האמברגו הימי האמריקאי היה אמור לכוון לחוסנה הכלכלי של איראן על ידי ניתוק או הגבלה של נתיבי יצוא; אולם, ההתפתחויות האחרונות, ובמיוחד הסלמת העימותים אמש, חשפו סימנים לכך שמשוואה זו מתהפכת. התקיפות ההדדיות בין איראן לארצות הברית על מכליות נפט וספינות מלחמה, מתקפת הטילים האיראנית על בסיס אמריקאי בירדן, הירידה החדה בתנועת הספנות במצרי הורמוז, יחד עם עליית מחירי הנפט ומוצרי הנפט, מראים כי עלות האמברגו אינה נושאת עוד אך ורק בידי הצד האיראני.
האמברגו האמריקאי היה אמור להפעיל לחץ על איראן, אך הפעם הוא בצד האיראני. לפני מספר ימים, מוחסן רזאאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הכריז על האסטרטגיה החדשה של איראן להקמת אזור איסור ימי חדש במפרץ הפרסי וסביב מיצרי הורמוז. אזור זה מתחיל בקו המצור שהטילו כוחות אמריקאים וחושף ספינות הנכנסות אליו לסיכון של הוספתן לרשימת הסנקציות של איראן.
חשיבותה של אסטרטגיה זו אינה טמונה רק בהקמת "אזור איסור ימי", אלא בשינוי ההיגיון של התמודדות עם המצור. כשם שארצות הברית מכוונת ספינות, חברות ורשתות תחבורה כדי ללחוץ על היצוא האיראני, גם טהרן הכריזה על יכולתה לכוון את התנהגותה של אותה רשת. לפיכך, זירת העימות עוברת ממצרי הורמוז לרשת המנסה לעבור בו, להעביר אנרגיה ולעקוף הגבלות.
זהו אותו היגיון שהוסבר קודם לכן בהקשר של מושג "כיתור המצור": תגובה למצור אינה כרוכה בהכרח בסגירת נתיב או עימות עם כל ספינה בנפרד. במקום זאת, ניתן להעביר את עלות המצור לשרשראות האספקה שאמורות ליישם, לתמוך או לאפשר אותו.
כעת, הסימנים הראשונים לשינוי זה מופיעים בהתנהגותן של חברות זרות. רויטרס דיווחה כי איראן הרחיבה את רשימת כלי השיט האסורים שלה ל-56 והזהירה כי גם ספינות המשתפות פעולה עם אלו הנמצאות ברשימה השחורה, כולל באמצעות העברות בין ספינות, יעמדו בפני הגבלות. באופן מכריע, לפחות שלושה בתי זיקוק הודיים וחברת אנרגיה עולמית גדולה החליטו להימנע משימוש בכלי השיט הנמצאים ברשימה השחורה כדי להפחית סיכונים.
משמעות הדבר היא שההרתעה עברה מהתחום הצבאי לתחום הכלכלי. טהרן לא בהכרח צריכה לתפוס ספינה כדי לשנות את התנהגותו של גורם; רק העלאת עלות הטיפול בכלי שיט או רשת מסוימת מספיקה כדי להרתיע את הצד השני.
אינדיקטור שני הוא מאמצי שוק האנרגיה לבסס נתיבים חלופיים, כולל העברות בין ספינות של גז טבעי נוזלי (LNG) מחוץ למצרי הורמוז. עם זאת, נתיבים אלה עצמם הפכו פגיעים להיגיון החדש של איראן. אם כלי שיט נמצא ברשימה השחורה, הסיכון יכול להתפשט לכלי שיט אחרים בשרשרת האספקה. לכן, נתיב חלופי אינו בהכרח בטוח.
האינדיקטור השלישי הוא התנהגות הספנות עצמה. על פי נתונים של Kpler, שפורסמו על ידי רויטרס, רק שש ספינות מטען עברו את מצר הורמוז ביום שלישי, לעומת ממוצע של 12 בעשרת הימים הקודמים. יום קודם לכן, רק שבע ספינות עברו דרכו.
אך ההתפתחויות העבירו בן לילה את הלחץ משוק הספנות לשוק האנרגיה. רויטרס דיווחה כי בעקבות ההתקפות האחרונות של איראן וארצות הברית, ותקיפת הטילים של איראן על ירדן, מחיר הנפט הגולמי ברנט עלה ל-99.22 דולר ומחיר הנפט הגולמי מערב טקסס ל-94.13 דולר. מחיר הנפט הגולמי ברנט גבוה כעת בכ-25% ממה שהיה בתחילת אוגוסט.
חשובים יותר מנפט גולמי הם מוצרים מזוקקים, ובמיוחד סולר. מחיר הסולר הממוצע בארצות הברית הגיע השבוע לשיא של 5.85 דולר לגלון, ועבר את השיא הקודם שנקבע בשנת 2022. הפייננשל טיימס הזהיר כי מחירי הסולר המאמירים ישפיעו ישירות על הובלת סחורות ומכונות חקלאיות. כ-75% מצריכת הסולר בארה"ב קשורה להובלת סחורות וציוד חקלאי חיוני.
כאן, המטרה הראשונית של האמברגו האמריקאי עלולה להפוך לנקודת תורפה אמריקאית. וושינגטון ביקשה להחליש את חוסנה של איראן על ידי מיקוד ביצוא ובצינורות האנרגיה שלה; אך אם הדבר יביא להפחתת התנועה הימית, עלייה בסיכוני הביטוח והספנות, עלייה חדה במחירי הנפט והסולר והחמרת לחצים אינפלציוניים, לא רק חוסנה של איראן יהיה בסיכון, אלא גם חוסנה של ארצות הברית ובעלות בריתה.
מנקודת מבט זו, ההישג העיקרי של הדוקטרינה החדשה לא צריך להיחשב רק כמספר הספינות שנתפסו או ברמת ההתערבות הצבאית. אלא שההישג המשמעותי ביותר שלו טמון בשינוי החישובים של הגורמים השונים: בית זיקוק שנמנע מספינה, חברה שמנתבת את מסלול המשלוחים שלה, כלי שיט שעוקף את מצר הורמוז, ושוק המשקף סיכונים גיאופוליטיים במחירי הנפט והסולר.
אם מגמה זו תימשך, מצר הורמוז לא יהיה עוד רק מעבר גיאוגרפי צר; הוא יהפוך למוקד של רשת לחצים המשפיעים על הספינה, בעליה, חברת הביטוח, בית הזיקוק, חברת האנרגיה, הנתיב החלופי, ובסופו של דבר, על יוקר המחיה בכלכלות הגדולות.
האמברגו האמריקאי היה אמור להטיל מצור על איראן ולהחליש את יכולתה לעמוד בו; אך האינדיקטורים של הימים האחרונים מצביעים על משוואה אחרת: האמברגו עצמו הפך למצור.