, הודאתם של מנהיגי הצבא האמריקאים כי בסיסים איראניים באזור, עד ירדן, ניזוקו, והמעבר של איראן מתגובה פרופורציונלית לתגובה חזקה, מהירה וכואבת, כולם מדגימים כי הדימוי של "השמדת איראן" רחוק מאוד מהמציאות בשטח.
מנקודת מבט זו, ניתן לראות את ניסיונו של טראמפ לקנות זמן עד לבחירות האמצע כאינדיקציה לכך שוושינגטון תקועה במלחמה שאין ממנה מנוס. מלחמה שהייתה אמורה להיות קלף הניצחון של טראמפ בבחירות, אך כעת עלולה להפוך לסיוט עבורו ועבור הרפובליקנים.
וושינגטון אינה קובעת את סוף המלחמה.
טראמפ מנסה לנהל את המשבר על ידי הצגת איראן כחלשה, הבטחה לשלם 5,000 דולר, וקישור גורל המלחמה לבחירות האמצע. אבל האמת היא שסוף המלחמה הזו לא ייקבע על ידי מערכות בחירות, אלא על ידי המציאות בשטח ותנאי איראן.
תנאים אלה כוללים הפסקה מוחלטת של מעשי האיבה והאיומים, נסיגת צבא ישראל מלבנון, הסרת המצור על תימן, שחרור של 24 מיליארד דולר בנכסים איראניים מוקפאים, ואי התערבות ביכולות הגרעין והטילים של איראן.
טראמפ אינו יכול עוד להסתיר את העלויות המופרזות של המלחמה מהעם האמריקאי באמצעות סרטי הוליווד, הבטחות שווא או אפילו שוחד של 5,000 דולר. הדרך לסיים את המשבר הזה אינה לקנות זמן או קולות, אלא לקבל את המציאות בשטח ולשים קץ לחד-צדדיות האמריקאית.
מיצרי הורמוז נשלטים על ידי החלטות איראן, לא על ידי תיאטרליות הוליוודית או הבטחתו של טראמפ בסך 5,000 דולר.