מכירת האג"ח בתחילת ספטמבר הביאה את השווקים הפיננסיים העולמיים לצומת קריטי. התשואה על אג"ח ממשלתיות אמריקאיות ל-10 שנים זינקה ל-4.78%, התשואה על אג"ח ממשלתיות יפניות ל-10 שנים טיפסה ל-3%, ונפט גולמי מסוג ברנט עבר את ה-91 דולר לחבית. בינתיים, שוקי המניות נכנסו ללחץ. אלה סימנים למשבר מתקרב שעלול להציב את הבית הלבן במצב קשה אף יותר ממה שהוא נמצא כעת. התכנסות ההתפתחויות הללו מעלה שאלה מכרעת: עד כמה תוכל הכלכלה האמריקאית לעמוד בלחץ אם תעבור משוק החוב לשוק המניות?
אג"ח ממשלתיות אמריקאיות הן אמצעי עיקרי עבור הממשלה ללוות ממשקיעים. הממשלה מנפיקה אג"ח אלה כדי לממן את הוצאותיה, והקונים מקבלים ריבית. כאשר הביקוש לאג"ח אלה יורד, מחיריהן יורדים, והממשלה נאלצת לשלם ריביות גבוהות יותר כדי למשוך קונים. כתוצאה מכך, עלות ההלוואה עולה לא רק עבור הממשלה אלא גם עבור עסקים ומשקי בית.
חשיבות ההתפתחויות האחרונות טמונה בעובדה ששוק האג"ח האמריקאי מתמודד בו זמנית עם לחצים מרובים: חוב ממשלתי גדול וגירעונות, הצורך להנפיק כמויות גדולות של אג"ח חדשות, חששות מאינפלציה וחוסר ודאות מוגבר הנובע מהמלחמה. לכן, לא ניתן לייחס את הירידה האחרונה לגורם אחד. המלחמה היא רק גורם אחד המחריף מגמה המושרשת עמוק במצב הפיננסי של ארה"ב.
המלחמה באיראן מוסיפה שכבה נוספת למשוואה דרך מגזר האנרגיה. הסיכון המוגבר לשיבושים במצרי הורמוז, גם ללא הפסקה מוחלטת של יצוא הנפט, עלול להעלות את עלויות הביטוח וההובלה. השוק כבר משקף את הסבירות לתנודתיות מחירי הנפט בעתיד. מחירי נפט גבוהים יותר משמעותם עלויות דלק, הובלה וייצור גבוהות יותר, וחלק מהעליות הללו מתגלגלות בסופו של דבר לצרכנים.
כאן טמונה השפעת המלחמה על המדיניות הכלכלית של ארה"ב.
מחירי אנרגיה גבוהים יותר מגבירים את הלחצים האינפלציוניים, ומקשים על הפדרל ריזרב להוריד את הריביות. אך ריביות גבוהות יותר גם מעלות את עלות המשכנתאות, המימון התאגידי והחוב הממשלתי. שמירה על ריביות יציבות אינה בהכרח פותרת את הבעיה, שכן בסופו של דבר השוק קובע את תשואות האג"ח לטווח ארוך.
במילים פשוטות, ייתכן שהפדרל ריזרב לא ישנה את הריביות, אך משקיעים המוכרים אג"ח יעלו את עלות הנזילות בכלכלת ארה"ב.
ניתן לכנות זאת "דילמת המדיניות הכלכלית". הממשלה והפדרל ריזרב חייבים בו זמנית לרסן את האינפלציה, לתמוך בצמיחה כלכלית, לשלוט בעלות הגבוהה של חוב ממשלתי ולמנוע חוסר יציבות בשווקים הפיננסיים; אך כל החלטה עלולה להקשות על השגת האחרות.
בצומת זה, צבא ארה"ב עומד בפני פרדוקס חמור. אם וושינגטון תשתמש בכוח צבאי רב יותר כדי להגביר את הלחץ על איראן, הדבר עלול להחריף את אי הוודאות באזור, ובכך להעלות את עלויות האנרגיה, הביטוח והתחבורה - אותם גורמים שעלולים להגביר את הלחצים האינפלציוניים ואת עלות המימון. מצד שני, צמצום השימוש בכלי זה עלול להגביר את עלויות ההרתעה ואת אמינותה הצבאית של וושינגטון. באופן זה, כלי המשמש להפחתת העלות הגיאופוליטית של מלחמה עלול להגביר בו זמנית את עלותה הכלכלית. זהו הפרדוקס שמעמיק את הדילמה של המדיניות הכלכלית של ארה"ב.
יפן רלוונטית במיוחד בהקשר זה. התשואה על אג"ח יפן ל-10 שנים הגיעה ל-3% ב-1 בספטמבר, רמה שלא נראתה מאז שנות ה-90. תשואות גבוהות יותר על אג"ח יפניות יכולות להגביר את האטרקטיביות של נכסים מקומיים ולהפחית את התמריץ למשקיעים יפנים להחזיק נכסים זרים.
התפתחות זו משמעותית במיוחד עבור ארצות הברית, שכן יפן היא אחת המחזיקות הזרות הגדולות ביותר של ניירות ערך של ממשלת ארה"ב. אם חלק מההון היפני יזרום חזרה מהשוק האמריקאי, הביקוש לאג"ח אמריקאי יקטן. בתקופה שבה ממשלת ארה"ב צריכה להנפיק כמויות גדולות של אג"ח חדשות, ביקוש מופחת עלול להפעיל לחץ נוסף כלפי מטה על שיעורי הריבית.
בהקשר זה, תמיכה ביין ומתן גישה לדולרים בתמורה לאג"ח ממשלתיות אמריקאיות אינן מוגבלות לשוק המט"ח. אחת המטרות של מנגנונים אלה עשויה להיות למנוע מבעלי אג"ח גדולים למכור כמויות משמעותיות של נכסים אמריקאים כדי להשיג דולרים באופן מיידי.
אזהרתו האחרונה של ריי דאליו משמעותית במיוחד לאור ניסיונו הרב בתחום זה. הוא משווה בין תשואות אג"ח אמריקאיות לטווח ארוך עולות, חוב ממשלתי גדל, התפתחויות בשוק היפני ופעולות משרד האוצר האמריקאי בשוק האג"ח, ומזהיר מפני מחזור חוב מסוכן יותר. דבריו של דאליו אינם בהכרח מנבאים קריסה מיידית בשוק, אך הם מצביעים על סיכון חמור: אם היצע החוב יעלה על הביקוש הטבעי בשוק, עלות ההלוואות הממשלתיות תעלה.
עם זאת, הדאגה הגדולה יותר טמונה בפוטנציאל למעבר לחץ משוק האג"ח לשוק המניות.
אין זה אומר בהכרח ששוק המניות יירד בכל פעם שאג"ח נמכרות; הנתיב העיקרי הוא באמצעות הערכות שווי של חברות. כאשר תשואות אג"ח ממשלתיות עולות, משקיעים דורשים תשואות גבוהות יותר על מניות מסוכנות יותר וייתכן שלא יהיו מוכנים לשלם את אותם מחירים כמו קודם.
מצד שני, עלויות מימון גבוהות יותר משמעותן עלויות הלוואה גבוהות יותר עבור עסקים. חלק מפרויקטי הרחבה, בניית מפעלים או השקעות חדשות שהיו כדאיות כלכלית בתקופות של ריביות נמוכות, אינם אטרקטיביים עוד כעת, לאחר שהריביות עלו. השקעות מופחתות יכולות להאט את צמיחת הרווחים של החברות, ובכך להפעיל לחץ על שוק המניות.
בתרחיש חמור יותר, ירידה בו-זמנית בערך האג"ח והמניות עלולה להפעיל לחץ על בנקים ומוסדות פיננסיים. אם לחץ זה מצטבר לצורך בנזילות, האשראי יתכווץ, ומה שהחל בשווקים הפיננסיים יגלוש לכלכלה הריאלית. אך תגובת שרשרת זו אינה רק כלכלית; היא תהפוך בסופו של דבר לפוליטית.
עם קרבתם של בחירות נובמבר, ממשל טראמפ זקוק לכלכלה צומחת, שוק מניות חזק ועלויות מחיה יציבות למשפחות. אך עליית מחירי האנרגיה, הריביות ועלויות ההלוואה תשפיע בדיוק על ההשפעה ההפוכה.
הבוחר האמריקאי הממוצע אולי לא ידע כיצד לחשב תשואות אג"ח ממשלתיות, אך הוא ירגיש את ההשפעה במחירי הדלק, בתשלומי המשכנתא, בעלות הסחורות ובערך חסכונותיו והשקעותיו.
המכירה החדה בתחילת ספטמבר לא הייתה צירוף מקרים. אם הלחץ יימשך ויגרום לשוק המניות, זה יהיה יותר מסתם מקריות פיננסית.
מלחמה איראנית עלולה לעורר תגובת שרשרת שתתחיל במצרי הורמוז, תתפשט לשוק האנרגיה, אחר כך לאינפלציה ולעלות ההון, ובסופו של דבר תחזור לוול סטריט ולכלכלה האמריקאית. מלחמה שאיראן הייתה אמורה לשלם עבורה עלולה בסופו של דבר לשלם חלק מהחשבון שלה לוושינגטון דרך שוק האנרגיה, שוק החוב ושוק המניות.