מועצת המנהלים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) מתכנסת היום, יום שני, 7 בספטמבר, במטה הסוכנות בווינה, כאשר סוגיית הגרעין האיראני היא נושא מרכזי. עם זאת, מה שמייחד פגישה זו מהפגישות הרבעוניות הרגילות הוא המצב העולמי יוצא הדופן, ובמיוחד ההתפתחויות במערב אסיה. מועצת המנהלים ניצבת בפני רגע היסטורי מכונן, מבחן המידה שבה שינויים בהתנהגויות ובעמדות עלולים להשפיע על עתיד תוכנית הגרעין האיראנית, על הדינמיקה הביטחונית והפוליטית באזור, ואף על השפעתם של שחקנים מרכזיים במערכת הבינלאומית.

הסוכנות עומדת על סף החזרת אמינותה או חזרה על טעויות העבר.
רקורד הסוכנות בשנים האחרונות, במקום להקרין תדמית של מוסד מקצועי וטכני ביותר, מרמז על כך שהיא הייתה מעורבת בסכסוכים פוליטיים ובלחץ מצד מעצמות גדולות. החוויה בעיראק, פרשת לוב וטיפולה בפעילות הגרעינית של איראן העלו שאלות רציניות לגבי עצמאותה ויושרה של הסוכנות. במהלך השנים, דוחותיה ועמדותיה של הסוכנות, ואפילו אלה של רפאל גרוסי עצמו, לא מילאו תפקיד בונה בפתרון סכסוכים. במקום זאת, הם סללו לעתים קרובות את הדרך ללחץ פוליטי ואף לפעולה צבאית נגד איראן - פעולה שהובילה בסופו של דבר לתקיפה על מתקני הגרעין האיראניים ולהתנקשות במדענים גרעיניים.
מנקודת מבט זו, הפגישה הנוכחית אינה רק הזדמנות לפרסם דוח או החלטה; זוהי מבחן לאמינותה המוסדית של הסוכנות. אם הסוכנות תוכל להתרחק מגישתה בעבר ולהשיב לעצמאותה המקצועית והטכנית, ניתן יהיה לשקם חלק מאמינותה שנפגעה. אך התעקשות על מילוי תפקיד במסגרת ההגמוניה והבלעדיות המערביות עלולה לפגוע עוד יותר בתדמיתה של הסוכנות.
דיווחים אחרונים על כלי רכב שנצפו בכניסה למנהרה באספהאן, שם מאוחסן לכאורה אורניום מועשר ל-60%, עשויים להצביע על המשך הגישה הקודמת - גישה שבמקום להתמקד במשימות טכניות, מצמצמת את הסוכנות לשחקן פוליטי.
זכותה של איראן: שיתוף פעולה תמורת התחייבות, לא ויתורים תמורת לחץ.
הסוכנות טוענת שלא קיבלה מידע על מצב החומרים והמתקנים הגרעיניים המוצהרים של איראן בשלושת החודשים האחרונים ולא הצליחה לבצע אימות באתר במתקנים אלה. עם זאת, טהרן טוענת כי שיתוף הפעולה שלה עם הסוכנות תמיד התבסס על התחייבויות משפטיות וכי לא ניתן לדרוש שיתוף פעולה זה מבלי להתחשב בהתפתחויות הנוכחיות ובזכויותיה הלגיטימיות של איראן.
מצד אחד, איראן, בהתבסס על אמנת אי-הפצת נשק גרעיני והסכם אמצעי ההגנה, דורשת מהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) למלא את התחייבויותיה בנוגע לתקיפות על מתקניה הגרעיניים ולגנות את מבצעי התקיפות. מצד שני, היא מאמינה כי ערבויות אובייקטיביות נחוצות כדי למנוע הישנות של תקיפות כאלה והתנקשות במדעני הגרעין שלה. טהרן מדגישה גם את הצורך במנגנון ספציפי, המתאים לנסיבות החדשות, לפיקוח על המתקנים המופצצים, במיוחד לאור העובדה שניסיון העבר עם שימוש לרעה במידע פיקוח פגע באופן משמעותי באמון איראן בסבא"א.
מנקודת מבטה של ​​טהרן, סיום החלטה 2231 צריך לבוא לידי ביטוי בטיפולה של סבא"א בתיק הגרעין האיראני. לכן, איראן מצפה שתוכנית הגרעין שלה תבוצע במסגרת רגילה וטכנית, ולא באמצעות האשמות ותקיפות אוויריות שעלולות ליצור לחץ נוסף.
אירופה: מבחן עצמאות מההגמוניה האמריקאית
אירופה עומדת היום בפני מבחן רציני. ממשלות אירופה דיברו זה מכבר על הצורך בעצמאות אסטרטגית, אך התנהלותן במלחמה באוקראינה, בסכסוך האיראני, תמיכתן בישראל וההתפתחויות בעזה חשפו שוב ושוב את הפער בין מילים למעשים. כעת, מועצת המנהלים מציגה הזדמנות לאירופה להדגים האם היא באמת מסוגלת לקבלת החלטות עצמאית או שמא היא ממשיכה להגדיר את האינטרסים שלה במסגרת מדיניותה של וושינגטון.
אירופה אינה יכולה בו זמנית להציג את עצמה כמגינה של החוק הבינלאומי ולשתוק לנוכח מתקפה על מתקני גרעין, ובמקביל להפעיל לחץ על אותה מדינה להגן על זכויותיה הגרעיניות.
אם טענת אירופה לעצמאות ולשלום אמיתית, המבחן הראשון שלה הוא להתייחס לכל הצדדים באופן שווה ולהגיב בצורה ברורה לכל מתקפה על מתקני גרעין.
הורמוז: גורם מרתיע, לא קלף מנצח
ריבונותה של איראן על מיצרי הורמוז היא נושא נפרד מתיק הגרעין. עם זאת, המצב הנוכחי במצרי הורמוז עלול לחזק את זכויותיה של איראן. המערב אינו יכול לכפות הסכם מחייב המקשר את זכויותיה הגרעיניות והריבונות של איראן על מיצרי הורמוז באמצעות לחץ בתוך מועצת המנהלים. כפי שהוכיחו ניסיונה בעבר של טהרן, נסיגה חד-צדדית לא בהכרח תסיים את הלחץ.
מנקודת מבט זו, מיצרי הורמוז אינם נתפסים ככלי לסחיטה, אלא כאלמנט של ההרתעה של איראן מפני איומים חיצוניים. כל ניסיון לנצל את סבא"א באופן פוליטי ולהעביר את הסוגיה האיראנית למועצת הביטחון לא בהכרח יניב את התוצאה הרצויה למערב. איראן הוכיחה את יכולתה לעמוד בלחץ ובאיומים ותגיב במהירות ובנחישות לכל תוקפנות.
בינתיים, תפקידן של סין ורוסיה במועצת המנהלים צובר חשיבות מיוחדת. אינדיקטורים עדכניים מצביעים על כך ששתי המדינות הללו ינטעו לכיוון תמיכה באיראן ומניעת היווצרות קונצנזוס נגד טהרן. התפתחויות אחרונות במנגנונים רב-צדדיים, כגון ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי ו-G20, הדגישו יותר מתמיד את החסרונות של גישת הסנקציות המערבית. לכן, הפגישה של היום אינה מבחן עבור איראן; אלא שזהו מבחן עבור הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אירופה וכל אלה הטוענים לשמור על הסדר והחוק הבינלאומיים: האם הגיע הזמן לחזור להיגיון של החוק והמקצועיות, או שמא הפוליטיקה עומדת להחליף שוב את האמת?