הפנטגון אומר כעת שמבצע "זעם אפי" הסתיים ב-5 במאי, ותקיפות ופעולות אמריקאיות נוספות באזור לא יירשמו תחת שם זה. החלטה זו נראית כשינוי אדמיניסטרטיבי, אך למעשה מעלה שאלה חשובה יותר עבור וושינגטון: אם המבצע הסתיים, מהו התיעוד שלו, והאם המטרות שלשמן נפתחה המלחמה הושגו?
טראמפ וממשלת ארה"ב הצדיקו את המלחמה בטענה שהיא מתמודדת עם איום גרעיני מיידי; אך כאן מתחילה הבעיה. לפני תחילת המלחמה, אף מקור אמין ועצמאי, כולל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, לא אישר את קיומה של תוכנית נשק גרעיני באיראן. ערב המלחמה, רפאל גרוסי, מנכ"ל סבא"א, הצהיר חד משמעית כי הסוכנות לא זיהתה "תוכנית נשק גרעיני" באיראן. באופן דומה, הערכות המודיעין האמריקאי לא הרחיקו לכת עד כדי טענה לקיומה של תוכנית פעילה לייצור פצצות.
לכן, אחת ההצדקות העיקריות המוצהרות למלחמה נותרה ללא מענה: אם לאיום שהמלחמה הייתה אמורה לחסל לא הייתה תוכנית נשק פעילה, מה בדיוק היה אמור להיות "מושמד"?
אבל הרקורד של מבצע "זעם אפי" אינו מוגבל לסוגיה הגרעינית.
ערב המלחמה, ממשל טראמפ הדגיש את הצורך במבצע מהיר ויעיל. אבל עכשיו, מספר חודשים לאחר מכן, המציאות בשטח מציירת תמונה שונה מאוד. מה שהיה אמור להיות מלחמה קצרה ומכרעת הפך לסכסוך ממושך שנמשך גם לאחר סיום "זעם אפי". פריסתם של כמעט 50,000 חיילים אמריקאים, 19 ספינות מלחמה וציוד הגנה אווירית וסיוע אווירי באזור הוארכה עד 2027, מצב הסותר את הנרטיב של מבצע קצר ומכריע.
ראשית, זו לא הייתה מלחמה נקייה. "מלחמה נקייה" היא למעשה מושג תעמולה, משום שלא ניתן להעריך מלחמה מבלי למדוד את השפעתה על אזרחים. במינאב, ההתקפה על בית ספר לבנות הפכה לאחד האירועים הקטלניים ביותר במלחמה, ובעוד שהיא יצרה טיעון שאין עליו עוררין לפשעי מלחמה נגד הבית הלבן, היא גרמה לאומות המאוחדות לדרוש חקירה עצמאית של הפשע הנורא הזה. בדוגמה האחרונה, התקפה על חתונה בהרי סריק הרגה לפחות ארבעה או חמישה בני אדם ופצעה כשבעים נוספים. רויטרס דיווחה בחקירתה כי ראיות מצביעות על פגיעה ישירה של תחמושת אמריקאית באתר האירוע.
לכן, טענת התעמולה העיקרית של המלחמה - שהיא הייתה "נקייה" - אינה עולה בקנה אחד עם המציאות של נפגעים אזרחיים.
שנית, המלחמה לא הייתה מהירה. בעוד שממשלת ארה"ב שיבחה את הצלחתו המהירה של המבצע, הסכסוך נמשך שישה או שבעה חודשים, התקפות הנגד נמשכו, וושינגטון עדיין מחזיקה עשרות אלפי חיילים וכעשרים ספינות מלחמה באזור. פריסתם של חלק מהכוחות אף הוארכה עד 2027.
חשוב מכך, המלחמה אינה נמדדת עוד אך ורק במונחים צבאיים; השפעתה התרחבה לשווקי האנרגיה, הספנות והפיננסים של ארה"ב. ב-1 בספטמבר, ככל שהסכסוך התעצם, נפט גולמי מסוג ברנט התקרב ל-100 דולר, נפט גולמי מסוג West Texas Intermediate הגיע ל-90.22 דולר, והתשואה על איגרת חוב של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים עלתה ל-4.792%. רויטרס דיווחה כי תשואות האג"ח מתקרבות ל-5% וכי לחצים אינפלציוניים הקשורים לאנרגיה גוברים.
שלישית: המלחמה לא הייתה יעילה.
כאן, יש להבחין בין "גרימת נזק" לבין "השגת המטרה". ארצות הברית הצליחה לפגוע בתשתיות וביכולות האיראניות; עם זאת, יש הבדל בין פגיעה ביכולת לבין השמדתה המוחלטת.
יכולת הטילים של איראן לא נהרסה. יכולתה של איראן להשתמש ברחפנים נותרה שלמה. איראן עדיין מסוגלת להגיב צבאית להתקפות, והתקפות נגד נמשכו גם לאחר הפסקות אש. לכן, אם המטרה הייתה ליצור הרתעה מתמשכת ולחסל את יכולתה של איראן לבצע התקפות, עצם המשך הסכסוך מוכיח כי מטרה זו לא הושגה.
במקרה הגרעיני, העניין מורכב יותר. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) הצהירה בדו"ח שלה כי אין לה גישה לארבעת מתקני ההעשרה המוצהרים של איראן ואינה יכולה לקבוע את גודל, הרכב או מיקום נוכחי של מלאי האורניום המועשר שלה. ההערכה האחרונה של סבא"א לגבי מלאי האורניום עומדת על 440.9 קילוגרמים של אורניום מועשר ל-60%.
לכן, לא ניתן לטעון שארצות הברית השמידה או ביטלה מלאי זה מאיראן באמצעות תקיפות צבאיות. אפילו בודקי עובדות אמריקאים אישרו כי טענתו של טראמפ על "השמדה מוחלטת" של תוכנית הגרעין אינה עולה בקנה אחד עם הערכות מומחים, ולא היו ראיות לבנייה מחדש של תוכנית נשק גרעיני לפני התקיפה.
לפיכך, אם הקריטריונים להערכת מלחמה הם המטרות שוושינגטון הצהירה כדי להצדיק אותה, אזי מבצע "זעם אפי" עומד בפני בעיה חמורה: יכולותיה הצבאיות של איראן לא הושמדו, איראן נותרה מסוגלת לתגובה, סוגיית הגרעין נותרה בלתי פתורה, וארצות הברית עדיין מחויבת לשמור על נוכחות צבאית משמעותית באזור.
מנקודת מבט זו, שינוי שם המבצע הופך להיות קריטי. כאשר מלחמה אינה מצליחה לספק תיעוד ברור של מטרותיה שהושגו, שינוי השם יכול לשנות את הנרטיב. מבצע "זעם אפי" יסתיים, וסכסוכים נוספים יסווגו תחת תווית גנרית פחות יקרה; במקום לסכם את כל העלויות וההישגים בתקציב אחד, ניתן להצדיק כל סכסוך כ"מבצע חדש".
אבל את השם ניתן לשנות; את התיעוד לא ניתן לשנות.
אם המלחמה באמת הסתיימה, על הפנטגון לענות על כמה שאלות פשוטות במקום פשוט לשנות את השם: מה הייתה המטרה? מה הושג? מה לא הושג? מה הייתה העלות הכספית והצבאית? כמה אזרחים נהרגו? ומדוע, לאחר שהמבצע הסתיים רשמית, כמעט 50,000 חיילים אמריקאים ועשרות ספינות נותרו באזור?
בסקירה כזו, מבצע "זעם אפי" יתמודד עם תהום פעורה של כוונות ותוצאות, במקום להיחשב כהצלחה. מלחמה שהייתה אמורה להיות נקייה הביאה לאבדות אזרחיות; מלחמה שהייתה אמורה להיות מהירה נמשכה חודשים; ומלחמה שהייתה אמורה להיות יעילה לא הצליחה להשיג את מטרותיה המוצהרות.
לכן, אם מטרותיה המוצהרות של אמריקה הן אמת המידה, השאלה כיום אינה מדוע שונה שמו ל"זעם אפי"; אלא, שינוי השם הוא ניסיון מטעה להתחמק מאחריות למלחמה כושלת.