אשליות הגדלות השאפתניות של טראמפ בנוגע לתחומים גיאופוליטיים עולמיים ומשאבי אנרגיה הובילו את מערב אסיה לספירלה של משברים עוקבים. עם זאת, המציאות בשטח מצביעה על ירידה בהגמוניה הביטחונית האמריקאית ועל הופעתן של יכולות מקומיות לעיצוב מחדש של הדינמיקה באזור. בהקשר זה, דבריו מעוררי המחשבה של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב בנוגע לאפשרות שאיראן תצטרף ל"הסכם מכה" בין פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית נושאים השלכות החורגות מהצעה דיפלומטית גרידא.
לברוב הצהיר כי מוסקבה רואה בהכללת איראן במנגנון זה "צעד בכיוון הנכון", והוסיף כי גם להשתתפות הפוטנציאלית של אלג'יריה עשויה להיות השפעה חיובית. הוא מאמין כי הגעה להסכם על תנאי השתתפות איראן עשויה להיות הצעד המעשי ביותר בכיוון שרוסיה כבר שקלה בעת עיצוב הסדרים אזוריים. חשיבותה של עמדה זו מתבהרת עוד יותר לאור ההתקרבות הגוברת של רוסיה לאיראן ולמדינות ערב, כמו גם חברותן של חלק ממדינות אלו בקבוצת BRICS.
מלחמת הרמדאן: הרגע בו קרסה מטריית הביטחון האמריקאית
הצהרותיו של לברוב בנוגע לשינוי עמדתן של מדינות האזור כלפי מטריית הביטחון האמריקאית אינן תיאורטיות בלבד; הן משקפות את המציאות של מלחמת הרמדאן בשטח. ארצות הברית, אשר במשך שנים הפכה את מכירות הביטחון לאבן יסוד בהשפעתה במערב אסיה, הוכיחה בשדה הקרב את חוסר יכולתה אפילו להבטיח את ביטחון בסיסיה וכוחותיה. תקרית אברהם לינקולן הייתה רק ביטוי אחד של מציאות זו.
מלחמת הרמדאן גם חשפה שוב כי העדיפות העליונה של וושינגטון היא הבטחת ביטחון הישות הציונית, וכי מעצמות אזוריות אחרות תופסות מקום משני בחישובים האסטרטגיים של אמריקה. מנקודת מבט זו, ניסיון השטח העביר מסר ברור לאזור: ביטחון בר-קיימא לא ניתן להשיג על ידי הסתמכות על כוחות חיצוניים, אלא באמצעות התנגדות, שיתוף פעולה אזורי וסיום התערבות זרה. יוזמתה של איראן במצרי הורמוז, בהקשר זה, הייתה אחת הביטויים הבולטים ביותר של יכולתה הפנימית לשנות את משוואות הביטחון האזורי.
סימני שינוי עמדה זה ניכרים בהסכם הביטחון בין פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית, כמו גם בעמדתה של קטאר בנוגע לחוסר ההסתמכות על ביטחון אמריקאי. התפתחויות אלו מצביעות על היווצרות הדרגתית של תפיסת ביטחון חדשה במערב אסיה.
איראן: מיוזמת השלום הורמוז לארכיטקטורת ביטחון מקומית
אין לפרש את הצעתו של לברוב להשתתפות איראן בהסכם מכה כדרישה לשינוי אופי מדיניותה של איראן או למקם את טהרן במסגרת היעדים המבניים של ההסכם. במקום זאת, ניתן לראות אותה כהמשך לרעיון שאיראן הדגישה במשך שנים: כי ביטחון אזורי חייב להיבנות על ידי מדינות האזור עצמן.
יוזמת השלום הורמוז ואירוח ועידת האחדות האסלאמית על ידי איראן במשך יותר מארבעה עשורים הם דוגמאות לגישה זו. גישה זו אינה רואה בביטחון תוצר של נוכחותן של מעצמות זרות, אלא כתוצאה של דיאלוג, התקרבות ואחריותם של גורמים מקומיים. פרספקטיבה זו נמשכת במדיניות האזורית האיראנית. עמדותיו של הנשיא בזזקיאן בפסגת ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי והצהרותיו של הנציג המיוחד של איראן לסין, ג'ליבאף, בנוגע לקבלת פנים טהראן לרעיון סין להקים ארכיטקטורת ביטחון חדשה באזור, מדגישות את הצורך של מדינות האזור לקבוע את עתידן בעצמן.
מערב אסיה: ציר הסדר העולמי העתידי
לא ניתן להעריך את הצהרותיו של לברוב אך ורק במסגרת הביטחון האזורי; הצהרות אלה, באופן רחב יותר, הן חלק מהמאבק המתמשך לעיצוב סדר עולמי חדש. העמדות שנקטו סין ורוסיה בפסגת ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי בנוגע לחיזוק הרב-צדדיות, והדגשתו של שי ג'ינפינג בדיאלוג שלו עם עבד אל-פתאח א-סיסי על הצורך לשחרר את האזור מההגמוניה הביטחונית האמריקאית, מדגימות כי הרעיון של הפקדת גורלה של מערב אסיה בידי עמי וממשלות אזור זה הפך לנקודת דיון משמעותית בסדר העולמי המתהווה.
מערב אסיה תמיד מילאה תפקיד מכריע בדינמיקה הציוויליזציונית והגלובלית בשל משאבי האנרגיה העצומים שלה ומיקומה הגיאופוליטי הייחודי. אזור זה חווה גם סכסוכים גדולים רבים. לכן, סדר עולמי חדש לא יתעצב ללא הגדרת תפקידה של מערב אסיה, במיוחד לאור העובדה שהעימות בין חד-צדדיות מערבית למולטי-צדדיות הפך בולט במיוחד שם.
עצמאות: תנאי מוקדם להתגברות על ביטחון כפוי
השגת ארכיטקטורת ביטחון מקומית דורשת, בראש ובראשונה, עצמאות אמיתית של מדינות האזור מפני לחץ ותכתיבים אמריקאים. ניתן להקל על שינוי זה על ידי איחוד בסיסים צבאיים זרים, איחוד מאמצים להתמודדות עם התוקפנות הישראלית, תמיכה בתפקידה המרכזי של איראן בהבטחת ביטחון המפרץ הערבי, גירוש מעצמות טרנס-לאומיות והרחבת היחסים בין גורמי הסדר החדש באמצעות קבוצות כמו BRICS וארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי.
במקביל, הצעד הראשון הוא סיום התמיכה הגלויה והסמויה בתוקפנות האמריקאית נגד איראן. פעולה זו יכולה להיות נקודת התחלה לבניית אמון בין מדינות האזור ולהנחת היסודות לברית אסטרטגית לייצוב הביטחון המקומי. אזור מערב אסיה חווה כיום תקופה שבה ביטחונו הוכתב על ידי אחרים; עתידה ייקבע כאשר תושביה האמיתיים יחליטו בעצמם על ביטחונם, יציבותם וגורלם.