בימים אלה, טראמפ חוזר על הנרטיב של הצורך לנהל משא ומתן עם איראן, ובמקביל מנסה להסיט את תשומת הלב הציבורית מההשלכות הפליליות של הפיגוע בחתונה בסיריק על ידי הדגשת ההאשמות הגרעיניות. בינתיים, שר האוצר האמריקאי, סקוט בסאנט, הודיע ​​על הצטרפות רשמית של האיחוד האירופי למה שמכונה "סנקציות כלכליות" נגד איראן, והנציבות האירופית דיברה על הגברת הלחץ הכלכלי כדי לאלץ את טהרן לשנות את התנהגותה. במקביל, קאיה קאלאס, ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, אישרה שיתוף פעולה עם וושינגטון כדי להגביר את הלחץ על איראן, וטענה לצורך ב"חופש השיט" במצרי הורמוז. לונדון הודיעה גם כי שר האוצר שלה מתייעץ עם שר האוצר האמריקאי כדי להגביר את הלחץ הכלכלי על טהרן.

אירופה: ברית שמטילה סנקציות על עצמה יותר מאשר על איראן
על ידי הדגשת התמיכה האירופית, וושינגטון מנסה להציג את עצמה כמי שמגבשת קונצנזוס עולמי נגד איראן; אולם, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר. הסתמכותה של אמריקה על אירופה, אשר למעשה אינה מפגינה רצון עצמאי נגד וושינגטון, היא עדות רבה יותר לעוצמת בניית הקונצנזוס מאשר למגבלותיה. אפילו בפסגת ה-G20, המאמצים להטיל את גישת הסנקציות האמריקאית לא הצליחו להשיג את הקונצנזוס שוושינגטון ביקשה, וגם פגישת ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי הדגישה את התמיכה באיראן ואת ההתנגדות לחד-צדדיות.
אירופה חוזרת שוב על הפרדוקס הישן שלה: תביעה לעצמאות אסטרטגית תוך כדי ציות מעשי להוראות וושינגטון. "מכירת העצמאות" הזו הביאה לאירופה עד כה לא יותר ממחיר כבד. תלותה באמריקה עלתה לאירופה מאות מיליארדי דולרים במלחמת אוקראינה, בעוד שוושינגטון ניצלה בו זמנית את הסתמכותה של אירופה על השוק והאנרגיה האמריקאיים באמצעות מכסי סחר ולחץ כלכלי. טראמפ עצמו אף דרש במפורש מהאירופאים לשלם עבור עלויות התמיכה באוקראינה.
מצד שני, המשטר הציוני אינו מגיב לדרישות אירופה לעצור את בניית ההתנחלויות בגדה המערבית. אירופה משלמת על שירות טוב אך אינה מקבלת ויתורים מארצות הברית או מתל אביב.
אירופה על סף משבר; מחיר של בחירה מסוכנת.
הסכם זה מגיע בתקופה שבה הכלכלה האירופית סובלת ממשברים מחריפים. מוסדות כלכליים הזהירו מפני משבר אנרגיה מתמשך, וגל חדש של מכירות אג"ח דחף את עלויות ההלוואה של ממשלת בריטניה לרמתן הגבוהה ביותר מזה 18 שנים. בינתיים, על פי נתונים ממערכת אחסון הגז האירופית שדווחו על ידי הפייננשל טיימס, עתודות הגז של האיחוד האירופי היו מלאות רק ב-65.6% נכון ל-3 בספטמבר - הרמה הנמוכה ביותר שנרשמה בתקופה זו של השנה ב-15 השנים האחרונות.
בנסיבות אלה, כניסתה של אירופה למלחמה הכלכלית של ארה"ב נגד איראן, במקום להיות הפגנת כוח, יכולה להיתפס כמעין סנקציות אסטרטגיות שהוטלו על עצמן. צעד זה יחריף את הלחצים על האנרגיה, האינפלציה והתנאים החברתיים, ואף יסלול את הדרך לחוסר יציבות פוליטית ולעליית תנועות קיצוניות. אשליה של שבירת איראן; מציאות מתפוררת במצרי הורמוז.
חלק נוסף של מדיניות זו מבוסס על חישובים פגומים: שלחץ כלכלי יכול לשבור את חוסנה של החברה האיראנית, ולסלול את הדרך לכאוס, חוסר ביטחון ופיצול המדינה. הצהרותיהם של טראמפ ובאסנט, ויצירת פלטפורמה על ידי התקשורת המערבית לעיוות תדמית הכלכלה האיראנית, כולם אינדיקטורים לחישובים אלה; חישובים שגם כמה בירות אירופאיות נראות מאמינות, מתוך אמונה שהם יכולים להחליש את איראן באמצעות לחץ כלכלי ובסופו של דבר להשתלט על מצר הורמוז מידי טהרן.
עם זאת, תפיסה זו רחוקה מאוד מהמציאות בשטח. מצד אחד, אירופה טוענת להגן על חופש השיט, בעוד שמצד שני, קאלאס מדבר על הסלמה של עימותים עם ספינות רוסיות והגבלת הסחר הימי שלהן. מצד אחד, היא דורשת חופש סחר באנרגיה, בעוד שמצד שני, היא מבקשת להטיל אמברגו על האנרגיה הרוסית.
השאלה ברורה: אם איראן עומדת לוותר על זכויותיה הלגיטימיות להגן ולנהל את מצר הורמוז באמתלה של חופש שיט, מדוע אירופה רשאית להגביל את הסחר הימי הרוסי באמתלה של ביטחון? סטנדרט כפול זה, יותר מכל דבר אחר, חושף את הצביעות של טענות אירופה לקיום החוק הבינלאומי.
הורמוז: היכן שחלום הסנקציות הופך לסיוט עבור אירופה
הפגנת הכוח של הסנקציות האמריקאיות והאירופאיות נתקלה במכשולים משמעותיים לפני שהשיגה תוצאות מוחשיות. התנגדותן של מדינות רבות לחד-צדדיות של וושינגטון בתוך ה-G20, ועמדותיהן של סין, רוסיה והודו בארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי, המדגישות את חוסר תמיכתן בסנקציות חד-צדדיות, מדגימות כי הסדר העולמי המתהווה אינו פתוח עוד להוראות שהטיל המערב.
במקביל, טענתו של טראמפ לפיה 18 מיליון חביות נפט עוברות דרך מצר הורמוז מדי יום הועמדה בספק לאור דיווחים ותמונות לוויין. יתר על כן, העומס הלוגיסטי על חיל הים האמריקאי באזור, והקושי הגובר בתדלוק ובחידוש אספקה ​​שלו, העלו את עלות הנוכחות הצבאית האמריקאית.
אם מחיר הנפט יעלה לכ-100 דולר והמשבר בשווקים הפיננסיים ובאג"ח ממשלת ארה"ב יחמיר, השלכות העימות הזה לא יוגבלו לאיראן בלבד. השפעותיו ישפיעו ישירות על הכלכלות האמריקאיות והאירופיות, וכתוצאה מכך על חייהם של אזרחיהן.
עבור איראן, מצר הורמוז אינו רק נתיב מים; הוא חלק בלתי נפרד ממשוואת הכוח והביטחון האזורית. אם אירופה תיכנס לזירה זו תחת אשליית ניצחון במלחמה הכלכלית האמריקאית, עליה להבין שהיא עלולה לסכן את האינטרסים הכלכליים ואת ביטחונה דווקא במצר זה לפני שתוכל לאלץ את איראן לסגת. תעתוע הניצחון במלחמה הכלכלית נגד איראן עלול לקרוס בסופו של דבר, לא בטהרן, אלא במימי הורמוז, שם אירופה תשלם את המחיר על בחירותיה במוקדם או במאוחר.