אדמירל דריל קודל, מפקד פעולות חיל הים של ארה"ב, הצהיר בהצהרה מפוכחת כי אין תוכנית מיידית להחזיר חיילים ומשפחות אמריקאים שפונו לבחריין, וכי גורמים צבאיים אף שוקלים דרכים להעביר חפצים אישיים וחפצי משפחה. הוא הדגיש בגילוי לב חסר תקדים: "אנחנו לא חוזרים לשם בקרוב".
מילים אלה אינן רק הצהרה צבאית; הן הודאה משמעותית לגבי עתידו של אחד המרכזים החשובים ביותר של נוכחות צבאית אמריקאית באזור. בחריין מארחת את בסיס חיל הים האמריקאי הגדול בעולם, וחוסר הוודאות לגבי החזרת החיילים לבסיס כזה לא ניתן להפריד מההשלכות הישירות של ההתפתחויות בשטח.
גם דיווחים בתקשורת משלימים תמונה זו. ה"מיליטרי טיימס" העריך את הנזק שנגרם לבסיס האמריקאי בבחריין במהלך המלחמה עם איראן בכמעט 400 מיליון דולר. קצין חיל הים האמריקאי בדימוס, ג'ון קורדל, הלך רחוק יותר, והשווה את האובדן הפוטנציאלי של בסיס חיל הים של בחריין לאובדן נושאת מטוסים.
בעבר, NBC דיווחה על נזק של מיליארדי דולרים שנגרם כתוצאה מתקיפות טילים ומל"טים איראניים על בסיסי סיור אמריקאים באזור ועל הזמן הארוך הנדרש לשיקומם. דיוויד פטראוס, מפקד CENTCOM לשעבר, הודה גם כי חלק מבסיסי ארה"ב במערב אסיה אינם שמישים עוד כתוצאה מהתקיפות הללו.
מבסיסים פגועים לנושאת המטוסים אברהם לינקולן
לצד הודאות אלה, גורלה של נושאת המטוסים אברהם לינקולן מרשים במיוחד; זוהי הספינה שעזבה בסופו של דבר את האזור. בינתיים, דיווחים על מצבם המידרדר של מאגרי הנשק והמחסנים של ארה"ב מציירים תמונה של שחיקת היכולות הלוגיסטיות של וושינגטון באזור.
עושר הראיות הזה מעלה שאלה מכרעת: כיצד ייתכן שממשלה שדיברה בתחילה על ניצחון מהיר ועל קריסת איראן נאבקת כעת לתחזק, לבנות מחדש ואף להפעיל את התשתית הצבאית שלה באזור?
האמת היא שהפער בין "התדמית הפוליטית" ל"מציאות בשטח" מתרחב מדי יום; פער שאפילו בינה מלאכותית נראית חסרת אונים לגשר עליו.
התפטרויות מבשרות עתיד מבטיח מתוך הפנטגון
בנסיבות אלה, סדרת ההתפטרויות והפיטורים של בכירים בצבא ובביטחון של ארה"ב מקבלת משמעות חדשה. על פי הוול סטריט ג'ורנל, מזכיר צבא ארה"ב, דניאל דריסקול, הגיש את התפטרותו לנשיא טראמפ לאחר חודשים של חילוקי דעות ומתיחות עם מזכיר ההגנה פיט האגסט, והוא צפוי לעזוב את הפנטגון.
עזיבתו תותיר את הצבא האמריקאי מול חלל משמעותי בצמרת מבנה המנהיגות שלו, לאור התפטרויותיהם או פיטוריהם של מספר מפקדים ופקידים צבאיים בכירים אחרים.
מגמה מתמשכת זו בתוך משבר צבאי אינה רק שינוי מנהלי; התפתחויות אלו עשויות להצביע על סדקים עמוקים במבנה קבלת ההחלטות הפוליטי והצבאי של ארה"ב, סדקים שמעלים שאלות רציניות לגבי טענת וושינגטון להשגת ניצחון מכריע וחסר עלות על איראן.
טראמפ, הנרטיב ההוליוודי ומציאות דעת הקהל
ייתכן שהפער הזה בין המציאות לנרטיב הוא שהוביל את טראמפ להציג תמונה מוגזמת של המצב באיראן. בתוכניתו "Truth Social", הוא טען כי לאיראן אין חיל ים או חיל אוויר, אין מטבע, אינה מסוגלת לשלם לצבא ולמשטרה שלה, שהאינפלציה הגיעה ל-300%, ושהנהגת המדינה מבולבלת וחסרת יכולת.
הוא אף פרסם סרטון שנוצר על ידי בינה מלאכותית על ההתקפה באי חארג; טענותיו נתקלו במהרה בביקורת חריפה, מה שאילץ את סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס לתאר זאת כמסר לאיראן, ולא כאסטרטגיה מבצעית.
אבל הבעיה העיקרית היא שהציבור האמריקאי לא בהכרח האמין לנרטיב של הבית הלבן. סקר רויטרס/איפסוס האחרון הראה כי דירוג התמיכה של טראמפ עומד על 33%, הנמוך ביותר בקריירה הפוליטית שלו.
מנקודת מבט זו, יש לראות את מה שקורה כיום באזור כיותר מסתם סכסוך צבאי. המסר מההתפתחויות האחרונות באזור ברור: הסתמכות על המטריה הביטחונית האמריקאית אינה מבטיחה עוד ביטחון, ותלות בהבטחותיה של וושינגטון עלולה להתברר כיקרה ביותר עבור שכנותיה. איראן גם הוכיחה שעברה מ"סבלנות אסטרטגית" ל"ענישת התוקפן", ותתמקד בכל מקור איום על ביטחונה. תחת משוואה זו, עתיד האזור לא יהיה תלוי בנוכחותן המתמשכת של כוחות חיצוניים, אלא בבניית ארכיטקטורת ביטחון מקומית - ארכיטקטורה שאיראן תברך בחום מכל שכן המחפש באמת ביטחון משותף.