בהערכת יכולתה של ארה"ב להמשיך במלחמה עם איראן, בדרך כלל דנים במספר הספינות, המטוסים, הטילים, עתודות הנפט ויכולת ייצור הנשק; אך זירה פחות נראית לעין ואולי מכרעת יותר היא שוק אג"ח ממשלת ארה"ב.

אם המלחמה תימשך, וושינגטון תזדקק לא רק לנשק ותחמושת; היא תזדקק גם לשוק עמוק, נזיל ויציב כדי לממן את ההוצאות הגוברות של הממשלה. הבעיה היא שהסימנים בשוק החוב האמריקאי כבר אינם כה רגועים.

התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-30 שנה עלתה מעל 5.3% באוגוסט, רמה שנראתה לאחרונה בשנת 2007. במקביל, מלחמה עם איראן עלולה להעלות את עלות ההלוואות של ממשלת ארה"ב באמצעות מחירי אנרגיה גבוהים יותר, לחצים אינפלציוניים וציפיות ריבית עולות.

זה יוצר מעגל קסמים: מלחמה ממושכת פירושה יותר הוצאות; יותר הוצאות פירושן יותר גירעונות וחובות; יותר חוב פירושו יותר אג"ח; ואם משקיעים ידרשו ריבית גבוהה יותר כדי לקנות את האג"ח הללו, גם עלות המלחמה והעלות הכוללת של ניהול הממשלה יעלו.

אזהרתו של דליו: לא רק ריביות

ריי דליו השמיע לאחרונה הערה חשובה מאוד על שוק האג"ח שמעלה בדיוק את הנקודה הזו;

המשקיע הוותיק יעץ לאחרונה למשקיעים להפחית את משקלם באג"ח ממשלתיות, להקצות כ-10-15% מתיקי ההשקעות שלהם לזהב, וגם להחזיק מעט ביטקוין בתיקי ההשקעות שלהם. דליו הזהיר כי משבר החוב האמריקאי עלול להגיע לנקודה רצינית בשלוש השנים הקרובות בערך.

טיעונו ברור: אם הביקוש לחוב אמריקאי יירד, הממשלה תצטרך לשלם ריביות גבוהות יותר או לעבור ליצירת כסף ולקנות חוב כדי למנוע מהריביות לקפוץ עוד יותר. לכל אחד מהדרכים עלולות להיות השלכות על האינפלציה, ערך הדולר ויציבות השווקים הפיננסיים.

כמובן, עצתו של דליו אינה אומרת ש"התרסקות שוק המניות" בהכרח קרובה. אבל כאשר אחד המשקיעים הידועים בעולם מדבר על הוספת זהב ואפילו ביטקוין כגידור, במקום להוסיף לתשואות אג"ח ארוכות טווח ברמות של מספר עשורים, קשה להתעלם מזה.

יפן: הקשר בין המטבע לשוקי האג"ח האמריקאים

סיפורו של הין היפני משלים את התמונה.

יפן הוציאה כ-96.5 מיליארד דולר כדי לתמוך ביין בפחות מחודש, התערבות חסרת תקדים שתואמה עם וושינגטון. למרות המהלך, הין חזר להתקרב לרף של 160 דולר לדולר, כלומר חלק ניכר מההשפעה הראשונית של ההתערבות התהפכה תוך זמן קצר.

זו לא רק סוגיית מטבע. יפן היא אחת המחזיקות הגדולות ביותר באג"ח ממשלתיות אמריקאיות, וכל לחץ לממן התערבויות מטבע עלול להשפיע על התנהגותה בנכסים הנקובים בדולר.

מסיבה זו, וושינגטון אינה יכולה להישאר אדישה להתפתחויות הין. שר האוצר האמריקאי, סקוט בסאנט, הזהיר כי שיבוש בשוק הין עלול להוביל לפערי ריבית כפויים, לערער את היציבות של השווקים הגלובליים ובסופו של דבר להעלות את עלות ההלוואות האמריקאיות.

ההיגיון של שרשרת זו חשוב: יפן משתמשת ביתרות המט"ח שלה כדי להגן על הין; אם הלחץ יימשך, גישתה כלפי נכסים הנקובים בדולר עשויה להשתנות; וכל לחץ מכירה מוגבר על אג"ח ממשלתיות בתקופה שבה ממשלת ארה"ב מתמודדת עם היצע כבד של חוב עלול לדחוף את תשואות האג"ח כלפי מעלה.

כמובן, אין לראות במגמה זו אינדיקציה ישירה לכך שהפדרל ריזרב נאלץ לקנות את אותה כמות של נכסים, או "להדפיס כסף". הקשר בין התערבות המטבע של יפן, מכירות אג"ח ותגובת הפדרל ריזרב מורכב הרבה יותר.

אך כיוון הלחץ חשוב: אם אחד מבעלי האג"ח הזרים הגדולים ביותר ייאלץ בו זמנית להשתמש ביתרות דולר כדי להגן על המטבע הלאומי שלו, זה יקרה בתקופה שבה שוק האג"ח האמריקאי מתמודד עם חוב כבד, גירעונות תקציביים ועלויות ריבית עולות.

וושינגטון בכמה חזיתות בו זמנית

כתוצאה מכך, ארצות הברית ניצבת בפני בעיה רב-שכבתית: מצד אחד, עליה לשלם עבור המשך המלחמה עם איראן; מצד שני, עליה לשלוט בהשפעה האינפלציונית של עליית מחירי האנרגיה והשיבושים במצרי הורמוז; במקביל, עליה לשמור על שקט בשוק האג"ח; ולבסוף, עליה להבטיח שמשקיעים מקומיים וזרים ימשיכו להיות מוכנים לספוג את החוב האמריקאי.

כאן משתנה מושג "חוסן אמריקאי".

חוסן אינו רק עניין של כמה מטוסים, טילים או ספינות יש לצבא ארה"ב, או כמה זמן הוא יכול להמשיך בפעולות צבאיות. השאלה החשובה יותר היא כמה חודשים או שנים הכלכלה האמריקאית יכולה לשאת את עלות מלחמה כזו מבלי להפעיל לחץ בלתי נסבל על שוק החוב?

אם תשואות האג"ח יישארו גבוהות, עלויות הריבית של הממשלה יעלו. אם שוק המניות יהיה מדוכא בו זמנית, העושר וההשקעות הפרטיות ייפגעו. אם הנפט יישאר יקר והאינפלציה תעלה שוב, הפדרל ריזרב יעמוד בפני אילוצים גדולים יותר על קיצוץ הריבית.

מצד שני, אם גם משקיעים זרים יהיו פחות מוכנים לצבור נכסים דולריים, מימון הגירעון של אמריקה יהפוך לקשה ויקר יותר.

במצב זה, מלחמת איראן אינה עוד רק סוגיה גיאופוליטית או צבאית; היא הופכת למבחן ליכולתה הפיננסית של אמריקה.

אמריקה זקוקה לספינות, מטוסים וטילים כדי להילחם; אך היא זקוקה גם לקונים של אג"ח ממשלתיות כדי להמשיך את המלחמה.

אולי השאלה החשובה ביותר לגבי עתיד המלחמה, אם כן, אינה רק כמה כוח אש עומד לרשות וושינגטון; אלא כמה זמן השווקים הפיננסיים האמריקאים מוכנים לשלם עבור כוח האש הזה.

אם כוחה הצבאי של אמריקה יישאר גבוה אך עלות מימונו תגיע לנקודה שבה שוק החוב כבר לא יוכל לספוג אותו בקלות, הפער בין היכולת להילחם ליכולת לשלם עבור המלחמה יתברר.

ובנקודה זו, יפן, הין ושוק האג"ח אינם עוד שלושה סיפורים נפרדים; במקום זאת, הם יהיו מרכיבים של סוגיה אחת: החוסן הפיננסי של אמריקה במלחמה שלא משולמת רק בשדה הקרב.