ישיבת מועצת המנהלים של סבא"א נערכה תחת אחד הנושאים העיקריים שלה: אימוץ החלטה בלתי חוקית על ידי מדינות המערב נגד פעילות גרעינית איראנית והניסיון להעביר את העניין למועצת הביטחון. לאחר מכן, תחת לחץ מצד ארצות הברית והטרויקה האירופית, מועצת הביטחון כינסה ישיבה שהתמקדה בנקיטת פעולה נגד איראן. הקו המשותף בין שתי הישיבות הללו הוא שבמקום להיות תצוגות של כוח מערבי, הן היו בסך הכל עוד חזית לתמרונים פוליטיים, התערבויות וערעור יסודות המשפט הבינלאומי. תהליך זה מצביע בבירור גם על שינוי במאזן הכוחות העולמי. הדומיננטיות של איראן על מצר הורמוז, יחד עם התנאים המרובים שהציבה טהרן לסיום המלחמה, הציבו אתגר רציני לחישוביו של טראמפ בנוגע לאפשרות להשתמש בהחלטות כדי לאלץ את איראן להיכנע ולשלוט בשווקים הגלובליים.

משפט בינלאומי תחת משקל הפוליטיקה הסמכותית
ניתן לראות את התנהגותן של ארצות הברית והטרויקה האירופית במועצת הנגידים ובמועצת הביטחון כחוליה נוספת בשרשרת הפוגעת באמינות המשפט הבינלאומי. הבקשה לבדוק מתקני גרעין איראניים הוגשה בהיעדר מסגרת ברורה ונורמלית במסגרת מערכת ההגנה המסדירה ביקורות כאלה של מתקני גרעין שניזוקו או הופצצו. איראן, בהתבסס על זכותה להגנה עצמית, רואה את עצמה זכאית למנוע ביקורות עד שתקבל ערבויות מעשיות.
מצד שני, נציגי סין ורוסיה הדגישו בשתי הפגישות כי החלטת מועצת הביטחון 2231 פגה ב-18 באוקטובר 2025, ולא הייתה לה תוקף משפטי או מנדט אכיפה מאז. לכן, ניסיון להמשיך ליישם את אותם מנגנונים בנושא האיראני הוא יותר מעשה פוליטי מאשר מעשה משפטי, המבוסס על פרשנות סלקטיבית של כללים בינלאומיים.
במציאות, מה שקרה בשתי הפגישות הללו לא היה רק ​​עימות בין המערב לאיראן; זה היה מבחן לעתיד הסדר העולמי. אם כללים בינלאומיים נחשבים תקפים רק כאשר הם תואמים את האינטרסים של המעצמות הגדולות, אזי לא ניתן עוד לדבר על המשפט הבינלאומי כמסגרת עצמאית ואוניברסלית.
גרוסי: הסוכנות שבין פיקוח לתמונות לוויין
רפאל גרוסי, מנכ"ל סבא"א, מתעקש על נייטרליותו ועצמאותו, אך עמדותיו והצהרותיו האחרונות העלו שוב שאלות לגבי האוטונומיה האמיתית של הסוכנות. בשנה שעברה הוא התמודד עם ביקורת חריפה מצד איראן על דו"ח שצוטט בהקשר של האירועים שהובילו לתקיפה על מתקני הגרעין האיראניים, והפעם הוא הצהיר על פעילות גרעינית איראנית בישיבת מועצת המנהלים.
ראוי לציין כי הוא טען שזיהה פעילויות חדשות באתר הגרעין קוה קאלינג באמצעות תמונות לוויין, למרות שלפי הצהרותיו הקודמות של גרוסי, פקחי סבא"א לא הצליחו לגשת לחלק מהמתקנים האיראניים במשך למעלה משנה. זה מעלה שאלה מהותית: כיצד יכול מוסד שטוען לגישה מוגבלת לקרקע לקבוע פסק דין סופי לגבי אופי הפעילויות במתקן גרעיני המבוסס אך ורק על תמונות לוויין? טענה זו, במקום להיות דו"ח טכני, דומה יותר לנרטיבים שהעלו בעבר טראמפ ונתניהו בנוגע לניטור תוכנית הגרעין של איראן באמצעות לוויין. לעומת זאת, השתיקה או חוסר המעש לנוכח התקפות על מתקני גרעין איראניים, כמו גם ההתעלמות משאלות הנוגעות לתוכנית הגרעין של ישראל, הגבירו את החשדות לסטנדרטים כפולים.
הקונצנזוס המערבי דעך; העולם משנה כיוון.
ארצות הברית והטרויקה האירופית ניסו להציג את תוצאות מועצת המנהלים ומועצת הביטחון כניצחון פוליטי, בעוד שהקולות והעמדות השונות של המעצמות הגדולות מציירות תמונה שונה. החלטת מועצת המנהלים התקבלה ברוב של 23 קולות, עם 8 נמנעים ו-3 קולות נגד; עם זאת, התנגדותן של סין ורוסיה הוכיחה שהמערב כבר אינו נהנה מאותה רמת קונצנזוס.
החלטת מועצת המנהלים התקבלה ברוב של 23 קולות, עם 8 נמנעים ו-3 קולות נגד; עם זאת, התנגדותן של סין ורוסיה הוכיחה שהמערב כבר אינו נהנה מאותה רמת קונצנזוס. במועצת הביטחון, עמדותיהן הברורות של בייג'ינג ומוסקבה הפכו כל פעולה נגד איראן למכשול רציני. מצב זה מדגים כי העולם מתרחק מהמודל החד-צדדי האמריקאי ועבר ליחסים רב-צדדיים; מגמה שעשויה לקבל ממדים רחבים יותר בתוך קבוצת BRICS וארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי.
מנקודת מבט זו, מה שהתרחש במועצת המנהלים ובמועצת הביטחון לא היה רק ​​מחלוקת על איראן, אלא גם אינדיקציה לשינוי במבנה הכוח העולמי; מבנה שבו יותר ויותר מדינות שואפות לעצמאות פוליטית, צבאית וכלכלית ממסגרות בהובלת וושינגטון.
החלטות אלו אינן מקלות על מצוקתו של טראמפ. טראמפ ובני בריתו המערביים, יחד עם מדינות שקשרו במידה רבה את עצמאותן האסטרטגית לוושינגטון, מנסים להציג לחץ מוגבר על איראן על ידי הדגשת החלטות מועצת המנהלים ומועצת הביטחון; עם זאת, המציאות בשטח והמצב הכלכלי מציגים נרטיב שונה לציבור.
טראמפ ובני בריתו המערביים, יחד עם מדינות שקשרו במידה רבה את עצמאותן האסטרטגית לוושינגטון, מנסים להציג לחץ מוגבר על איראן על ידי הדגשת החלטות מועצת המנהלים ומועצת הביטחון; אבל המציאות בשטח והכלכלה מציגות נרטיב שונה לציבור.
יפן אינה יכולה למחוק את המשברים המבניים של כלכלתה או את הסתירה ההיסטורית שלה לנוכח הפצצות האטום על הירושימה ונגסקי מתודעת הציבור על ידי הצבעה נגד איראן. כמו כן, ערב הסעודית אינה יכולה להסתיר את כישלונותיה האסטרטגיים בתימן ואת תלותה הביטחונית בארצות הברית על ידי פרסום הצהרות פוליטיות, במיוחד לאור העובדה שההתפתחויות של מלחמת יום הכיפורים הוכיחו שוב שוושינגטון נותנת עדיפות לאינטרסים של ישראל על פני אלו של רבות מבעלות בריתה הערביות בצמתים קריטיים.
גם טראמפ אינו יכול לשנות את המציאות בשטח באמצעות החלטות פוליטיות. שליטתה של איראן במצרי הורמוז, תנאיה של טהרן לסיום המלחמה וההתפתחויות בשוק האנרגיה מציירים תמונה שונה לחלוטין מהטענה על "כניעת איראן". עליית מחירי הנפט ל-110 דולר, סולר ל-6 דולר וגז אירופי ל-80 אירו מדגימה שהשווקים אינם בהכרח נעים לפי הנרטיב הפוליטי של וושינגטון. בנסיבות אלה, ההחלטה אינה תרופה למשבר וגם לא כלי להשבת העולם לסדר שטראמפ חפץ בו. כל ניסיון להשתמש בטענותיו של גרוסי בנוגע להר קלינינג כבסיס לפעולה צבאית עלול להיתקל בתגובה איראנית מהירה, קשה ויקרה. המציאות היא שהעולם השתנה, והחלטות אינן יכולות עוד לשנות את חישובי האומות.