בתקופה שבה בלימת ההשלכות הכלכליות של מדיניות המלחמה של דונלד טראמפ, ובמיוחד אלו הנובעות מהמצב במצרי הורמוז, מהווה דאגה מרכזית לעם האמריקאי ולמערכת הפוליטית האמריקאית, וושינגטון נקטה צעד משמעותי בכך שהסירה את סוריה מרשימת המדינות שנותנות חסות לטרור ואת חייאת תחריר א-שאם מרשימת ארגוני הטרור העולמיים. שר האוצר האמריקאי, סקוט באסנט, טען כי החלטה זו תתרום להגדלת ההשקעות ולשיפור היציבות הפוליטית והכלכלית בסוריה; צעד שמשרד האוצר תיאר כחלק מהבטחתו של טראמפ להקל על הסנקציות על סוריה. עם זאת, הטענה כי החלטה זו היא הומניטרית אינה עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח וההתפתחויות הגיאופוליטיות באזור. ראיות מצביעות על כך שוושינגטון, במקום לשאוף למלא את חובותיה ההומניטריות, משתמשת בצעד זה כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית של טראמפ כדי להשיג תוצאות מוחשיות ולקדם את מטרותיה הנסתרות במערב אסיה. מטרות אלה כוללות סלילת הדרך להרחבת הכיבוש הישראלי, עיצוב מחדש של הנוף הגיאופוליטי של האזור והקמת נתיבי הולכת אנרגיה חלופיים.

טרור מוצדק: כאשר האינטרסים האמריקאים קובעים את הסטנדרט
ההתנהגות האמריקאית האחרונה חושפת שוב את הדפוס הישן של "טרור מוצדק וטרור מגונה". טרור המשרת את האינטרסים של וושינגטון יכול להיות מוצדק ומוגדר מחדש, בעוד שכאשר הוא מאיים על האינטרסים האמריקאיים, הוא משמש כתירוץ להטלת סנקציות, הפעלת לחץ ואף להתערבות צבאית.
בהתחשב באתגרי האנרגיה החמורים העומדים בפני ארצות הברית ובמצב הביטחוני המתפתח במערב אסיה, ניתן להעריך את הסרת סוריה וחיית תחריר א-שאם מרשימת ארגוני הטרור גם בהקשר של תוכניות מעבר אנרגיה. החייאת נתיבי הובלת אנרגיה ישנים מעיראק לסוריה, התוכניות של כמה מדינות ערביות להקים נתיבי מעבר דרך שטח סוריה, ומאמצי התעמולה של וושינגטון להמעיט בחשיבותם של מיצרי הורמוז מעלים את השאלה האם וושינגטון מניחה את היסודות הפוליטיים לפרויקטים אלה.
חלופות למצרי הורמוז: הודאה סמויה בתוכנית
למרות פרסום נרחב, נתיבים חלופיים למצרי הורמוז נראים מושכים מבחינה תיאורטית, אך בפועל, הם מתמודדים עם מכשולים טכניים, ביטחוניים, זמניים וכלכליים משמעותיים. אף על פי כן, ההתעקשות האמריקאית על הדגשת נתיבים אלה, לצד מאמצים להרגיע את המתיחות בסוריה, עשויה להיות משמעותית: אם טענתו של טראמפ כי הורמוז הופכת פחות חשובה ואיראן נחלשת הייתה נכונה, לא היה צורך בכל המאמץ הזה כדי לתכנן נתיבים חלופיים.
מצד שני, כישלונן של ארה"ב וישראל להשיג במלואן את יעדיהן במלחמה האחרונה, וחשיפת חולשות בחזית זו, הגבירו את חששותיהן של בעלות בריתה של וושינגטון. מאמציהן של מדינות מסוימות לבנות בריתות חדשות, כולל שיתוף פעולה בין פקיסטן, טורקיה וערב הסעודית, כמו גם ההתקרבות המחודשת בין צרפת לריאד, מראים כי האמון בארה"ב אינו מובטח עוד. ייתכן שטראמפ, באמצעות פעולותיו בסוריה, שולח מסר שוושינגטון עדיין מסוגלת לעשות ויתורים ולשמור על האינטרסים של בעלות בריתה.
הזכות לשתוק לנוכח הכיבוש: דמשק עומדת בפני מבחן קשה
חשוב מכך, החלטה אמריקאית זו התרחשה במקביל להתקדמות הצבאית של הישות הציונית ולכיבוש חלקים משטחה הסורי. מנקודת מבט זו, ניתן לראות את הצעת הוויתורים לדמשק כמתן זכות פוליטית לשתוק; ויתור הצפוי להוביל לכך שממשלת סוריה לא תגיב ביעילות לכיבוש הציוני, ולכך שטורקיה תימנע מהסלמת העימות. אזהרותיו של תום ברק מפני השלכות תקיפת הישות הציונית על בסיס חיל האוויר אבו אל-דוהיר מדרום לאידליב מדגישות עוד יותר את חשיבותו של איזון זה.
בהקשר זה, ראוי לבחון את ההודעה על סיום משימת הכוחות הדמוקרטיים הסוריים ושילובם במוסדות המדינה, שנאמר כי הגיעה לבקשת דמשק וטורקיה. תגובתה הקרה והשלילית של דמשק לביקורו של שר הביטחון הישראלי באזור החרמון ממחישה בבירור את האווירה החדשה; שבה התוקפנות הישראלית נתקלת בגינוי מילולי ללא כל פעולה מעשית נגדה.
כמו כן, אין להתעלם מקריאתו הקודמת של טראמפ לתקיפות ברמת הגולן נגד חיזבאללה בלבנון. לכן, הסרת חייאת תחריר א-שאם מרשימת ארגוני הטרור עשויה להיות הקדמה לתפקיד זה, במיוחד לאחר כישלון מאמצי ארה"ב לפרק את חיזבאללה מנשקו באמצעות לחץ פוליטי ומשא ומתן בין לבנון למשטר הציוני כדי להשיג את התוצאות הרצויות.
סנקציות ופריבילגיות: המודל האשלייתי של וושינגטון
ראוי לציין גם את עיתוי ההחלטה הזו עם החמרת הסנקציות על איראן. נראה כי ארצות הברית מבקשת לבסס מודל שבו מדינות התומכות בוושינגטון נהנות מפריבילגיות כלכליות, בעוד שמדינות יריבות נענשות. עם זאת, עיצוב זה משקף יותר את חישובי הבית הלבן מאשר מציאות מוחשית בשטח. לאחר החמרת הסנקציות על איראן, מדינות כמו סין הגבירו גם הן את מאמציהן להתמודד עם לחצים אלה.
לבסוף, התנהגותה הכפולה של אמריקה - טיהור תנועות טרור בסוריה ותמיכה בכיבוש הישות הציונית, תוך תיוג בו זמנית של ההתנגדות הלגיטימית של עמי פלסטין, לבנון, תימן, עיראק ואיראן כטרור - חושפת שוב את אופייה המאיים של מדיניות וושינגטון. ניסיון עדכני מראים כי ביטחון בר-קיימא באזור לא יושג על ידי הסתמכות על מעצמות זרות, אלא על ידי עצמאות מדינתית אמיתית, שיתוף פעולה אזורי ומיקוד הביטחון המקומי.